תביעת פיצויים בגין נזק למטען דגים קפואים

בבית המשפט העליון רע"א 1584/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקשת: אלגריסי גרופ בע"מ נ ג ד המשיבה: קפוא זן תעשיות מזון בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא שילה והשופטות מרוז ועובדיה) מיום 27.1.13 בע"א 24687-06-12 בשם המבקשת: עו"ד שלומי הדר ][]החלטה

בסעיף 3 להסכם נקבע, כי "זכות שיווק בלעדית (להלן בלעדיות) ניתנת למשווק לכל הארץ כולל רשתות השיווק", ובסעיף 4 להסכם נקבע, כי "המשווק אינו רשאי לקנות מוצרי דגים שהזמין מהיבואן ממקור אחר אלא אם יש חוסר בסחורה אצל היבואן". בסעיף 18 להסכם נקבע מנגנון לפצוי מוסכם, לפיו "המפר הסכם בלעדיות זה, ישלם פיצוי לצד המקיים סך 500,000$ מבלי להוכיח טענות נזק ראשוני לבית משפט. מלבד זאת לצד המקיים זכות לתבוע נזקים נוספים בהתאם לסעדים המוקנים לו על-פי חוק". בחודש יוני 2008 הודיעה המבקשת למשיבה על ביטולו של ההסכם בגין הפרתו, וביום 30.7.08 הגישה תביעה בבית משפט השלום בפתח תקוה (ת"א 4368-08), בה נטען, כי המשיבה הפרה את היתחייבותה בהסכם לרכישת מיכסת מינימום של דגים.

המבקשת עתרה לחיוב המשיבה בתשלום הפצוי המוסכם בסך 1,738,500 ש"ח. המשיבה, מצדה, הגישה תביעה שכנגד, ביום 5.2.09, בה טענה להפרות שונות של ההסכם על ידי המבקשת, ועתרה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרות נטענות אלו בסך 2,000,000 ש"ח (לפי הטענה, הנזקים עמדו על למעלה מ-5 מיליון ש"ח, אולם התביעה הועמדה על 2 מיליון ש"ח).

...

נאמר, כי "אין בהסכם השיווק כל הוראה לפיה אספקת הדגים תלויה בתשלום המקדמה". באשר לתביעה שכנגד נאמר, כי "הואיל והגעתי לכלל מסקנה לפיה התובעת ביטלה את הסכם השיווק שלא כדין, ברי כי בכך הפרה התובעת את הסכם השיווק". בית משפט השלום דחה את טענת המשיבה, כי הפיצוי המוסכם שבהסכם מתייחס אך ורק להפרת תנית הבלעדיות שבהסכם השיווק, בקבעו (עמ' 17 שורות 25-23) כי "כאשר נאמר בסעיף 18 להסכם השיווק, כי הפיצוי המוסכם הוא בגין הפרת 'הסכם בלעדיות זה' הכוונה להסכם השיווק בכללותו, המעניק בין השאר לנתבעת זכות בלעדיות", וכי "הפיצוי המוסכם נתבע בנוסף לפיצויים בגין ראשי הנזק השונים ובגין אותם נזקים עצמם. לפיכך אין הנתבעת זכאית לכפל פיצוי". נקבע, כי נזקיה המוכחים של המשיבה עומדים על 2,385,954 ש"ח, ולפיכך על המבקשת לשלם לה סך 2,000,000 ש"ח [הסכום שנתבע – א"ר].

סבורני, כי במכלול הכף נוטה לפרשנות שאימץ בית המשפט המחוזי.

דא עקא, שבית המשפט המחוזי דן בהיותו של סעיף 18 להסכם תניה גורפת לצורך הניתוח הפרשני, על רקע לשונו, ואין המדובר במסקנה שהסיק.

סבורני, כי השינויים בעמדתה של המשיבה בדבר פרשנותו של סעיף 18 להסכם (עמדתה בעיקרי הטיעון לעומת עמדתה בבית משפט השלום, כפי שזו עולה מפסק דינו), אינם יכולים להטות את הכף כנגד פרשנותו של בית המשפט המחוזי.

אוסיף, שבעיקרי הטיעון בבית המשפט המחוזי טענה המשיבה (סעיף 24), כי הפרה יסודית של ההסכם מקנה לה זכות לפיצוי מוסכם; בית המשפט המחוזי קבע, כי הפרת ההסכם על-ידי המשיבה לא היתה יסודית, וגם מטעם זה קיים קושי להלום את טענת המבקשת בהקשר זה. כללם של דברים נוכח האמור, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור.

ביום 9.1.20, לאחר שהצדדים נותרו חלוקים ביחס לאמור לעיל, הגישה התובעת את התביעה דנן בה עתרה להשבת מלוא הסכום אותו שילמה עבור רכישת המשאית והרכיבים שהוסיפה לה, העומד על 255,099 ₪, ולפצוי בגין נזקים שטענה כי נגרמו לה עקב הצורך להפחית את המשקל המועמס בכל נסיעה לאחר השקילה המשטרתית ולהוסיף בכל פעם הובלה נוספת בעלות של 2,000 ₪ לחודש אשר נכון למועד הגשת התביעה הסתכם ב- 8,000 ₪.

עקרי טענות הצדדים התובעת טענה כי עובר לרכישת המשאית הובהרה לנתבעת הדרישה שהמשאית תוכל לשאת מזון קפוא במשקל של 2-1.9 טון.

עוד טענה התובעת כי נתוני המשקל שהופיעו בדו"ח בדיקת "ריתום וקירור ברכב משא" של מעבדת אריאל מיום 25.4.17 מטעם הנתבעת (נספח 2 לכתב התביעה) לא שיקפו את הנתונים האמתיים שכן על פי שקילה שביצעה התובעת לאחר השקילה המשטרתית עמד משקל המשאית על רכיביה, ללא מטען, על 3,580 ק"ג (תעודת השקילה צורפה כנספח 4 לתצהיר התובעת).

...

סוף דבר התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת הפרה התחייבות חוזית כלשהי כלפיה, לא הוכיחה התרשלות מצד הנתבעת ואף לא הוכיחה את נזקיה הנטענים.

לאור האמור, התביעה נדחית במלואה.

בשים לב לדחיית התביעה במלואה ולנימוקי הדחייה, להיותה מופרזת במידה ניכרת מלכתחילה, ולהתנהלות התובעת אשר הכריחה את מיצוי ההליך עד תום תוך השתת הוצאות ניכרות על הנתבעת, תשלם התובעת לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

בית משפט השלום בבת ים ת"א 79206-12-20 מאריס דגים בע"מ נ' יתיר אלומץ בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת אפרת אור-אליאס, סגנית נשיא תובעת מאריס דגים בע"מ ח.פ 514721885 נתבעות 1.יתיר אלומץ בע"מ 2.א.ש. חלפים לרכב בע"מ- ניתן פסק דין

בשל הפסקת החשמל נגרמו לתובעת נזקים בעיסקה, הסמוך לנכס הנתבעת אך לא גובל בו. השאלה העומדת לפתחי היא האם הנתבעת חבה בפצוי התובעת בגין נזקיה.

טענות הצדדים: טענות התובעת: התובעת היא חברה בע"מ שבבעלותה חנות לממכר דגים ופירות ים קפואים לקמעונאים, השוכנת ברח' ריב"ל 29 בתל אביב (להלן "החנות").

עוד אציין כי בפתח ישיבת ההוכחות, כאשר הוצגה לפניי החלטת כבוד השופטת אופיר (נ/1) למדתי לראשונה כי פרט לאותה תביעת שבוב, מיתנהלת בבית משפט השלום בבת ים, תביעה נוספת בגין נזקים הנובעים, כך לטענת התובעת, מאותו מקרה בדיוק.

...

ביום 11.1.2023 התקיימה ישיבת ההוכחות וביום 18.1.2023 נשמעו סיכומים בעל פה. דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את הצדדים, ולאחר שעיינתי בכלל החומר המונח לפניי, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

נוכח האמור, הנתבעת לא הפרה חובה חקוקה וטענה זו נדחית.

נזק למען השלמת התמונה והגם שטענות התובעת ביחס לחבות הנתבעת נדחות בזאת, אני מוצאת לנכון לייחד מספר מלים לסוגיית הנזק.

סיכום בהתחשב במפורט בפסק הדין הרי שאין מנוס מדחיית התביעה וכך אני מורה.

במהלך השהות במרכול נפגעה התובעת, לטענתה, ופגיעה זו גרמה לה לנכות, שבעקבותיה סובלת התובעת הפסדי ממון ניכרים ותובעת פיצויים בגין נזקי גוף.

בנושא נסיבות ארוע התאונה (במובחן מנושא הנזק) נמסרה עדותה הראשית של התובעת בעל פה. בעדות זו מסרה התובעת את התיאור הבא בענין נסיבות התאונה: "מה שקרה היה שזה היה 10 ימים לפני ליל הסדר, 7.4.03, נכנסתי עם בעלי לקניות בסופר זולפה ברוממה בירושלים. אני נגשתי אל התחנה של בריכת הדגים החיים ובעלי בינתיים הלך עם עגלה אחרת לעשות קניות אחרות, נגשתי לשם ונצמדתי למעקה המתכת עם העגלה שלי ונעמדתי שם. זה מעקה מתכת שצמוד לבריכת הדגים. אני הייתי מאחורי העגלה שלי, נשענתי על ידית העגלה, מצד ימין שלי היה המעקה ולידו מיד בריכת הדגים. עמדתי שם והיו לקוחות מאחורי, היתה לקוחה מצדי השמאלי עם עגלה, זה היה תור ארוך של ערב פסח. הסתכלתי לכיוון הפועל שנכנס ויצא כל הזמן מהחדר הפנימי שנימצא מעבר לבריכת הדגים ובצד ימין יש דוכן של דגים קפואים והלקוחות שעמדו מאחורי הם באותו תור שמחכה גם לדגים הקפואים. הפועל נכנס ויצא כל הזמן ואני הסתובבתי אליו כדי ללכוד את תשומת ליבו ולתת ההזמנה שלי [העדה מפנה את ראשה לצד ימין שלה].

ד"ר יצחק פרימן העיד, כי התובעת יצרה עימו קשר טלפוני ביום 8.4.03 בשעות הבוקר המאוחרות, וסיפרה כי "עובד שמשך מטען גדול לאחור בעזרת עגלת משא, התנגש לפתע בעגלת הקניות שלה וכתוצאה מכך התנגשה עגלת הקניות בצלעותיה...

...

התוצאה היא, שאין לקבל את הטענה שלאחר התאונה עמד היקף העבודה על 20 שעות שבועיות.

מאידך גיסא, אם התובעת שהתה בפועל במרפאה כ-33 שעות בשבוע, אני מוכן להניח, שמחמת נכותה לא הוקדש כל הזמן לעבודה ממש, ועל פי הערכה ובהיתחשב בכל הנתונים שפורטו לעיל, אני קובע שהיקף העבודה במרפאה אחרי התאונה עומד על 28 שעות בשבוע.

הנתבעות תשלמנה לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 17.5 אחוז מסך כל הפיצוי המפורט בסעיף 32 לעיל ובתוספת מע"מ. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים לאחר שתודיעם טלפונית כי פסק הדין ניתן היום ח' בטבת תשס"ח (17/12/2007) בהעדר הצדדים.

התביעה הוגשה על ידי חברת הביטוח מכוח זכות הסוברוגציה (שבוב) לאחר ששילמה פיצוי למבוטחת בגין הנזק שניגרם למטען שהובל במכולת קרור שנמסרה לה על ידי הנתבעת לשם הובלת המטען בים.

תחילה אציין כי עפ"י שטר המטען שונעו באותה הובלה ימית 7 מכולות של דגים קפואים, 6 מכולות הגיעו עם מטען תקין ורק במכולה השביעית נגרם אותו נזק של מטען שלא קורר כהלכה ולכן היה צורך להשמיד את תכולת הדגים שבו.

...

כעולה מכל האמור לעיל, אני מקבלת את טענות התובעת כי צים התרשלה בכך שמסרה לספק של המבוטחת מכולה שנעדר בה מדף הקירור ולכן לא היתה מתאימה להובלה ימית של המטען המסויים וקובעת כי עפ"י הראיות והעדויות שהיו בפני, המסקנה שצים התרשלה בכך שמסרה מכולה שנעדר בה המדף עולה על הדיעה כי הרשלנות היתה בידי הספק שהטעין את המטען.

כן אני דוחה את הטענה כי המטען שהוטען היה פגום ומופשר בטרם הוטען כי כפי שציינתי הומכלו במקביל 7 מכולות באותו סוג מטען (דגים קפואים) ורק במכולה אחת המטען ניזוק, אותה מכולה בה היה חסר מדף קירור.

לכן, ולאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעת זכאית לסכום שבתביעתה בנכוי של 40% בגין תרומת רשלנותה והנה זכאית להפרע מהנתבעת בסכום של 187,760 ₪ בלבד, כאשר סכום זה הינו צמוד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה, דהיינו 2.5.05.