תביעת פיצויים בגין נזק גוף עקב רשלנות עירייה

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 28.1.1965, לאחר שמעד, לטענתו, במהלך הליכתו על מדרכה בסמוך לסניף של "המשביר לצרכן" במרכז ירושלים ושבר את קרסולו.

לטענת התובע, אף מעדויות העיריה עצמה התחוור כי זו לא נקטה אמצעים סבירים למניעת תאונות ונזקים עקב קיומם של מפגעים וכי אין לנתבעת כל תכנית עבודה סדורה לאיתור יזום של מפגעים ולטיפול בהם, לכל הפחות במקומות מרכזיים בשטחה.

לטענת התובע, הנתבעת לא עמדה בסטאנדארט הזהירות שנקבע לגבי עיריה סבירה וכי ממכלול הראיות עולה בבירור כי מיתקיים קשר סיבתי בים רשלנותה של הנתבעת לקרות הנזק.

...

בנסיבות אלה מצאתי שהתובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו במשפט האזרחי להוכיח את גרסתו לנסיבות קרות התאונה, גם בהיותו עד יחיד לתאונה שהוא בעל דין וגם אם חברו (שלא היה עד לתאונה עצמה, אלא רק עזר בפינויו לקבלת טיפול רפואי) לא העיד בסופו של דבר.

האחריות לתאונה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש מקום להטיל על הנתבעת אחריות לתאונה ולחייבה בפיצוי בגין נזקי התובע כתוצאה ממנה.

עוד העיד, כי יכול להיות שהמצב הנראה בתמונה יהיה יותר מיום אחד, אך "שבוע נראה לי מוגזם" (שם, ש' 9) ושבועיים "קשה לו להאמין" (עמ' 23, ש' 20).

בפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה כתוצאה מתאונה שאירעה לה ביום 16.12.13 שהיה יום חורפי לאחר סערת שלגים בירושלים.

אקדים ואומר כי חרף הפגיעה שסבלה התובעת, אשר הוכח כי לאחריה נגרמו לתובעת הפסדי הישתכרות בעבודתה כמורה (אם כי קיימת מחלוקת של ממש באשר לקשר הסיבתי בין שני הדברים), לא מצאתי כי יש מקום לחייב את הנתבעות בפיצוייה שכן התובעת לא עמדה בנטל, המוטל עליה לטעמי, להוכיח כי פגיעתה נגרמה בשל רשלנות הערייה.

...

בימים בהם ידיה של העיריה מלאות עבודה בפינוי כמויות חריגות של שלג, ואין די בכל האמצעים הסבירים העומדים לרשותה, אין מנוס מזהירות יתר של האזרחים עצמם".

לסיכומם של דברים דין התביעה להידחות בשל אי הוכחת קיומו של סיכון חריג והעדר אחריות של העירייה לנפילת התובעת בדרכה לבית הספר.

חרף דחיית התביעה אני קובעת שאין מקום לחיוב התובעת בהוצאות הנתבעות, בעיקר לאור העובדה שהעירייה אכן "חובשת שני כובעים" בתביעה זו והתאונה ארעה בדרכה של התובעת למקום עבודתה בהוראת העירייה.

תביעה לתשלום פיצויים בשל ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בעת נפילה במדרכה, הסמוכה לביתה, בשטח הנתבעת (להלן גם:- "העיריה"), בשל אבני שפה פגומות אשר בלטו בגובהן מהמדרכה.

במעשיה אלו, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה, בדרך של יצירת הפרישי גבהים, בקצה המדרכה, מקום בו היה על אבן השפה להיות בגובה המדרכה, כשמצופה בשעת סלילת מדרכות, כי העיריה תיסלול אותן באופן שלא ייצור מפגעים והפרשי גבהים, אותם ניתן היה למנוע וממילא התרשלה הנתבעת בסלילת הכביש והיא אחראית לפיכך לנזק שניגרם לתובעת.

...

אמנם, התובעת פנתה לרופא תעסוקתי רק לאחר התאונה כאן, אלא שכאמור, בהעדר אינדיקציה מתוך קביעת הרופא התעסוקתי, כי התאונה כאן לבדה היא זו שהביאה לצמצום המשרה, יש לקבוע, כי אין לזקוף את צמצום המשרה באופן מלא לתאונה דנן, אם כי מקובלת עליי טענת התובעת, כי הנזק בכף היד מקשה על תפקודה.

מבוא בפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שארעו לתובעת בעקבות פציעתה מיום 1.6.17 (אסרו חג שבועות).

דיון והכרעה רשלנות הערייה המקור החוקי לחובת הרשות המקומית לדאוג לתקינות הדרכים בשטח שיפוטה ולסילוק כל מפגע, מצוי בסעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש] ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור (ראו ע"א 862/80 עירית חדרה נ' זוהר (14.7.83), ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון (11.2.85)).

...

העובדה שמאות ואלפי בני אדם שצעדו באותו היום בדרך זו לפני התובעת ולא נפגעו, ושהאירוע התרחש בשעות הצהריים, תומכת במסקנה שגם דרך הילוכה של התובעת לא היה זהיר.

שקלול של הנסיבות ודרך הילוכה של התובעת, מביא אותי למסקנה שיש להשית עליה אשם תורם בשיעור של 20%.

סוף דבר הנתבעת מחויבת לפצות את התובעת בראשי הנזק והסכומים הבאים: א. הפסד שכר עבר 26,000 ש"ח ב. גריעת שכר בעתיד- 211,250 ש"ח ג. כאב וסבל- 70,000 ש"ח ד. עזרת הזולת לעבר - 10,000 ש"ח ה. הוצאות שונות- 50,000 ש"ח סה"כ 367,250 ש"ח לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 20% , סה"כ 293,800 ₪ לסכום הנ"ל יש להוסיף 60,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, וכן החזר הוצאות משפט הבאות: מחצית שכ"ט מומחה בימ"ש - 2,250 ₪; עלות חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת בסך 3,000 ₪; שכר העד אריה ראובני 300 ₪ ואגרת בימ"ש בסך 704 ₪ .

בפני תביעה לקבלת פיצויים בגין ניזקי גוף, מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

התובע טען כי נזקיו נגרמו עקב התרשלות הנתבעת (להלן: הערייה) בתחזוקת המדרכה, באיתור המפגע והסרתו, או למצער גידורו עד לתיקונו.

...

כאב וסבל: בהתחשב בטיב הפגיעה, תקופת ההחלמה, שיעור הנכות הצמיתה וגיל התובע, מקובלת עלי דרישתו בראש נזק זה כסבירה, ועל כן אני פוסקת סך של 20,000 ₪.

עזרת צד ג' לעתיד: בהינתן שיעור הנכות וטיבה, ובהינתן כי התובע חזר לתפקוד יומיומי מלא ולא נזקק לכל עזרה מתום תקופת אי הכושר ועד עצם היום הזה, לא שוכנעתי כי קיימת כל הצדקה לפסיקת פיצויי לתובע בגין עזרת צד ג' לעתיד.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך של 96,000 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 715 ₪ בגין אגרת פתיחה.