רקע, הצדדים, ההליך
לפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף, שנגרמו לתובעת לטענתה ביום 25.6.17 בשעה 7:00 בבוקר לערך, בדרכה לעבודתה גבעון החדשה.
המקום בו ארעה התאונה מצוי בשטח השיפוט של נתבעת 1 שהיא כפר שיתופי ושל נתבעת 3 שהיא מועצה אזורית, אשר הוקמו מכוח פקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת המועצות המקומיות").
להלן ידונו שאלת ניזקה של התובעת בגין התאונה, והפיצוי המגיע לה.
הנזק
הנכות הרפואית
מומחה התובעת בתחום האורתופדי, העריך כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 25% בגין מצב לאחר ניתוח לשיחזור וקיבוע שבר מימין עם הגבלה בתנועות המפרק לפי ס' 48(1)(ו()-(ז) וכן 10% בגין צלקת מכערת ומכאיבה לפי ס' 75(1)(ב), ואף ציין שיש לצפות להחמרה במצבה.
...
הנתבעות, שהתגוננו יחדיו, טענו כי נתבעת 3 היא האחראית למקום; לשיטתן, בנסיבות אלו, יש לדחות את תביעת המל"ל נגד הנתבעת 3, בהיותה גם המעסיקה של התובעת 1 במועד התאונה.
יובהר כבר עתה כי מצאתי שדין הטענה שעניינה זכות החזרה של המל"ל כלפי נתבעת 3 בהליך זה – להידחות; ראו בהמשך, בפרק הדן בשאלת הנזק.
איני מקבלת את טענת הנתבעות, לפיה העדות בעמ' 15 מחלישה את גרסת התובעת; מדובר באותה גרסה, האחת כללית, והשנייה מפורטת ומחודדת.
אני דוחה את טענת הנתבעות (בס' 10 לסיכומיהן), לפיה גרסת התובעת לאופן קרות התאונה מהווה הרחבת חזית או עדות כבושה, התובעת הייתה גלויה, ברורה ועקבית, החל בדבריה למנהלת המעון בזמן אמת, דו"ח מד"א ממועד התאונה, לאורך כל ההליך, בעדותה ובחקירתה בבית המשפט.
עם זאת, לנוכח מצבה הרפואי המורכב, הטיפול עד שהתייצב לשיעורו בהווה ומהותו, האפשרות להחמרה בעתיד והכרוך בה, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בראי כלל הראיות, סביר בעיני שהיו ותהיינה לתובעת הוצאות נלוות שהיא זכאית לפיצויבגינן, מעבר למכוסה על פי דין.
המומחה התייחס לרמת כאבים משמעותית כמפורט בפרק הנכות הרפואית לעיל, ולכך שהתובעת, מעבר למגבלות שהיא סובלת מהם כיום, עלולה לסבול מקשיי הליכה, עד כדי הגעה לכיסא גלגלים ככל שלא תנותח וראו שם.
לאור זאת, שוכנעתי כי התובעת זכאית לפיצוי גלובלי בגין הוצאות ניידות עודפות הקשורות בנכותה האורתופדית בגין התאונה.
סוף דבר
אני מחייבת את הנתבעות - ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 1 בגין פגיעתה בתאונה דנן, סך של 583,000 ₪, בניכוי תקבולי המל"ל בסך של 60,804 ₪ כשוויים למועד הניכוי.
