תביעת פיצויים בגין נזק לרכב בתאונה עקב רכב תקוע ללא אזהרה

פסק דין בפניי תביעת התובעים לפצוי בגין נזק שניגרם לרכב כתוצאה מתאונת דרכים.

הנתבעים טענו, כי התאונה נגרמה עקב החלקת הרכב בשל תקלה כלשהי בנקוז מי הגשמים בחניון.

הנתבע 1 סיפר שישב לצד הנהג, ואף הוא ציין כי בכניסה הוזהרו ע"י השומר ואף הוסיף כי השומר אמר כי היו כמה תאונות לפני כן. לדבריו, נהג הנתבעים ניכנס לחניון "היה שפוע, ברגע שהיה שפוע הייתה ריצפה אפוקסית. ניכנס מים היה גשם באותו יום הכביש היה רטוב אז החבור של אפוקסי עם המים גרם לשלא יהיה חיכוך אש ששם בלמים זה לא הגיב, הגלגלים לא הגיבו לברקס, אז הרכב התגלש ונתקע ברכב מקדימה". הנתבע 1 טען כי גם ההגה לא עבד ולא היתה דרך למנוע את התאונה, שכן לנהג לא היתה שליטה על הרכב.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במסמכים ובטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 24,140 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 758 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 4,300 ₪.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, שנגרמו לתובע מפגיעת שער ברזל בראשו.

שתיהן קבעו כי לתובע נותרה נכות צמיתה עקב התאונה בגין טנטון.

בעשותו כן, הכנף השמאלית של השער נעצרה ונתקעה תוך כדי פתיחתה וחזרה בחוזקה ("עפה") לעברו ופגעה בו בפלג גופו השמאלי, בעיקר בראשו ובפניו (התאונה).

בהעדר איסור ושילוט כאמור, ולאור העובדה כי כדרך של מנהג, רכבים מחנים רכביהם שם גם כיום לאחר התאונה, הרי שאין לנתבעת אלא להלין על עצמה בקרות התאונה.

הטענה כי היה על עובדי הקניון לעקוב אחר פעולתו של התובע מרגע שניכנס למיתחם, להזהירו מפני חניה במקום ומפני תפעול עצמי של השער, אינה מקובלת עלי.

...

ראשית יאמר כי גם אם מקובלת עלי גרסת התובע לפיה נפצע מפגיעת שער הברזל בפניו, לאחר שהוא ניסה לפתוח אותו על מנת לצאת מהמקום בו חנה, הרי שהטענה כי השער היה תקול או לא תקין בדרך כלשהי, לא הוכחה כלל על ידי התובע, שטען לדעתו בענין בלבד.

הטענה כי היה על עובדי הקניון לעקוב אחר פעולתו של התובע מרגע שנכנס למתחם, להזהירו מפני חניה במקום ומפני תפעול עצמי של השער, אינה מקובלת עלי.

סיכומם של דברים - התביעה נדחית.

התובע טוען כי לא הספיק לבלום, נתקע בקצה של הבטונדות ונפל עם האופנוע.

לאחר התאונה בשעה 23:16, עובדים מטעם הנתבעות החלו לסגור את הנתיב באמצעות קונוסים כבר בתחילת הנתיב לאחר חציית הצומת, כולל הצבת עגלת סימון זוהרת ותמרור גבוה המזהיר את המשתמשים בדרך לרבות תמרור מס' 401 "כביש סגור בשני הכיוונים בפני כל רכב" ואזהרה, כי במקום מבוצעות עבודות בכביש.

העובדה שהתובע לא ראה את הבטונדות כאשר הוא ביקש לעבור נתיב, בגלל שרכבים אחרים הסתירו לו, מצביעה על כך או שהוא לא שמר מרחק מהרכב שלפניו או שהוא נהג במהירות שאינה תואמת את הדרך.

דברים אלה מקובלים עליי, ואני מאמצת אותם, לצורך הכרעה בפסק דין זה. לתובע נגרם נזק בר פיצוי לנוכח רשלנות הנתבעות, וכדי שלא יצא חוטא נשכר, ובפרט שרכבו לא היה מבוטח, עליו להיות מפוצה על נזקיו כדי להחזיר את המצב לקדמותו וזכות זו התגבשה במועד קרות התאונה שם קמה לו עילת תביעה, ואין לזקוף לרעתו שהגיש את התביעה שלא בסמוך לתאונה.

...

לפיכך, אני קובעת כי נזק התאונה אינו "נבלע" באירוע הנזק המאוחר של הגניבה ומשכך יש לפצות את התובע בגין נזקי התאונה.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, מצאתי לפסוק כי האחריות לקרות התאונה וגרימת הנזק מוטלת על הצדדים לפי החלוקה הבאה: על התובעת - מוטלת אחריות בשיעור של 30%.

אשר על כן, תשלמנה הנתבעות לתובעת סך של – 25,729 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסיקתם, שכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪ , הוצאות העדים כפי שנפסקו וכן אגרת בית משפט כפי ששולמה.

מונחת לפניי תביעה לפצוי כספי בשל נזקים שנגרמו לרכב התובע עקב היתנגשות עם רכב הנתבעות.

בהודעתו חמישה ימים לאחר התאונה מסר כי נסע בלילה "עמדתי ברמזור של קניון השרון בנתיב הכי ימני שהתחלף לי הרמזור לירוק ואוכל להתחיל בנסיעה. הרמזור התחלף לירוק מלא התחלתי בנסיעה לכיוון מרכז העיר ורכב הגיע מצד שמאל שלי לכיוון הנתיב שלי והתנגשתי בה". בטופס הודעתו שנגבתה תחת אזהרה כשבוע וחצי לאחר התאונה, מסר שהוא היה "בנתיב הימני ביותר לישר כאשר הגעתי לצומת הרמזורים היה לי אור אדום ועצרתי ראשון בצומת לאחר זמן של מספר שניות האור לישר התחלף לירוק התחלתי להכנס פנימה ואז ראיתי פיתאום רכב שמגיע ממולי ופונה שמאלה אני מיד נתתי ברקס אך הייתה היתנגשות עם חזית הרכב לצד ימין של הרכב שפנה". הוא נישאל אם מצד שמאל שלו נסעו או עמדו כלי רכב והוא השיב כי רכבו עמד לבד וכי ראה את רכב הנתבעות לראשונה "ממש בסמוך להיתנגשות". עם זאת, בעדותו מסר כי הוא נסע לכיוון מערב ברחוב הרצל, לפני הצומת, ורצה להמשיך ישר "אני עולה בעליה מגיע לרמזור, האוטו החל לקרטע לי, הולך להיתקע, התקדמתי לכיוון הצומת ואז הרכב שלי נעצר, היה צהוב, התקדמתי לצומת. הייתי לפני הצומת. לפני המעבר חציה קירטע הרכב, אמרתי שאתקדם עוד טיפה נעצרתי במעבר חציה. היה אדום צהוב ואז התקדמתי עוד טיפה ובא להחלף לירוק. התקדמתי באתי להמשיך את הנסיעה, לא הסתכלתי על הצומת היה רכב מולי. התחלתי להתקדם קדימה ואז נתתי גז כי ראיתי שיש ירוק" (עמ' 2, ש' 16-21).

...

בסופו של דבר, התובע הוא הוא אשר צריך להוכיח במאזן ההסתברותי הנדרש כי היא האחראית לגרימת נזקיו בשל התנהגותה או תרומה לכך.

אני סבורה כי גם לו היינו מייחסים לה 5%, אין בכך כדי להקים בנסיבות העניין אחריות.

מכל מקום, בדו"ח בוחנים מיום 15.12.21, צוין כי רכב התובע נסע באור אדום צהוב עת החל בכניסה לצומת ופגע ברכב הנתבעת שכבר היה בצומת אולם הובהר כי לא היה ניתן לקבוע באיזה צבע נכנס רכב הקיה לצומת צהוב או אדום או בסוף הירוק שכן לא רואים את הרמזור של הקיה אולם "רכב השרבלוט נכנס לצומת החל נסיעתו כאשר הצומת לא פנויה באור אדום צהוב וזו העבירה העיקרית שגרמה לתאונה". סיכומו של דבר, הכרעתי מתבססת על עדויות הנהגים, הגרסאות שהוגשו בשלבים שונים מתיק המשטרה וצפייה בסרטון שהוצג גם לתובע בדיון, עת עמדת גורמי אכיפת החוק אך מחזקת את מסקנתי העולה מראיות אחרות ולא מוכרעת על פיהם.

בנסיבות האמורות, משהתובע לא הוכיח כאמור במאזן ההסתברותי הנדרש במשפט האזרחי את תביעתו, התביעה נדחית.

לפני תביעה לקבלת פיצויים בגין ניזקי גוף, מכוח פקודת הנזיקין, עקב פגיעת התובעת 1 בארוע שיתואר בהמשך, ולשיפוי המוסד לביטוח לאומי בגין התגמולים ששולמו לתובעת עקב הפגיעה כאמור.

כך הן תאורו את נסיבות התאונה, על יסוד סירטון מצלמת האבטחה, מנקודת מבטן: "... התובעת יצאה מהמעלית, עמדה בסמוך לקיר היציאה, כאשר גבה מופנה לקיר ופניה אל עבר החניון והבמפר הרלבנטי, והתכתבה באמצעות הטלפון הנייד... במרחק קצר מאוד מהתובעת, במרחק של כצעד בלבד, הוצג משולש אזהרה למניעת החלקה ולאחריו רואים רכב תפעול של ביה"ח. בשלב כלשהוא מרימה התובעת את פניה מהמכשיר הנייד שלה והיא מבצעת שלושה צעדים בחניון עצמו, כאשר פניה מורמות וברגע הגיעה לבמפר היא מביטה לפתע למכשיר הנייד שלה, מבצעת צעד נוסף ונתקלת בבמפר – ונופלת" (ראו: סעיף 2 בסיכומים).

כך גם התובעת העידה בהקשר זה: "... אני זוכרת איך זה היה, הנעל נתקלה לי יכול להיות שהיה מרווח מסוים. שוב אני לא יודעת זה לא משהו שאני יכולה להעיד עליו ... אבל זו הנעל שלי נתקעה כך שלא יכולתי לדלג רציתי לדלג על אבל הנעל נתקעה ואז כמו מנוף ... ואז הרגשתי עפה קדימה ..." [ראו: עמ' 16 בתמליל הדיון מיום 16.2.2022 (להלן: תמליל 1)] ש' 31-39].

לאחר שאמרתי כל אלה, להלן הפצוי המגיע לתובעת: הפסדי שכר לעבר: לא עלה בידי התובעת להוכיח כי נגרמו לה הפסדי שכר כלשהם עקב התאונה.

...

בית המשפט נעתר לבקשת התובעת לזמן בשנית את העד ארז להשלמת עדותו, אך בסופו של יום העד לא התייצב לדיון, התובעת לא ביקשה לזמנו שוב, ולא עמדה על הגשת הסכם ההתקשרות משנת 2008 או שומות הפירמה והדיווחים לרשויות המס או כל מסמך אחר העשוי היה לתמוך בטענותיה בנושא ההפסדים בהכנסתה עקב התאונה.

לסיכום נושא זה, לא עלה בידי התובעת להוכיח את הפסדיה הנטענים, לא בשכר ולא ברווחים עקב התאונה.

כך, שגם מטעם זה יש לדחות דרישת התובעת בהקשר זה. לסיכום אני מקבלת את התביעות ומחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד, באמצעות הנתבעת 2, כדלקמן: לשלם לתובעת פיצויים בסך של 24,000 ₪ ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט (חוות דעת רפואיות ואגרה).