בפניי תביעה לפצוי התובעת, בגין נזק שניגרם לרכבה (רכב מסוג מרצדס, מ.ר. 550-02-901, להלן: "הרכב").
מאחר ולטענת התובעת נגרמה התאונה בשל רשלנות הנתבעת באחזקת הכביש, הגישה התובעת תביעתה לחיוב הנתבעת בהוצאותיה בצרוף פיצוי בגין עגמת נפש, טירטור והוצאות בסך 4,000 ₪.
לעניין יישום חלק משיקולים אלה ראו הסקירה בפסק הדין בתא"מ (שלום קריות) 31163-07-20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עריית חיפה (27.12.2021):
"בכל הנוגע להקף האחריות שיש להשית על הערייה, יש לאזן בין החובה המוטלת על הרשות המקומית לשמור ולדאוג לתקינותם של הכבישים והרחובות שבתחומה לבין התקציבים וההשקעה שיש לידרוש מהרשות, לאור סבירותם של המפגעים והאמצעים הדרושים כדי למנוע או לצמצם מפגעים אלה (ר' למשל ת"א (מחוזי חי') 1108/01 נפומינאשיץ נ' עריית חיפה).
...
משלא הוכח כי הנתבעת הייתה מודעת למפגע לפני אירוע התאונה ונוכח קביעתי כי הנתבעת נקטה באמצעי זהירות סבירים לאיתור ומניעת מפגעים בדרך, דין התביעה להידחות.
אשר על כן, התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.