לפני תביעה לקבלת פיצויים בגין ניזקי גוף, מכוח פקודת הנזיקין, עקב פגיעת התובעת 1 בארוע שיתואר בהמשך, ולשיפוי המוסד לביטוח לאומי בגין התגמולים ששולמו לתובעת עקב הפגיעה כאמור.
כך הן תאורו את נסיבות התאונה, על יסוד סירטון מצלמת האבטחה, מנקודת מבטן: "... התובעת יצאה מהמעלית, עמדה בסמוך לקיר היציאה, כאשר גבה מופנה לקיר ופניה אל עבר החניון והבמפר הרלבנטי, והתכתבה באמצעות הטלפון הנייד... במרחק קצר מאוד מהתובעת, במרחק של כצעד בלבד, הוצג משולש אזהרה למניעת החלקה ולאחריו רואים רכב תפעול של ביה"ח. בשלב כלשהוא מרימה התובעת את פניה מהמכשיר הנייד שלה והיא מבצעת שלושה צעדים בחניון עצמו, כאשר פניה מורמות וברגע הגיעה לבמפר היא מביטה לפתע למכשיר הנייד שלה, מבצעת צעד נוסף ונתקלת בבמפר – ונופלת" (ראו: סעיף 2 בסיכומים).
כך גם התובעת העידה בהקשר זה: "... אני זוכרת איך זה היה, הנעל נתקלה לי יכול להיות שהיה מרווח מסוים. שוב אני לא יודעת זה לא משהו שאני יכולה להעיד עליו ... אבל זו הנעל שלי נתקעה כך שלא יכולתי לדלג רציתי לדלג על אבל הנעל נתקעה ואז כמו מנוף ... ואז הרגשתי עפה קדימה ..." [ראו: עמ' 16 בתמליל הדיון מיום 16.2.2022 (להלן: תמליל 1)] ש' 31-39].
לאחר שאמרתי כל אלה, להלן הפצוי המגיע לתובעת:
הפסדי שכר לעבר: לא עלה בידי התובעת להוכיח כי נגרמו לה הפסדי שכר כלשהם עקב התאונה.
...
בית המשפט נעתר לבקשת התובעת לזמן בשנית את העד ארז להשלמת עדותו, אך בסופו של יום העד לא התייצב לדיון, התובעת לא ביקשה לזמנו שוב, ולא עמדה על הגשת הסכם ההתקשרות משנת 2008 או שומות הפירמה והדיווחים לרשויות המס או כל מסמך אחר העשוי היה לתמוך בטענותיה בנושא ההפסדים בהכנסתה עקב התאונה.
לסיכום נושא זה, לא עלה בידי התובעת להוכיח את הפסדיה הנטענים, לא בשכר ולא ברווחים עקב התאונה.
כך, שגם מטעם זה יש לדחות דרישת התובעת בהקשר זה.
לסיכום
אני מקבלת את התביעות ומחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד, באמצעות הנתבעת 2, כדלקמן:
לשלם לתובעת פיצויים בסך של 24,000 ₪ ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט (חוות דעת רפואיות ואגרה).