תביעת פיצויים בגין נזק גוף בעקבות תקיפה במקום העבודה

בפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף אשר התובע טוען כי נגרמו לו כתוצאה מארוע תקיפה שבו הותקף על ידי הנתבע ביום 10.5.12.

הנתבע מיפרט ומציין כי בסמוך לפני הארוע הנטען בכתב התביעה, פרץ סיכסוך בין התובע לבין מנהליו במקום העבודה, אשר הנתבע נימנה עליהם, וזאת לאחר שהתגלה כי התובע מסר דיווח כוזב לגבי שעות עבודה שבהן עבד לכאורה, אולם התברר כי כלל לא שהה במיתחם הנמל.

כפי שיפורט להלן, התובע מסתמך על מספר ראיות מרכזיות לצורך הוכחת התקיפה הנטענת על ידו: הנזק שניגרם לו ומצבו הרפואי בעקבות התקיפה, המסמכים הרפואיים התומכים בכך וכן הקלטת שיחה שהתקיימה עם הנתבע, בנוכחות אחרים נוספים, במסגרתה הודה הנתבע בתקיפתו.

מכל מקום, סבורני כי פער הזמנים שבין הארוע הנטען, העובדה שבמספר צילומים שבוצעו לתובע בסמוך לארוע לא התגלה כל ממצא וכן העובדה כי בבדיקת הCT אובחן שבר בשלוש צלעות ואזור חבלה נוסף, מעלה תמיהה ממשית באשר לשאלת הקשר שבין המסמכים הרפואיים שהוצגו, לבין ארוע התקיפה נשוא התביעה.

...

הדברים עולים גם מדברי התובע עצמו, אשר העיד ביחס לסגירת התיק כנגד הנתבע (עמ' 22, שורה 14 ואילך): "ש. ראיתי גם בשימוע שלך שממש בנית על בג"צ אתה אומר להם פעם אחר פעם חכו לבג"צ, התיק שם, תיכף נגמר ותראו שיאשימו את הנתבע, ונגמר הבג"צ, נכון ולא יצא כתב אישום בסופו של דבר?

לסיכום, גרסת התובע ועדותו בפני ביהמ"ש מעלים קשיים ממשיים, אשר אינם מאפשרים לקבלן, וזאת בכמה מישורים: הגרסה הבסיסית מטעם התובע, באשר לאירוע נשוא כתב התביעה אינה אחידה, ולמעשה כלל לא ברור כיצד ארע האירוע עצמו.

דברים אלה מתחדדים על רקע ההלכה בעניין כמותן ומשקלן של הראיות הנדרשות בהליך אזרחי במסגרתו מיוחס לנתבע מעשה בעל גוון פלילי, כפי שפורטה בפתח פסק דין זה. מכל אלה, מתבקשת המסקנה כי דין התביעה להידחות.

פסק דין בפניי תביעה לפצוי בשל ניזקי גוף אשר התובע טוען כי נגרמו לו ביום 12.6.2014.

שכן, אם טירחה אשת התובע ופנתה למוקד העירוני פעמיים עוד בטרם ארעה התאונה, תוך שהיא מתלוננת על קיומו של מפגע אשר מפריע להוריה הנכים לעבור במקום, תמוה הדבר כיצד זה שלאחר שארעה התאונה כנטען על ידי התובע ואישתו, תוך שהתובע ניחבל ברגלו, פנה לקבל טפול רפואי כשהוא כאוב וצולע, הגיש תביעה לקבלת פיצוי מן המל"ל, ולטענתו נאלץ להחסיר מעבודתו כמורה לריקוד, דוקא אז לא מוצאת אשת התובע לנכון לפנות שוב למוקד העירוני בדרישה תקיפה עוד יותר לתקן את המפגע בבחינת "אשר יגורתי בא". דהיינו, דוקא העובדה שלאחר התאונה נשוא התביעה אין עדות לפניה של אשת התובע למוקד בדרישה לתקן את המפגע, היא המעוררת תמיהה, ודאי על רקע פניותיה ודרישותיה קודם לכן.

...

לאחר שהוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת, מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר ליאון קפלן, אשר קבע כי כתוצאה מן התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15% לפי סעיף 35 (1) בין (ב) ל (ג) לתקנות המל"ל. לאחר שהוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים, ומשניסיונות הפשרה לא צלחו, נשמעה עדותם של עדי הצדדים בפני, ומכאן באתי ליתן פסק דין זה. לאחר שעיינתי היטב במכלול החומר המצוי בתיק בית המשפט, ובכלל זה המסמכים הרפואיים ותצהירי הצדדים, וכן לאחר ששמעתי את עדויות העדים שתצהיריהם הוגשו לתיק בית המשפט, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל הרובץ לפתחו להוכיח כי התאונה נשוא התביעה אירעה בהתאם לנסיבות הנטענות על ידו, ועל כן דינה להידחות, זאת מן הנימוקים כפי שיפורטו להלן.

סוף דבר, התביעה נדחית.

רקע עובדתי בפני תביעת פיצויים בגין ניזקי גוף בעוולת תקיפה.

וכך נפסק בע"א 6553/96 צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' מלצר, פ"ד נג(1), 611 (1999): "גם כאשר חוזר נפגע נכה לעבודתו הקודמת, אין לשלול את האפשרות שבעתיד לא יהיה מסוגל לחזור לכושר עבודתו הקודם וכי עקב כך תפגע הישתכרותו. כן יש להביא בחשבון את השיקול שהנפגע ישנה את מקום עבודתו או יעזוב אותו – מרצונו או בכורח הנסיבות – והשתכרותו תפגע בשל כך"   הפגיעה בפוטנציאל ההישתכרות היא בבחינת נזק בר פיצוי, ובילבד שקיים סיכוי שאינו אפסי, כי פוטנציאל זה היה מתממש (ראו; ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש פ"ד לו(1) 281 (1981)) זאת ועוד, חזרתו של הנפגע למעגל העבודה לאחר הפגיעה אינו בהכרח מהוה סיבה לשלול ממנו את הפצוי בשל הפסד כושר הישתכרות, שכן גישה כזו אף תהייה תמריץ שלילי לנפגעים המבקשים לשוב לעבודה (ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית (2003)) בעמ' 207).

...

על כן איני נעתרת בשלב זה של ההליך לצווים נוספים, אף ללא תגובת הצד שכנגד .

על כן, יש לנכות דמי פגיעה סך של 5,246 שח. סוף דבר התביעה מתקבלת .

הנתבעים חייבים ביחד ולחוד בפיצוי התובע בסכומים הבאים: הפסד עבר 72,804 ₪ הפסד עתיד 246,732 ₪ עזרת זולת 50,000 ₪ כאב וסבל 100,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 8,000 ₪ סך הכל: 477,536 ₪ ניכויים- סך של 5,246 ש"ח. סך כל החיוב 472,290 שח. סופו של דבר- הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך של 472,290 שח, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 23% וכן הוצאות משפט שהוציא התובע ואגרה.

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף בשל טענה לתקיפה.

התביעה הוגשה על פניו גם על רקע קשיו של התובע בעקבות היחס הקר והמנוכר לו זכה מהמקום בו עבד שנים ארוכות והעצב שחוה בעקבות הארוע.

...

סיכומם של דברים – התובע לא הוכיח כי הותקף על ידי הנתבע 2 או מי מטעם הנתבעת 1 ולפיכך דין תביעתו לדחייה.

נוכח על האמור לעיל – התביעה נדחית.

בנסיבות אלו, ולאחר שבחנתי כלל נסיבות התיק, איני רואה מקום לחייב את התובע בהוצאות.

בפני תביעה לפיצויים בגין נזק גוף.

מכל מקום, התובעת לא הציגה ראייה כלשהיא, מלבד עדותה שלה, שניגרם לה נזק גוף כלשהוא בארוע.

על כן, אני קובע שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי הותקפה או נדקרה על ידי אותו אדם זר שניכנס לבית הערייה, כי אותו אדם אחז בידו סכין או כי איים עליה בצורה כלשהיא ולא שניגרם לה נזק גוף כלשהוא כתוצאה מארוע זה. די בכך כדי להוביל לדחיית התביעה במלואה.

מכיוון שקבעתי שלא עלה בידי התובעת להוכיח שהותקפה ונדקרה, קשה לבסס קשר סיבתי בין ארוע מינורי, של כניסת אדם לבניין הערייה מחוץ לשעות העבודה, לבין טענות התובעת בדבר פחדים וחרדות, בעיקר כאשר מתקיימים גם גורמים אחרים שעשויים לגרום לאותה תופעה.

...

נוכח כל הנ"ל, אני קובע שלא עלה בידי התובעת להוכיח את גרסתה בדבר נסיבות האירוע אשר במהלכו נפגעה, לרבות העובדה שנגרם לה נזק, ולא הוכחה רשלנות מצד העיריה.

סוף דבר התביעה נדחית.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 ₪.