תביעת פיצויים בגין נזק לרכב בחניה

מונחת לפניי תביעה כספית לפצוי התובע בגין גרימת נזק לרכבו אשר חנה בסמוך לרכב הנתבע שנשרף בגין הצתה מכוונת ובוטח על ידי נתבעת 2, שפיצתה את הנתבע במלוא סכום הנזק לרכבו אולם סייגה את הפצוי עבור צד ג'.

"החלפתי פגוש קדמי. הייתי חייב להחליף את זה, מגן בוץ קדמי כל האיזור נשרף שם, פנס צד, צבעו את כל צד הרכב, פוליש כל הרכב עפו עליו גיצים החלפתי את החלקים שיותר ויזואליים שאוכל למכור את הרכב. היו דברים פנימיים שלא נכנסתי אליהם. עשיתי מה שהייתי חייב לעשות. שלמתי עבור התיקון 12,000 ₪. מחירון הרכב היה 58,000 ₪ אחרי הפחתת קילומטראז' שהיה טיפה גבוה המחירון היה כמו שאמרתי ומכרתי את הרכב ב-50,000 ₪. לגבי ירידת הערך שהשמאי קבע עקב הנזק, חברת הביטוח אומרת שאני לא הוכחתי את ירידת הערך. זה רכב שהיה נמכר מעל המחירון הוא מאוד מיוחד. היה לי קשה למכור אותו כי יש קבוצה גדולה שנקראת אורנה חושפת והנזק של הרכב שלי שכל השריפה שלי צילמו את הרכב שלי וזה נהיה ברשת. זה רכב מיוחד והאלפא שלי מאוד מיוחדת ואנשים בקבוצה הגיע אליהם הסיפור שלי. לשאלת בית המשפט, מי שבא לקנות ממני את הרכב לא ראה את הרכב שלי ברשת. ראו בבדיקה דברים שלא תיקנתי. מכרתי את הרכב (עם) שמשה סדוקה כי לא החלפתי את השמשה. החלפתי דברים שהיו בולטים לעין" (עמ' 2, ש' 1-11).

...

עולה, שקיים קושי להטיל על הנתבע חיוב כלשהו, שהרי כל עוד מותר לו לחנות בחניה ציבורית – וכי מה נלין עליו ? סיכומו של דבר, על יסוד כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש תחולה לסעיף 39 לפקודת הנזיקין וכי נטל הראיה עובר לנתבע להוכיח כי לא הייתה התרשלות.

אני קובעת כי הסיכון כן היה צפוי ביחס לפגיעה ברכושו או בחייו של הנתבע אולם הסיכון לא היה צפוי ביחס להצתת רכבו ועל כן ניתק הקשר הסיבתי המגולם בסעיף 39 לפקודת הנזיקין.

בנסיבות העניין בהן אין חולק שרכבו של התובע ניזוק כתוצאה מהאש שיצאה מרכבו של הנתבע, והיה עליו לשאת בחלק מהתיקונים על חשבונו, והתוצאה היא מכוח הכרח הנסיבות הגם שסבורני כי היה מקום ולו מבחינת "ועשית הישר והטוב" לפצות את התובע מש"רוח חכמים אינה נוחה הימנו" עם תוצאה בה הניזוק סופג את נזקיו מבחינת דיני היושר – איני סבורה כי יש להכביד ולהטיל עליו הוצאות נוספות.

עוד אפנה לתא"מ (שלום תל אביב) 31640-09-17 איילון חברה לביטוח נ' משאבות בטון אלמאסרי (פורסם במאגרים משפטיים, 4/9/18) התקבלה תביעה לפצוי בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעות בתאונת דרכים, עת חנה הרכב ברחוב בסמוך לבית התובעת 2 ובסמוך לאתר בנייה.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי היה על התובעת לתור אחר מצלמות האבטחה במקום, שכן לטעמי התובעת הסתפקה, בצדק, בעדת הראייה הניטראלית שאף תיעדה את רכב ההגנה.

נקבע, כי לנוכח המסמכים שצורפו לכתב התביעה, יכולות היו הנתבעות לפעול בניסיון להפריך את גרסת התובעות, לרבות – באמצעות הצגת מלוא תיק המשטרה, וזימון כל מי שמעורב בו לעדות, אך הן בחרו שלא לעשות כן. לאחר שנקבע כי הנתבעות לא הוכיחו את אי מעורבות המשאית בתאונה נפסק כי התובעות הוכיחו גם את היסוד השלישי של החזקה בדבר "הדבר מדבר בעדו" (אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות או מי מטעמן לא נקטו זהירות סבירה, מאשר המסקנה שהן נקטו זהירות סבירה) וכי הנתבעות לא הרימו את הנטל להוכיח את היעדר התרשלות הנתבעת 1 או מי מטעמה בתאונה שגרמה לנזק לרכב התובעות.

נפסק כי בנסיבות המקרה, שלפיהן הנהגים המעורבים האחרים הבחינו בזירת התאונה באוטובוס ירוק מהסוג הטיפוסי לאוטובוסים של אגד (הגם שלא יכלו/הספיקו לרשום את מספרו) ושלפיהן נעשתה פניה מידית ומפורטת לאגד בדבר התאונה (מיקומה ומועדה), מחובתה של אגד היה לעשות לבירור בדבר זהות האוטובוס והנהג הרלוונטיים, ואין לקבל את טענתה הלקונית והלא מוסברת והלא מוכחת של אגד (במכתב דחיה שהוציאה בתגובה לאותה פניה מידית) לפיה "לא ניתן לבצע איתור אודות האוטובוס הפוגע ללא מספר רישוי". ראו גם האמור בתא"מ (שלום תל-אביב) 47906-07-16 שומרה חברה לביטוח בע''מ נ' שפירא ואח' (פורסם במאגרים משפטיים, 21.3.17) בגדרו נקבע כי "על אף התנהגותו הבוטה של העד מטעם התובעת במעמד חקירתו הנגדית, אני מקבל את גרסתו בדבר פתק שהושאר על רכבו, המכיל את פרטי המשאית שפגעה ברכבו. אני מוצא את גרסתו של העד מטעם התובעת כגרסה אותנטית, ואני מאמין כי הוא אכן מצא את הפתק שהושאר בידי אלמוני. איני סבור כי מדובר בניסיונו של בעל רכב התובעת להטיל האחריות על משאית שאינה קשורה לתאונה. די בכך כדי לקבוע כי עלה בידי התובעת להרים את נטל הבאת הראיות הראשוני המוטל על שכמה כדי להראות מעורבותה המשאית בתאונה. כמו כן, הנתבעים לא הביאו כל מסמך השולל נוכחותה של המשאית בזירת התאונה, כדוגמת יומן עבודה, תעודת משלוח, וכד'. לפיכך, התביעה מתקבלת במלואה". שאלת הנזק ככל שהדברים אמורים בשאלת הנזק, אין בידי לקבל את טענות הנתבעת ביחס לאי הוכחת הנזק.

אשר לטענת הנתבעת כאילו מר דוידי הודה לכאורה בקיומם של נזקים קודמים ברכב, אין בידי לקבל טענה זו. מר דוידי העיד בצורה מהימנה ומשכנעת כי לא ידוע לו על נזקים קודמים ברכב התביעה (עמ' 2 שורה 15).

תביעה לפצוי בגין נזק גוף שניגרם לתובע בתאונת דרכים.

מכלל הראיות שהוצגו עולה כי הנתבע נהג לעשות שימוש בעלים ברכב שחנה בחצר הוריו, וכי הנסיעה נשוא התביעה לא הייתה הנסיעה הראשונה שבה עשה הנתבע שימוש ברכב, כמו גם לא הנסיעה הראשונה אליה הצטרף אליו התובע, ומכאן שלא מיתקיים התנאי המפורט בסעיף 7(2) לחוק הפיצויים.

...

בשקלול כל האמור לעיל ומשלא נעלמה מעיני גם המשמעות והמשקל המצטבר של הנכויות, אני סבורה שיש להעמיד נכותו התפקודית של התובע על 65%.

ראה בעניין זה האמור בע"א 459/15 קרנית נ' פלונית , ניתן ביום 8/8/19: "לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא להעמיד את בסיס הפסד ההשתכרות לעתיד על השכר הממוצע במשק. זאת, על אף סימני השאלה לגבי כושר השתכרותה של המשיבה, שלאור נסיבות חייה הקשות והרקע הסוציאלי המורכב ממנו הגיעה לא התגייסה לצבא והחלה לעבוד בעבודות מזדמנות שלא התמידה בהן. מכאן שיכולה הייתה להישמע הטענה כי המשיבה כבר החלה לכתוב את סיפור חייה. למרות זאת, בהינתן כי בעת התאונה הייתה המשיבה כבת 21.5 בלבד; לאור חוות הדעת של המומחית בתחום הנפשי; ולנוכח המגמה שלא לסטות מהשכר הממוצע במשק לגבי קטינים וצעירים אלא במקרים חריגים – רשאי היה בית המשפט קמא להגיע למסקנה אליה הגיע. מה עוד, שבית המשפט העמיד את שכרה של המשיבה במשך תקופה של כשבע שנים – החל מיום התאונה ועד למתן פסק הדין – על סכום נמוך מהשכר הממוצע במשק, ובכך איזן בין הדברים". עזרת צד ג': התובע עותר לפסיקת פיצוי בגין עזרה על בסיס השגחה מתמדת 24/7, בהתאם לעלות חודשית בסך 17,000 ₪, כאשר ממועד ממועד התאונה ועד 6/2021 (האשפוז הפסיכיאטרי הראשון) מבוקש פיצוי בסך 8,000 ₪ לחודש.

חישוב הפיצויים: בשים לב לכל האמור לעיל להלן חישוב הפיצוי: כאב וסבל: בהתאם לנכות רפואית משוקללת בשיעור של 82.5%, 105 ימי אשפוז, בצירוף ריבית, במעוגל 202,500 ₪.

זוהי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות תאונה שארעה ביום 5.2.2020 במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1.

בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק הפלת"ד, הגדרת תאונת דרכים הנה כהאי לישנא: "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי.

...

לעניין השיחות המוקלטות של מר לוי ולאחר שהאזנתי לשתיהן, האחת מטעם נתבעת 2, והשנייה מטעם נתבעת 3 – הנני דוחה את טענת הנתבעת 2 לפיה, מדובר בעד "מפתח". למשמע ההקלטות התרשמתי, כי לא ניתן לייחס משקל רב לגרסתו של מר לוי באשר לנסיבות התרחשות התאונה ממספר טעמים.

ברי כי כוחם הראייתי של דברים שנאמרו על ידי נפגע לגורם רפואי סמוך לאירוע התאונה אינו מוחלט, והמסקנה שיש להסיק מהדברים תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

סיכומים של דברים, אני מקבלת את גרסתו של התובע וקובעת כי פגיעתו היא כתוצאה מתאונת דרכים ולפיכך, הוא זכאי לפיצוי לפי חוק הפלת"ד. התביעה, אם כן, נדחית נגד נתבעות 1 ו- 3 ומתקבלת בעניינה של נתבעת 2.

בית משפט השלום בקריות ת"א 38916-05-23 פלוני נ' ווישור חברה לביטוח בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט צבי כוחן תובע פלוני נתבעות 1. ווישור חברה לביטוח בע"מ 2. התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ החלטה

רקע עובדתי עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע עקב שתי תאונות דרכים נפרדות.

נהגת התפרצה עם רכבה למסלול נסיעתו, והתובע, ע"מ לחמוק מפגיעתה, סטה והיתנגש ברכב חונה (להלן: "התאונה הראשונה").

...

אם בסופו של דבר יוברר שבקשתו של התובע למינוי מומחה רפואי מסוים הייתה מיותרת ובלתי מוצדקת, הוא עלול לשאת בהוצאות הכרוכות במינוי המומחה הרפואי.

לאחר שעיינתי בתיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה, עליו מבסס התובע את בקשתו למינוי המומחים, נחה דעתי כי יש מקום להיעתר לבקשתו.

אני קובע, כי על מומחה זה שאמנה, יהיה ליתן את הדעת בחוות דעתו, בין היתר, לשאלת הקשר הסיבתי, למצבה הרפואי הנוכחי של הברך השמאלית של התובע, למי משתי התאונות נשוא התביעה (הראשונה ו/או השנייה), כמו גם ליחס וההשלכה הרפואית, של כל אחת מהן, על מצב הברך.

בהמשך לכך עבר בדיקת מאפייני טנטון בשתי אוזניו ביום 9.05.22, כחודשיים לאחר התאונה השנייה: תוצאות בדיקת מאפייני הטינטון, המצביעות על קיומה לכאורה של התופעה אצל התובע, לאחר התאונה השנייה, מקימות את אותה ראשית ראיה נדרשת למינוי מומחה גם בתחום א.א.ג. סוף דבר מכלל הטעמים האמורים, החלטתי להיעתר לבקשה, ולהורות על מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומים: אורתופדיה, א.א.ג. בשלב זה, הנתבעות 1-2, תישאנה בעלות שכר טרחת המומחה בתחום האורתופדיה, בחלקים שווים ביניהן.