תביעת פיצויים בגין נזקי גוף בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים

תביעה לפיצויים בגין נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

...

לאור כל האמור יש לדחות את טענות התובע, כי נדרש להוציא הוצאות גדולות יותר לקבלני משנה ולהסעת עובדים בעקבות התאונה.

לאור כל האמור, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לעבר בסכום של 30,000 ₪ ש"ח. הפסד הפרשות לפנסיה - בהיות התובע עצמאי בעל עסק שבבעלותו, אין לפסוק פיצוי בגין הפסד הפרשות לפנסיה, מה גם שהתובע עצמו לא ביקש פיצוי בגין רכיב זה, וממילא אינו זכאי לכך.

התוצאה: בשעה שהתביעה נבלעת אני מורה על דחיית התביעה.

עסקינן בתביעה לפצוי בגין נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

...

בהקשר לכך, אינני מקבל את טענת הנתבעת כי היעדר הרישום הוא כתוצאה מכך שמצבו של התובע התייצב ועל כן לא היה טעם לפנות לקבלת טיפול רפואי.

סבורני כי בנסיבות מקרה זה יפה ההילוך שאושר בע"א 146/87 כץ נ' רוזנברג פ"ד מג(3) 421 (1989), בו נקבע כי ניתן לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות "אפילו לא נותרה לו נכות צמיתה שניתן לכמתה על-פי המבחנים שבתוספת לתקנות" (ראו גם: ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן-ארי, פ"ד נו(4) 689, פסקה 19 והאסמכתאות שהוזכרו שם (2002)).

בהינתן גילו של התובע, עיסוקו, המגבלה ממנה הוא סובל ונתוני השכר, סבורני כי יש לפצות את התובע בסכום גלובאלי אותו אני מעמיד ע"ס 25,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 68,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,343 ₪ וכן הוצאות בסך 800 ₪.

תביעה לפיצויים בגין נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות, מצאתי לקבוע כי התובע הוכיח שהנזק הנטען אכן התרחש כתוצאה מהתאונה מושא התביעה וזאת מהטעמים הבאים: ראשית אין מחלוקת כי התובע אכן נפגע באותה תאונת דרכים והמחלוקת מתמקדת בשאלה האם הפגיעה ביד שמאל נגרמה באותה תאונה.

סיכום ביניים – סכום הפיצוי שנפסק (28,250 ₪) נבלע בתגמולי המל"ל (30,179 ₪), ומשכך דין התביעה להדחות.

התוצאה: התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל, ועל כן התביעה נדחית.

עם זאת בשים לב לשיקולים שפורטו לעיל והתנהלות הצדדים התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על הצד הנמוך בסך 2,500 ₪.

מבוא לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו בעקבות תאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

...

לא שוכנעתי לקבל את טענות התובעת נגד קביעותיו של מומחה בית המשפט, פרופ' ניסקה, ואיני מקבל את טענתה כי יש להעניק לה בגין אוסיפיקציה הטרוטרופית שאורכה כ-8 ס"מ ומצויה בסמוך לעצבי האגן, נכות רפואית בשיעור של 15%.

כאשר המומחה אישר כי נוכח נכותה של התובעת יהיה לה נוח יותר להתגורר בדירה ללא מדרגות בקומת קרקע, אני סבור כי נוכח המעבר הנדרש של התובעת מדירתה לדירה בקומת קרקע, יש לפסוק לזכותה את ההוצאות הנלוות הכרוכות במכירה וקניית דירה (שכ"ט עורך דין, דמי תיווך שיתכן ותדרש לשלם ומס רכישה) שאני פוסק על דרך האומדנה בסך של 100,000 ₪.

סיכום הנזקים א. הפסדי שכר בעבר – 593,000 ₪ אובדן השתכרות בעתיד- 1,485,000 ₪ ב. הפסדי פנסיה - 208,000 ₪ ג. עזרת הזולת עבר ועתיד – 200,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות עבר ועתיד- 40,000 ₪ ה. ניידות עבר ועתיד- 60,000 ₪ ו. התאמת דיור- 100,000 ₪ ז. נזק שאינו נזק ממון – 67,000 ₪ סה"כ: 2,753,000 ₪ לסיום הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין נזקיה בסך של 2,753,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה למדד וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

נוכח הקביעות בפסק הדין, אני מורה כי בנוסף הנתבעת תשלם לתובעת חלק מהוצאותיה בלבד: בגין התייצבות העדים שהעידו מטעם התובעת למעט בגין חוות דעתו ועדותו של השמאי מר יוניצמן, וכן בגין עלות שירות וידאוקונפרנס ועלות איסוף תיק רפואי, הכל כנגד קבלות שתציג התובעת לנתבעת וכן, תשיב הנתבעת לתובעת את האגרות ששילמה.

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת דרכים, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

...

התובעת כן הציגה קבלות בגין פיזיותרפיה ונסיעות במוניות בשווי כולל של 11,000 ₪, כאשר סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 30.1.2018 בסך 3,032 ₪, עומד על סך של 14,032 ש"ח. אני מאשרת הוצאות אלה בשים לב כי ההוצאות הסתיימו מספר חדשים לאחר התאונה.

אמנם נקבעה לתובעת נכות רפואית של 2% אולם אני סבורה כי אין בפיצוי המתקבל ממכפלת 2% ב"סכום המקסימלי" כדי להעניק לה פיצוי הולם על הסבל בגין התאונה.

לעניין זה אצטט את האמור בע"א 146/87 יונתן כץ נ. רם רוזנברג, כב' השופט תיאודור אור: "...הנוסח של החלופה השנייה (תקנה 2(ב) הנ"ל – ל.א.) אינו מוצלח. אך נראה לי שניתן לפרשה כך, שהיא חלה בכל מקרה שבית המשפט סבור, שאין בפיצויים על נזק לא ממוני המחושבים לפי תקנה 2(א) לענות על (או לכסות את) הנזק הלא ממוני שנגרם לנפגע. כך הוא כשנגרמים כאבים, צער וסבל או אובדן הנאה מסוים וכיוצא באלה נזקים לא ממוניים, אשר אין בתקנה 2(א) כדי להוות פיצוי, שיהיה בו, לדעת בית המשפט, "כיסוי" הולם לנזק לא ממוני זה. .