תביעת פיצויים בגין נזק גוף לאחר הודאת נתבע בכתב אישום

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע 1 ותביעה כספית בגין נזק לרכוש התובע 2, בעטיו של ארוע קטטה (להלן-הארוע) שארע בעקבות מחלוקת ומריבה בין הצדדים בנוגע למקום חנייה.

(כאן המקום לציין כי הנתבע כאן הגיש תביעה נפרדת כנגד התובע 1 (ת"א )6569-08-20, בגין ניזקי גוף ורכוש בגין הארוע נשוא התביעה.

התובע 2 הגיש במסגרת ראיותיו הצעת מחיר לתיקון הרכב מיום 23.11.16 בסך 7,189 ₪; תמונות הרכב לאחר הפגיעה וטיוטת הסכם למכירת רכב בין התובע 2 לחב' יד הזהב חברה לניהול ויזמות בע"מ. הנתבע הגיש תצהיר ותיק מוצגים הכולל בין היתר תמונות גופו לאחר הארוע; אישור מישטרה כי האקדח המעורב איננו נשק; תמונות רכבו לאחר הארוע; חקירתו של התובע 1 במישטרה; פרוטוקול העימות שבוצע בין התובע 1 לנתבע מיום 1.2.17; העתק מכתב האישום כנגד הנתבע והכרעת הדין מיום 2.5.19.

במקרה שלפנינו, הנתבע הודה והורשע בעובדות שצויינו בכתב האישום שעל בסיסן הוגשה תביעה זו. הנתבע הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 ).

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט עמית בת"א (מחוזי חיפה) 1019/00 חיים רוור נ' שמואל לניר (נבו 23.10.2005)‏‏ : "מעשה שבשיגרה הוא, שנאשמים שהורשעו על פי הודאתם בדין פלילי, טוענים לאחר מכן בתיק האזרחי, כי הודו במסגרת הסדר טיעון משיקולים שונים של רווח והפסד. אם נקבל טענה זו, נמצאנו מרוקנים מתוכן את הוראת סעיף 42א(א) לפקודת הראיות. בנוסף, יש בטענה  כדי להביא לזילות ההליך הפלילי ולאבדן אמון הציבור." בהתאם לכך, ולאור ההלכה שנסקרה לעיל, אני קובע כי הרשעתו של הנתבע בהליך הפלילי תשמש כראיה "כימעט מכרעת" במסגרת ראיות התביעה.

לאור החומר הראייתי שהוגש בפניי, מצאתי כי יש לפסוק לתובע פיצוי רק בגין ראש הנזק של "נזק שאינו ממוני". לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות הארוע, לחומרת העבירה בה הורשע הנאשם/הנתבע בעיניינו, לירי שביצע הנתבע שיכול היה להסתיים באופן חמור יותר, לפחד והלחץ שגורם ירי מעין זה וכן למצב בריאותו של הנתבע, מצאתי להעמיד את סך הפצוי בגין נזק שאינו ממוני בשיעור של 20,000 ₪.

...

לסיכום: הפיצוי שנפסק לתובע 1 במסגרת ההליך הפלילי, מהווה חלק מהפיצוי שנפסק עתה, לפיכך במסגרת הליך זה מחוייב הנתבע לפצות את הנתבע בסך של 10,000 ₪, המצטרפים לסך הפיצוי העונשי בסך 5,000 ₪, סך הכל מחוייב הנתבע לפצות את התובע בסך של 15,000 ₪.

על אף שחלפו כ- 3 שבועות בין הוצאת הצעת המחיר והאירוע נשוא התובענה, אני קובע כי הפריטים הנצרכים לתיקון המוזכרים בהצעת המחיר נפגעו באירוע נשוא התובענה, וזאת אני קובע גם מעיון בתמונות שצורפו לחומר הראיות ומעדותו של הנתבע כפי שפורט לעיל.

סוף דבר הנתבע מחוייב בפיצוי התובעים כדלקמן: פיצוי בסך 15,000 ₪ לתובע 1 בגין נזק שאינו ממוני.

זוהי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בעילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

לאחר מיצוי הליכי החקירה הוגש כתב אישום כנגד נתבע 3 ת"ד 4304-08-15.

בכתב האישום הואשם נתבע 3 בנהיגה רשלנית, היתנהגות הגורמת נזק, אי מתן זכות קדימה במעגל, עבירה שגרמה לחבלה של ממש.

ביום 14/4/19, הרשיע בית המשפט את נתבע 3 על פי הודאתו בעובדות כתב האישום וגזר את דינו.

...

באשר לטענת הנתבעת שהרכב הפוגע חנה ליד אבני שפה "אדום – לבן", אני סבורה שהנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה בקשר לטענה זו ולא הובאה ראיה המצביעה על כך. אבני השפה בתמונות שהוגשו לא מצביעות על אבני שפה "אדום – לבן". 19.

מכאן, שאני מקבלת את התביעה כנגדם, כמבוקש בסיכומי התובע, ומחייבת אותם בפיצוי התובע ביחד ולחוד עם קרנית.

נוכח המסקנה שהתקבלה לעיל, שרכב הבן שימש כזירה בלבד והוא לא רכב מעורב בתאונה, אני דוחה את ההודעה שנשלחה לבן.

אני מורה על הגשת תחשיבי נזק באופן הבא: מטעם התובע עד ליום 30/4/22 ומטעם קרנית עד ליום 25/5/22.

בפניי תביעה לקבלת פיצויים בגין ניזקי גוף, מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), עקב תקיפת התובע על ידי הנתבע, וכן תביעת המוסד לביטוח לאומי, לשיפויו בגין התגמולים ששולמו על ידו לתובע בעקבות מעשה התקיפה.

הדבר נוגד את הודאתו בסעיף 2 בכתב האישום המתוקן (להלן: כתב האישום); הנתבע טען כי התובע היתנפל עליו ודחפו מאחור לאחר שבנימין היה בדרכו החוצה.

...

שנית - סבורני כי ההשוואה בין הוראת סעיף 18 לחוק המקרקעין לבין העניין דנן, היא מוטעית ומטעה.

לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין יש להשית על התובע אשם תורם כלשהו.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע 1 פיצויים בסך של 111,319 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של ₪ בגין הוצאות משפט.

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף (עוולה של תקיפה).

בישיבת ביהמ"ש מיום 05.07.23 שמע בית המשפט בהמשך לתצהירים אלו את התובע והנתבע ואת סיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב (ויש לסרוק אותם לתיק ביהמ"ש) ובע"פ וכן עיין בתיק המישטרה והעדויות בו ובתיק פלילי שמספרו 34081-06-15, במהלכו הורשע הנתבע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום ונגזר דינו על ידי כב' השופט מוחמד עלי ל – 6 חודשי מאסר שהומרו בעבודות שירות, עונש מאסר על תנאי ופיצויים בסך של 20,000 ₪.

לאחר ניתוח טענות הצדדים בהקשר זה אני נותן את פסיקתי: דין התביעה לפצוי בגין ניזקי הגוף של התובע עקב עוולת התקיפה להיתקבל ללא כל הפחתת אשם תורם מצידו של התובע.

...

בשים לב לכל האמור לעיל, אני פוסק לתובע פיצוי מידתי בשיעור של 15,000 ₪ בגין כל ראשי הנזק האמורים.

עם זאת אני סבור כי יש מקום להחזיר לתובע את חלקו היחסי בתשלום חוות הדעת של ד"ר רניאל מומחית ביהמ"ש בסך של 2,000 ₪.

סכום זה ישלם הנתבע לתובע באמצעות בא כוחו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תקיפה שהנתבע ביצע כלפיו.

הנתבע הורשע על בסיס הודאתו בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, לפיהן – הנתבע הוא זה שיצר קשר עם אדם אחר, לאחר שראה שהאחר התכתב עם בת זוגו במועד כלשהוא כשנה קודם לכן, חבר לשלושה חברים ונסע ליפגוש באחר, שהיה עם התובע.

...

הפיצוי שנקבע במסגרת ההליך הפלילי הינו משמעותי, ואינו עונשי גרידא אלא לוקח בחשבון את נזקיו הפיזיים והנפשיים של התובע וכך נרשם בגזר הדין: "באשר לפיצוי, בניגוד לקנס, הלכה היא שאין להביא במגוון השיקולים את יכולתו הכלכלית של הנאשם [ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (24.7.2006, פורסם בנבו)]. ...רכיב כספי זה הוא בעל מאפיינים נזיקיים. יש בפיצוי משום קשר למידת החרטה ולקיחת אחריות שחש הנאשם על מעשיו המכוערים כלפי הקורבן. בהחלט ניתן לקבל אינדיקציה לנזק הכלכלי הישיר כפי העולה מתסקיר קורבן העבירה, ובוודאי שנזק זה אינו משקף את הנזק הנפשי שנגרם לו ואני סבור כי זהו אכן מקרה שבו יש לתת ביטוי משמעותי לפיצוי הקורבן. בשים לב לעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, היקף הנזק הכלכלי, פיזי ונפשי, אני אומד את היקף הפיצוי בסך של 30,000 ₪." (דגשים במקור ל.א.).

מכל האמור לעיל אני מוצאת כי יש מקום לנכות מהסכומים הנ"ל את הפיצוי העונשי שקיבל התובע בהליך הפלילי, בסך של 30,000 ש"ח. סה"כ ישלם איפוא הנתבע לתובע סך של 38,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבע ישלם לתובע, בנוסף, שכר טרחת עו"ד בסך של 7,547 ש"ח כולל מע"מ כחוק ואת אגרת בית המשפט.