תביעת פיצויים בגין נזקי גוף בתאונה בגן ילדים

בפני תובענה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה בשתי תאונות דרכים.

התאונה השניה הנה מיום 30.11.16, כאשר לטענת התובעת נסעה עם בעלה לאסוף את הילדים מן הגן ורכב היתנגש ברכבים מאחור.

...

נוכח כל האמור אני מקבל את טענת התובעת כי שני האירועים בהם נפגעה היו בגדר תאונות דרכים כמשמעותן בחוק.

בנסיבות האמורות, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי אין מקום לפסיקת פיצוי בגין אובדן השתכרות בעתיד, מה גם שכעולה מעברה הרפואי, התובעת סבלה מכאבי צוואר עוד קודם לתאונות נשוא התביעה.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 50,798 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13 אחוז, וכן את האגרה ששולמה.

התובעת ילידת 10.12.1964 הגישה תביעה זו למתן פיצוי בגין נזק גוף שניגרם לה בתאונת דרכים ביום 6.11.2016.

לנוכח מכלול הנתונים שהוצגו בפני בית המשפט, ניתן להעריך את הפגיעה בהשתכרותה של התובעת כדלקמן: במשך כארבעה חודשים לאחר התאונה, בהם אישר המומחה בתחום האורתופדי אי כושר ונכות זמנית של 50%, ודאי התקשתה התובעת לקחת חלק בטיפול בגן הילדים, ונגרם לה נזק המוערך גלובלית בסך של כ- 16,000 ₪, ובנכוי דמי הפגיעה שקיבלה מהמל"ל, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית עד היום, עומד הסכום במעוגל על כ- 13,000 ₪.

...

לאחר שבחנתי את טענות הנתבעת, לא מצאתי מקום לקבל את הטענות.

התובעת העידה כי לא ידעה על זכותה זו. גם אם התובעת הייתה רשאית לעתור להשלמת התקופה לכדי 90 יום, לא מצאתי מקום לנכות סכומים נוספים, שכן בסופו של דבר כעולה מהמסמך נ'1, התובעת קיבלה דמי פגיעה לגבי התקופה שממועד התאונה 6.11.16 ועד 30.1.17, היינו 86 ימים מתוך 90 הימים הניתנים דרך קבע לנפגעים בתאונות עבודה, כאשר לגבי התקופה שמעבר לכך, הנטל היה על הנתבעת להוכיח כי התובעת היתה זכאית לתשלומים מהמוסד לביטוח לאומי, וזאת לא הוכח.

בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון] תשל"ו 1976, רשאי בית המשפט לפסוק לתובעת עד 10% מהסכום המירבי, ונראה כי יש מקום להעתר לבקשה.

סיכומו של דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום כולל של 181,000 ₪, בצירוף שכר טרחה בשיעור של 27,530 ₪, והשבת האגרה הראשונית ששולמה בפתיחת התיק.

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שניגרם לתובע בגין תאונת דרכים מיום 6.9.2009 שהוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

וזו לשון החלק הרלוואנטי לענייננו: "תאונה שארעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו...". הוראת סעיף 81(ב) לחוק הב"ל באה לסייג מהסייג שנקבע בסעיף 81(א) לחוק הב"ל לעיל, כשאותנו מעניינת הוראת סעיף 81(א)(1); שזו לשונה: "(ב)  בנסיבות האמורות בפיסקה (1) של סעיף 80 לא יראו כהפסקה או כסטיה של ממש, לענין סעיף קטן (א), אם עשה זאת המבוטח לאחת מאלה: (1) כדי ללוות ילדו לגן ילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או להשיבו משם". תחילה, אעיר כי מפשוטם של דברים עולה שאם מדובר בתאונה שאירעה במהלך נסיעה שאיננה נכנסת להגדרה של נסיעה "לעבודה" או "מהעבודה" – איננו מגיעים כלל לתחולת החזקה; וכן – כי למקרא הסייג מהסייג, לווי ילדים מבית הספר למעונו של המלווה, להבדיל - מלווי מגן ילדים, הוא בגדר פעילות שיכולה להוות "סטיה של ממש". עתה, נעבור על המבחנים שנקבעו בפסיקה בהקשרה של תחולת החזקה ושל קיומו של הסייג, כאמור.

...

אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 495,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת תשלם לתובע סך של 495,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 75,290 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות אגרה סך של 712 ₪ בלוויית ריבית והצמדה מיום 8.1.2014.

לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה עקב תאונה בה הייתה מעורבת ביום 2.9.14 בצהריים.

התובעת, ילידת אפריל 1963, גננת מרכזת במקצועה טוענת בתביעתה, בתצהירה ובסיכומיה כי היא גננת בעלת וותק רב, מעל 28 שנים (ומעל 35 שנים בתחום החינוך), בגן בו אירעה התאונה עבדה משנת 1996 או 1997 כאשר לבקשתה, בתקופת החופש הגדול בשנת 2014 בוצעו ע"י הנתבעת 1 (הרשות המקומית) עבודות שפוץ בגן ונבנו שתי מדרגות קטנות בפתח דלת הכניסה לגן, הדבר היה נראה לה מסוכן ולטענתה שאלה את העובדים במקום למה לא בונים מדרגה אחת רחוקה מספיק מהדלת, היא לא נענתה והניחה לנושא היות והיה עליה להכין את הגן לקראת קבלת הילדים עם פתיחת שנת הלימודים.

...

משכך, הנני קובע כי הנתבעות חבות כלפי התובעת יחד ולחוד, היות וחבותה של הנתבעת 1 כבעלת המבנה והאחראית על תחזוקתו וכמי שבצעה את עבודות השיפוץ ברורה, אבהיר כי אחריות הנתבעת 2 לא פחותה משום שהיא זו הקובעת את כללי בטיחות גני הילדים, מחזיקה מנהל אגף בטיחות ומוציאה חוזרי מנכ"ל בעניין זה אך לא יוצאת ידי חובתה בעצם הוצאת אותם חוזרים וחשוב מכך, היא המעבידה של התובעת והתובעת כאן התרשלה בכובע היותה עובדת הנתבעת 2 כפי שיובהר מיד בפרק האשם התורם.

אשר על כן הנני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 3000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 2340 ₪ כולל מע"מ ובצירוף הוצאות משפט כולל אגרה וחוות דעת (תשלום חלקי נוכח הפערים הלא מוצדקים, בגין חוות הדעת מטעם התובעת וחלקה בשכר המומחה מטעם בית המשפט) בסך 3,000 ₪ , הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה עקב תאונת דרכים שאירעה לה ביום 27.6.18.

קשה מאד לברור משלל הטענות את הנזק האמתי שניגרם, קשה להבין האם השכר שולם על חשבון ימי מחלה או שהתובעת שמרה עליהם (מדובר בכ-800 ימים) ופדתה אותם, לא ברור האם בפועל נוכו מלוא המשכורות נשוא האישור, לא ברור מה הייתה ההישתכרות עם החזרה לעבודה חלקית, אין הפניה לדו"ח רציפות בעבודה ולכן יש צורך בבצוע פסיקה על דרך אומדנה (שכן ללא ספק שהתה התובעת באי כושר וללא ספק ולפחות עד סגירת הגן, הייתה לפגיעתה השפעה כזו או אחרת על כושר הישתכרותה.

בגין 16 חודשים נוספים בגינם נידרש בסיכומים פיצוי והיות ויש בסיס להניח שגננת כה מנוסה הייתה מוצאת משרה כזו אחרת בהשגחה על ילדים/כגננת, הנני אומד את הפסדיה בסך 45,000 ₪ .

...

אשר על כן, אם הייתה מתקבלת התביעה, הייתה זכאית התובעת לקבל מהנתבעת סך 130,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+מע"מ ובצירוף אגרת משפט ושאר ההוצאות בסכום כולל של 1,000 ₪.

אלא שהתביעה נדחית.

אשר להוצאות הנתבעת, התביעה לא נדחית כי גרסת התובעת קרסה אלא משום שלא הוכחה דיה משום שמדובר בעדות יחידה.