בפני תביעה לתשלום פיצוי מוסכם בסך 15,000 ₪ אשר הגישה התובעת כנגד הנתבע בגין הפרת הסכם לרכישת רכב, כאשר התביעה הוגשה הן מכוח ההסכם בין הצדדים אשר קובע תנאי ביחס לפצוי מוסכם במקרה של הפרתו והן בהתאם לשטר אשר נטען כי נחתם ע"י הנתבע.
מכאן, הטענה כי רומה או לא הוסבר לו או כי אינו מבין את השפה אינה יכולה להשמע, כאמור, מה גם שכלל לא שוכנעתי מעדותו בעיניין זה. כן יש להוסיף כי הודאתו של הנתבע כי חתם על מסמכים נוספים סותרת מניה ובניה את הטענה כי חתימתו על גבי השטר זויפה.
הפרת ההסכם מזכה את התובעת בפצוי, כאשר התובעת טוענת כי יש לפסוק לה פיצוי בגובה 15,000 ₪ לפי אותו שטר, בעוד הפצוי המוסכם לפי ההסכם הנו בסך 9,500 ₪ (באחוזים ממחיר העסקה) ואילו הנתבע, בנוסף להכחשת תוקף העסקה טען כי הפצוי המוסכם אינו סביר וביהמ"ש מוסמך להתערב בו.
ההסדר החוזי בו מסכימים הצדדים להסכם לקביעת פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק עולה מהוראות סע' 15)א לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 הקובעות כי :
"15. (א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".
המחוקק עיגן מפורשות את הסמכות לקבוע פיצוי בגין הפרת חוזה אף ללא הוכחת נזק ואולם בהסתייגות ובשיקול הדעת אשר הוענק לביהמ"ש בסע' 15(א) לחוק החוזים להפחית את שיעור הפצוי.
התובעת עמדה על תשלום הסך של 15,000 ₪, ואולם בנסיבות המקרה אינני סבורה כי יש לפסוק את מלוא הסכום ומצאתי כי יש להעמיד את סכום הפצוי בסך 6,000 ₪, סכום המהוה פיצוי הולם בנסיבות העניין, ההסכם, ההפרה ומשכה.
...
ככל שמדובר בטענת ההגנה של הנתבע כי למעשה לא נעשתה עסקה וכי לאחר שפתח את הרכב לראות את מצבו אשר היה מוזנח, לטענתו, הודיע כי אינו מעוניין ברכישה (בפרוטוקול בעמ' 12 שורות 3-10), לא שוכנעתי לקבל טענה זו. הנתבע הגיע, לפי עדותו, למקום עסקה של התובעת ביחד עם אשתו, ראה את רכב המאזדה, ברר את פרטי העסקה וחתם על מסמכים, כפי שאישר, לרבות ההסכם לרכישת הרכב, טופס גילוי נאות – ת/2 ואותו שטר עליו טען לאחר מכן כי לא חתם.
התוצאה היא כי הנתבע ישלם לתובעת את הסך של 6,000 ₪.
כן ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ והחזר אגרת המשפט בסך 540 ₪.
