רק יום או יומיים לפני מועד השיחרור המתוכנן, פנתה הנתבעת באמצעות ילדיה למשרד התובע והודיעה שהיא עומדת לפני שיחרור מבית החולים וכי קיימת בעיה בעיניין זה שכן דירת מגוריה נימצאת בקומה רביעית ללא מעלית ואינה מתאימה למצבה.
מכאן נגזר כי עורך הדין החליפי מודע לכך ששכר הטירחה שלו ושל קודמו סה"כ יהיה עד לגובה תיקרת התעריף המאקסימאלי, וכי יהיה צורך, במקרה של מחלוקת ובמידה ועורך הדין הראשון לא קיבל את מלוא שכר הטירחה המגיע לו בגין טיפולו בתביעה לפצוי בגין נזק גוף שניגרם ללקוח בתאונה דרכים, לאזן בין חלקם של שני עורכי הדין בטיפול בתביעת הלקוח ובין תקבולי שכר הטירחה.
...
התובע הסכים לקח על עצמו את הטיפול בתביעה, לרבות טיפול בדרישות ובקשות לתשלומים תכופים וכן טיפול בנושא שחרורה של הנתבעת ממתקן אשפוז לדיור הולם, דרישות ותביעות נגד המוסד לביטוח לאומי ועוד, הכל בהסתמך על כך שבסופו של דבר ישולם לו שכר הטרחה המקסימלי הקבוע בחוק הפלת"ד ובכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) תשל"ז – 1977 (להלן: "התעריף"), מאחר והיה צפוי באותו מועד, כפי שאכן התברר בסופו של דבר, כי מדובר בתביעה רחבת היקף וכי הנתבעת תהיה זכאית לפיצוי בסכומים גדולים עקב הנזקים שנגרמו לה בתאונה.
אינני מקבלת טענה זו. מאחר והחבות בתשלום שכר הטרחה שממנה נגזרת החבות של הנתבע בתשלום שכר הטרחה לתובע, היא במקורה של הנתבעת, וחבות הנתבעת תלויה גם בשאלה אם שלמה את מלוא שכר הטרחה לנתבע, היה על התובע להגיש את התביעה גם נגד הנתבעת, גם אם התשלום בפועל בשלב זה (לאחר שהיא שילמה את מלוא שכר הטרחה) לא ישולם מכיסה אלא ישולם על ידי הנתבע.
פסיקתא
לאור כל האמור לעיל, ישלם הנתבע לתובע 15% מסכום שכר הטרחה שקיבל בגין טיפול בתביעת הפלת"ד של הנתבעת (כולל השכר שקיבל בגין הסכם הפשרה בבית המשפט המחוזי וכולל השכר שקיבל בגין התשלומים התכופים שמעבר להסכם הפשרה).
בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט יחסיות, כיחס שבין סכום התביעה לסכום פסק הדין, וכן שכ"ט עו"ד בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) תש"ס – 2000, ובהתאם לסכום פסק הדין.
