תביעת פיצויים בגין נזקי גוף בתאונת דרכים באתר בנייה

לפניי תביעת התובע, יליד 1973, לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה ביום 09/02/15, וזאת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – התאונה).

סלאח סיפר, בתצהיר עדותו הראשית ובעדותו בבית המשפט, כי הוא הבעלים של חברה למשאיות להובלת עפר; כי הוא העסיק את התובע בתור נהג משאית במשקל מעל 15 טון; וכי ביום התאונה התובע נשלח עם המשאית להוביל חול מאתר בנייה בעיר דימונה לכיוון ערוער.

...

לאור הראיות דלעיל, אני קובע כי בסיס שכרו של התובע, עובר לתאונה, עמד על סך של 6,000 ₪.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים, אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובע פיצויים בסך של 134,000 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: א. הפסד שכר לעבר – 143,000 ₪.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע במהלך עבודתו באתר בניה.

יצוין, כי לאחרונה אף נקבע שהאפשרות לרכוש ביטוח חובה על פי פקודת ביטוח רכב מנועי מהוה למעשה אחד היסודות ("היסוד החמשי") להגדרת "רכב מנועי" לצרכי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פסק דינו של כב' השופט י' עמית בע"א 7023/19 עיזבון המנוח אסולין ז"ל נ' דרוויש (12.10.20)) בנגוד לטענת הנתבעת 2, הנטל להוכיח כי ענייננו בתאונת דרכים, כהגדרתה בדין (על כל רכיביה (הממעיטים והמרבים), מוטל על הטוען לכך, היינו על הנתבעת 2 והנתבעת 2 לא עמדה בנטל זה. בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע כי ענייננו בתאונת דרכים.

כאב וסבל בהיתחשב במהות ואופי הפגיעה הגופנית, שיעור נכויותיו הרפואית והזמנית ובהיתחשב בגילו של התובע במועד התאונה, מצאתי לפסוק פיצוי בגין ראש נזק לא ממוני זה בסך 40,000 ₪.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה הגעתי למסקנה כי בנסיבות הענין אין מקום לסטות מהחזקה או ההנחה המקובלת כי שיעור הנכות הרפואית האורתופדית שנקבעה לתובע בתחום האורתופדיה שווה לשיעור הנכות התפקודית שיש לקבוע לו. יש לזכור כי אף שלתובע נקבעה על ידי מומחה בית המשפט הגבלה קלה בלבד בתנועות עמוד השדרה המותני, התובע הוא פועל, עובד כפיים, ללא הכשרה בתחום אחר ונכותו עלולה להעמידו בעמדת נחיתות כזו או אחרת כלפי חבריו מחפשי העבודה בתחום זה. התובע לא חזר לעבוד אצל הנתבעת 1 לאחר התאונה (לדבריו אף לא ניסה).

עוד נטען על ידי הנתבעות כי הטענה לשכר לא מדווח, היא הרחבת חזית שלא הוכחה ואין להקיש מהליך שהתקיים בעניין עובד אחר על עניינו של התובע, הליך שהכרעה בו אינה מהווה השתק שיפוטי בענין זה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, לרבות בפסק הדין שניתן בתביעה שהוגשה לבית הדין, הגעתי למסקנה כי אין לקבל את טענת התובע בדבר שכרו הלא מדווח וכי יש מקום לקבוע כי בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרותו, עומד על סך של 2,618 ₪, שכרו במשך 5 מ-9 החודשים בהם הועסק על ידי הנתבעת 1.

ההודעה לצדדים השלישי והחמישי (בתביעת הנתבעות 2 ו-3) חברות בית חדש והפניקס – נדחית.

לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע לטענתו עקב "תאונת דרכים" שאירעה לו ביום 5.9.19.

בתמצית, התובע טוען כי בעת עבודתו באתר בניה (מינהרות בירושלים) בזמן שכיוון מפעיל מכונת קדוח (הוא גם העד מר מוחמד גנאיים) שמע קול נפץ עז, חש מכה ברגלו והוא נפל ארצה.

...

לכל היותר (ואינני קובע כך) היה אפשר לומר שלא גרסתו זו של מר מרזוק ולא זו מתקבלות, גם אז התוצאה היא אחת-שתי עדויות מטעם התובע עם חיזוקים בחומר הרפואי ובמכלול הנסיבות, מכריעות הכף לזכותו.

משכך הנני קובע כי התובע נפגע ממכסה מיכל האוויר הדחוס במשאית הנתבעים שהתנתק ממקומו ועף לכיוונו ופגע בשוק רגלו הימנית, מדובר כאמור בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה ובתיק ללא נכות צמיתה.

סה"כ הנזק מסתכם ב-77,000 ₪, מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל בסך 39,000 ₪ כעולה ממסמכי המל"ל שהוגשו (דמי פגיעה+גמלאות נכות זמנית) ומשכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 38,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+מע"מ ובצירוף הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ הכוללות גם את האגרה.

לפניי תביעת התובעת, ילידת 1989, לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לה בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה ביום 10/03/16, וזאת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – התאונה).

לאור התפקיד אליו הכשירה את עצמה התובעת, כמפקחת בנייה באתרי בנייה – תפקיד שהרגליים הם כלי חיוני בו, לאור גילה הצעיר של התובעת, ובהנתן האמון הרב שרחשתי בגירסת התובעת, לפיה היא מתקשה לבצע עבודות הכרוכות במאמץ, כמו אלה המאפיינות את עבודתו של מפקח בנייה באתרי בניה, שוכנעתי, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הפגיעות האורתופדיות שנגרמו לרגלה של התובעת בעקבות התאונה מקשות עליה לבצע עבודות פיזיות כמו אלה שמבצע מפקח בניה, ובכלל זה טיפוס על סולמות ועליה לגבהים, ומשליכות על כושר התיפקוד שלה, כמו גם על כושר ההישתכרות שלה.

...

לאור התנגדות הנתבעת להגשת המסמך, ומשלא הובא לעדות אותו עובד שעל שכרו מבקשת התובעת להסתמך, סבורני כי טענתה זו של התובעת, בדבר השכר הצפוי למפקח בניה בגיל ובוותק שלה, לא הוכחה.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים, ובהתחשב בגילה הצעיר של התובעת, אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בסך של 35,000 ₪.

סוף דבר לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובעת פיצויים בסך של 171,000 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: א. הפסד שכר לעבר – 97,802 ₪.

ענייננו בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים וזאת מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

העד הצהיר, כי הנו בעליו של עסק להובלת אספלט וכיו"ב באמצעות משאיות כבדות מבית שאן לאתרי בנייה.

...

על פניו המדובר "בסטייה של ממש" אשר אינה מזכה את התובע בהכרה בתאונה כתאונת עבודה אך כאמור, אין בידי לקבוע מסמרות בהעדר ממצאים.

שוכנעתי כי התובע לא פנה למל"ל בתום לב, ועל פי ייעוץ משפטי שקיבל , ומצאתי את הסבריו כי האמין שבמידה והיה פונה למל"ל, תביעתו הייתה נדחית, סבירים בנסיבות העניין.

סוף דבר: לסיכום - נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר 40,000 ₪ אובדן כושר ההשתכרות לעתיד 465,300 ₪ הפסד פנסיה 63,162 ₪ עזרה צד ג' (עבר ועתיד) 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה (עבר ועתיד) 10,000 ₪ כאב וסבל 80,000 ₪ סה"כ 678,462 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 678,462 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף שכר טרחת עו"ד כולל על סך 160,000 ₪, בתוספת החזר אגרת בית המשפט, החזר שכר המומחה מטעם התובע (כנגד הצגת חשבוניות), והחזר חלקו של התובע בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט (כנגד הצגת חשבונית) כשסכומים אלה משוערכים למועד מתן פסק הדין.