תביעת פיצויים בגין מעשים ומחדלים ביחסי עורך דין-לקוח בעסקת מקרקעין

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט אורן שוורץ) בת"א 59886-12-14 מיום 24.6.2019, במסגרתו התקבלה בחלקה תביעה שהגישו הרוכשים, תושבי חוץ, בטענה שהמשיב 1, עו"ד אריה וייס, התרשל בייצוגם בעיסקה לרכישת דירת מגורים, והסב להם בגין כך נזקים בסך של כ-2.7 מיליון ש"ח. בפסק דינו, בית המשפט קמא חייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם לרוכשים סך של כ-369 אלף ש"ח, בנוסף להוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.

בית המשפט סיכם כי היתנהלותו של עו"ד וייס "עולה כדי רשלנות מקצועית ויש בה להוות חריגה של ממש מסטאנדארט ההיתנהגות הסביר שמצופה מעורך דין שנוטל על עצמו לייצג תושבי חוץ בעסקת מקרקעין, כדוגמת עסקת המכר דנן. בפרט נכון הדבר מקום בו [עו"ד וייס] נטל על עצמו מינוי מורחב שכלל גם טפול בבצוע הסכם המכר, לרבות העברת התשלומים לחשבון הפרויקט וטפול בקבלת הלוואה בנקאית מובטחת במשכנתא" (פסקה 46 לפסק הדין).

לבסוף, נקבע כי בשים לב למורכבות ההליך, ובהיתחשב בהקף הפצוי שנפסק לרוכשים בהשוואה לסכום שנתבע, יחויבו המשיבים בהוצאות משפט על הצד הנמוך בסך 35,000 ש"ח, ובשכר טירחת עורך דין בסך 70,000 ש"ח. טענות הרוכשים הרוכשים ממקדים את ערעורם אך בהכרעתו של בית המשפט קמא בנוגע לשאלת הנזק.

טענתם השנייה של המשיבים היא כי אף אם עו"ד וייס התרשל בתפקידו, הרי שמצוקתם הכלכלית של הרוכשים, יחד עם כישלונם לשלם את הסכומים שנקבעו בהתאם ללוח התשלומים (וזאת כתוצאה מהעיכוב בקבלת כספי המשכנתא, אשר לטענת עו"ד וייס נגרם שלא באשמתו) – מנתקים את הקשר הסיבתי בין מחדליו של עו"ד וייס לבין הנזק לו טוענים הרוכשים.

שאלה זאת מניחה למעשה כי מעשי המזיק והניזוק, כאחד, גרמו לנזק הנטען, וכן כי הן בהתנהגות המזיק והן בהתנהגות הניזוק ישנו "אשם" בעיני הדין (ראו: סעיף 68 פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 21-20 (2003); ע"א 4079/05 הוועדה המקומית לתיכנון ובניה-שומרון נ' מעונה חברה לבנין בע"מ, פסקה 51 (11.11.2010)).

זאת ועוד, בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי עורך דין אינו נידרש ליבלוש אחר לקוחותיו, וזאת כיוון שדרישה כזו "אינה מתיישבת עם מהלך העסקים הרגיל, עלולה ליצור עיכובים לא רצויים בטיפול בלקוח, ולשבש את יחסי האמון שבין עורך דין ללקוחו" (ע"א 8124/18 יורשי המנוח אלקנה ביישיץ נ' ז'רוט, פסקה 44 (4.8.2020)).

כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת העירעור להתערב בסכום ההוצאות שנפסק על ידי הערכאה הדיונית (ע"א 2008/07 לוטן נ' ירמייב ז"ל עיזבונו, פסקה 83 (14.2.2011); ע"א 3699/11 אלישבע חסן נ' עו"ד שחם, פסקה 30 (1.6.2016)), ולא מצאתי כי המקרה דנן מעורר נסיבות חריגות, המצדיקות לסטות מכלל זה. סוף דבר: אילו תשמע דעתי, יתקבל העירעור של שני חלקיו, ויידחה העירעור שכנגד, כך שהפיצוי בגין ראש הנזק בדבר התשלומים העודפים יעמוד על 505,615 ש"ח בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום התגבשות ראש נזק זה (22.4.2010).

...

המשיבים לא הביאו כל ראיה לסתור טענה זו, וטענה זו אף לא הוכחשה על ידם בפה מלא, ומשכך סבורני, כאמור, כי יש לקבל את טענת הרוכשים בהקשר זה. מן המקובץ עולה כי הרוכשים הוכיחו במידת ודאות סבירה, כפי הנדרש בהתאם לדין, כי שיעור הנזק שנגרם להם כתוצאה מרשלנות עו"ד וייס עומד על 505,615 ש"ח (132,000 ש"ח – 637,615 ש"ח).

ממילא, מרבית טענות המשיבים בהקשר זה נדחות מאליהן לאחר שנקבע כי הרוכשים אכן עמדו בנטל הנדרש להוכחת היקף הנזק שנגרם להם, וכי לא נפל כל אשם תורם בהתנהגותם.

כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בסכום ההוצאות שנפסק על ידי הערכאה הדיונית (ע"א 2008/07 לוטן נ' ירמייב ז"ל עזבונו, פסקה 83 (14.2.2011); ע"א 3699/11 אלישבע חסן נ' עו"ד שחם, פסקה 30 (1.6.2016)), ולא מצאתי כי המקרה דנן מעורר נסיבות חריגות, המצדיקות לסטות מכלל זה. סוף דבר: אילו תשמע דעתי, יתקבל הערעור של שני חלקיו, ויידחה הערעור שכנגד, כך שהפיצוי בגין ראש הנזק בדבר התשלומים העודפים יעמוד על 505,615 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התגבשות ראש נזק זה (22.4.2010).

יתרה מכך, ביחס לעו"ד רוסינסקי אין מדובר בתביעת השבה אלא בתביעה נזיקית – ללא קשר לאופן ניסוח הדברים בכתב התביעה אלא על פי מהותה – ועל פי דיני הנזיקין ייתכנו בהחלט מקרים בהם קמה עילת תביעה למי שניזוק עקב מחדלו של המזיק אף אם לא היה מי שהתקשר בעיסקה ושילם כסף במסגרתה, ומטעם זה אין גם רלוואנטיות לטענה לפיה הכסף לא הגיע לידי עו"ד רוסינסקי שכן עילת תביעה נזיקית יכולה להיגרם גם על ידי צד חצוני לעסקה.

" ביחס לטפול בעיסקאות מקרקעין נקבע בפסיקה כי – "חובת הזהירות בה חב עורך דין כלפי לקוחו מיתעצמת ומתרחבת במיוחד בעיסקאות מקרקעין"(ת"א (מחוזי ת"א) 2706/07 מיכאל אבני נ' עו"ד יעקב הרכבי (16.6.2013), להלן: "עניין הרכבי", פסקה 47), וכי בגדר חובות עוה"ד מצויה בדיקת כל הטעון בדיקה ביחס לנכס (ראו עניין מוסהפור פסקה 11), וברי כי בכלל זה בדיקת מיגבלות על זכויות המוכר והבטחת זכויות הרוכש בעטיין וכנגד סיכונים אחרים.

בעיניין לוטן אימץ בית המשפט העליון פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני של בית המשפט קמא, במקרה של רשלנות בייצוג בעסקת מכר דירה בסך 600,000 ₪, וכך הסביר – "73. במצב דברים רגיל, התרשלות של עורכי דין איננה חייבת בהכרח להוביל לפיצויו של הניזוק בגין עוגמת הנפש, שמקורה (מבחינה עובדתית, לא בהכרח משפטית) באותה התרשלות ... ודאי כך כאשר לאחר גילוי ההתרשלות, פועל עורך הדין בצורה ראויה על מנת להיטיב את ניזקו של לקוחו. לכלל זה יש חריגים ... עם זאת המקרה שבפנינו הוא כה חריג, עד שאין מנוס מפיצויים של בני הזוג ירמייב בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, בסכומים משמעותיים.

הקטנת הנזק לעמדת עו"ד רוסינסקי לא פעלו התובעים להוציא לפועל את פסק הדין נגד נתבע 1 ובכך הפרו את חובתם להקטין את נזקיהם, ומנגד טענו התובעים כי סברו שפסק הדין נגדו בוטל לאחר שהגיש בקשה לכך (עמ' 10 שורות 35-29) וכי ממילא הנתבע 1 הוא "רמאי" כך שלא יעלה בידם לגבות ממנו אף לא את אגרת ההוצל"פ. פסיקת בתי המשפט הבהירה כי חובת הקטנת הנזק בנזיקין שונה מן החוזית וכי הנטל המוטל על הניזוק נמוך ולמעשה אין מדובר בחובה אלא בהגנה של המזיק לגבי גובה הפצוי, אך הדבר מותנה בהוכחת התרשלות עצמית מצד הניזוק (ראו ע"א 4431/17 פלוני נ' פלוני (3.10.2019)).

...

אשר על כן, טענת אי הקטנת הזנק שהעלה עו"ד רוסינסקי נדחית.

סוף דבר מכל הנימוקים דלעיל אני מחייב עו"ד רוסינסקי לפצות את הנתבעים בגין הסכום ששילמו לנתבע 1 בסך 310,000 ₪, בגין הפיצוי המוסכם בסך 50,000 ₪ שמחדליו מנעו יכולת לגבותם, בגין הפסד דמי השכירות בסך 24,850 ₪ ובגין עגמת נפש בסך 40,000 ₪.

אשר על כן אני מחייב את עו"ד רוסינסקי לשלם לתובעים סכום כולל של 424,850 ₪ וכן את אגרת בית המשפט בסך 11,473 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 7.5.20, הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 42,500 ₪.

עניינן של התביעה והתביעה שכנגד שלפניי במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים בקשר עם הסכם לרכישת זכויות במקרקעין אשר נחתם בין התובע, עמאד סובחי דויק (להלן: דויק), לבין הנתבע 1, יוסף אברהים יוסף נבלסי (להלן: נבלסי), ולעניין מעמדו ותפקידו בכוח של הנתבע 2, עורך-הדין עווני אסחאק יג'מור (להלן: עו"ד יג'מור), בקשר עם החתימה על אותה עסקה.

כן טוען דויק כי עד היום לא מסר לו עו"ד יג'מור חשבונית על סכום שכר הטירחה אשר שילם לו. לטענתו של דויק נוכח מעשיו ומחדליו של עו"ד יג'מור, יש לקבוע כי זה פעל כלפיו ברשלנות ותוך הפרה של חובותיו כעורך דין כלפי לקוחו, ואף בנגוד עניינים ותוך הטעה במתכוון, והכל על מנת לסייע לנבלסי, על חשבונו.

כך נקבע, בין היתר, כי יש לראות עורך דין המקבל על עצמו טפול בענייניו של לקוח כמי שמציג לפניו מצג מכללא לפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת בפניו (ראו ע"א 2008/07 לוטן נ' דוד ירמייב ז"ל, באמצעות עיזבונו, פסקה 51 (14.2.2011) (להלן: עניין לוטן); כי על עורך הדין לאתר את הדרוש בדיקה וליידע את הלקוח על הבעיות העיקריות האפשריות, העלולות להיות כרוכות בסוג העסקה בה הוא מטפל (ראו: ע"א 751/89 מוסהפור נ' שוחט, מו(4) 529, 537 (1992)), וזאת בפרט כאשר עסקינן בעיסקאות מקרקעין בהן "עורך הדין הוא שחקן מרכזי" (ראו ע"א 3521/11 עו"ד **** וגנר נ' עבדי, פסקה 21 (22.6.2014).

דומני כי במארג יחסים זה היה על עו"ד יג'מור להסביר לדויק לכל אורך הדרך את המורכבות בסוגיית הרישום ואת הסיכונים בעיניין זה, וכבר נקבע כי "גם במקרה של פעולה מוגבלת על עורך הדין להעמיד את הלקוח על אותן הבעיות העיקריות האפשריות, היכולות להיות כרוכות בסוג העסקה אשר בה מדובר..." (ע"א 751/89 מוסהפור נ' עו"ד שוחט, פ"ד מ"ו (4) 529, 537 (1992); עניין עיזבון שנאן, פסקה ע"ו), ומשהדבר לא נעשה סבורה אני כי הפר את חובת הזהירות כלפיו.

לאחר שנתתי דעתי לכל נסיבות העניין ואיזנתי ביניהן, ובשים לב לאמות המידה שהוחלו בפסיקה בהקשרים דומים, אני קובעת כי על עו"ד יג'מור לפצות את דויק בגין הנזק לא ממוני שניגרם לו בגין התרשלותו, בסך של 80,000 ש"ח. בשולי הדברים אעיר כי דויק לא עתר בתביעתו לפצוי בגין נזקים כספיים שייתכן וניתן היה לייחס להתרשלותו של עו"ד יג'מור, ולא הגיש חוות דעת אשר על בסיסה ניתן היה לערוך קביעה בעיניין זה (השוו: ע"א (תל-אביב-יפו) 35413-11-21 עו"ד יוסף אופנהיים נ' דר (11.1.2023)), ולפיכך, ובהתאם לסעד שהתבקש בתביעתו, יינתן פיצוי אך בגין הנזק הלא ממוני.

...

על יסוד כל הטעמים עליהם עמדתי לעיל, דין התביעה שכנגד להידחות, והיא נדחית אפוא.

אוסיף כי במסגרת התביעה שכנגד עתר נבלסי להתיר פיצול סעדים, אולם אין מקום להיעתר לכך נוכח דחיית התביעה, היות שזנח בקשה זו בסיכומיו, והיות שלא פירט אילו נזקים נטענים טרם התגבשו במועד הגשת התביעה שכנגד.

סיכומם של דברים מכל הטעמים עליהם עמדתי לעיל והמסקנות המפורטות, אני מורה כדלקמן: (א) תביעתו של דויק כנגד עו"ד יג'מור מתקבלת בחלקה, כך שעו"ד יג'מור מחויב בפיצוי בגובה תשלום הקנס בגין האיחור בדיווח לרשויות המיסים בסך של 13,780 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד האחרון לתשלום הקנס (12.7.2017) ועד למועד תשלום הפיצוי בפועל; ובנוסף מחויב הוא בתשלום פיצוי לדויק בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו, בסך של 80,000 ש"ח. (ב) בנותני דעתי לכלל נסיבות העניין, ובין היתר להיקף ההליך ולכמות החומר שהוגשה מצד אחד, ולכך שהתביעה לא התקבלה במלואה מן הצד השני, מחויב עו"ד יג'מור בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד של דויק, בסך כולל של 35,000 ש"ח. (ג) התביעה שכנגד שהגיש נבלסי כנגד דויק, נדחית.

התובע, דורון כריסי (להלן – התובע), הגיש תביעה כספית על סך 614,650 ₪ שעילתה רשלנות מקצועית נגד הנתבע 1, עו"ד ארנון נגר (להלן – הנתבע 1), עורך דין שייצג אותו ועוד שניים נוספים בעסקה לרכישת נכס מקרקעין בהרצליה בשנת 2010, וכן נגד הנתבע 2, עו"ד דורון כהן (להלן – הנתבע 2), מי שהיה מעסיקו של הנתבע 1.

התובע לא הראה מדוע הוא רשאי להגיש תביעה בנזיקין בגין מעשיו ומחדליו הנטענים של הנתבע 1 כלפי שותפיו לעסקת המכר, גב' ציפורה פרנקו-כריסי ומר מרק עמיאל, ולדרוש לקבל לידיו פיצוי בגין הנזק שניגרם להם כביכול בשל הרשלנות הנטענת.

על כן, גם אם נשמעים קולות ברורים בפסיקת בית המשפט העליון בדבר הצורך לבחון מחדש את ההצדקה הגלומה בסעיף 22 לפקודת הנזיקין, ואף אם הסעיף פורש בהרחבה בנסיבות מסויימות, כמפורט לעיל, הרי שבהתאם לדין המצוי, ודוקא משום שמדובר בתביעת רשלנות מקצועית נגד עורך דין, בה ישנה חשיבות רבה לבחינת היחסים והמצגים שבין עורך דין ללקוחותיו שניזוקו, על פי הנטען, אין מקום לקבל את המחאת הזכות בנזיקין במקרה זה. בנסיבות אלו, לא מצאתי להכריע בשאלה האם כתבי המחאת הזכות "קבילים" או שיש מקום לידון במשקלם, מאחר שלא נחתמו לפני עורך דין.

אמנם, ראיות בדבר עסקאות אלו לא צורפו לתצהירו של הנתבע 2, וגם לא הוצגו לבית המשפט במהלך הדיון, אך מצאתי כמהימנות את עדויותיהם של הנתבעים בעיניין זה. אך העובדה כי התובע היה לקוח בקיא ואסרטיבי, שניהל ביד רמה את המשא ומתן לרכישת נכס המקרקעין, אינה מבטלת מיניה וביה את חובת הזהירות של הנתבע 1, עורך דינו שמלווה אותו בעיסקת המקרקעין (לעניין זה ר' גם ת"א (מחוזי – מרכז) 33301-02-12 שרון כהן נ' עו"ד חנוך וסרצוג (פורסם בנבו, 23.10.14)).

...

לנוכח דחיית התביעה, נדחות מאליהן גם הודעות צד ג' שהגישו הנתבעים.

בסופו של דבר בהליך זה התקיימו שתי ישיבות קדם משפט בלבד, וישיבת הוכחות נוספת, שאותה ניהלו באי כוח הצדדים בצורה מקצועית והגונה, וברוח טובה שאינה מובנת מאליה כלל, בנסיבותיו של תיק זה. גם הסיכומים בכתב הוגשו במועד, והם נכתבו בצורה בהירה ונקייה.

סיכומו של דבר התביעה נדחית.

התובע הוסיף וטען כי במהלך חודש אוקטובר 2019 הגיע הנתבע לארץ לצורך קיום פגישה עם מועצה מקומית כפר יאסיף לעניין קבלת הפצוי הכספי.

תמצית טענות הנתבע: הנתבע טען כי במהלך שנת 2017 ועד ליום 05.12.2019, היתקיימה בין הנתבע לבין התובע מערכת יחסים של עורך דין – לקוח במסגרתה התובע טיפל, ייעץ וניהל הליכים משפטיים בענייניו של הנתבע, לרבות בתובענה אזרחית בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת"א 51772-10-17 וכן תובענה אזרחית במסגרת ת"א 66773-01-18 כנגד צדדים שלישיים בנוגע למקרקעין שבבעלות הנתבע.

על כן, ובשל מעשיו ו/או מחדליו של התובע בייצוג הנתבע, הגיש הנתבע ביום 03.02.2020, בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה.

סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 שעניינו קיום בסכום ראוי קובע כי "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". בעיניין הבסיס הנורמאטיבי לקביעת שכר ראוי וזכותו של עורך דין לשכר ראוי במקרים הרלוואנטיים ראו ע"א 136/92 בייניש-עדיאל-עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ פ"ד מ"ז (5) 114: "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השרות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טירחתו...הבסיס הנורמטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בהוראות  סעיף  46לחוק החוזים (חלק כללי), הקובע לאמור: 'חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה'. הוראה זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השרות מתעשר שלא כדין (ראה גם ע"א 499/89,  502רמת אביבים בע"מ ואח' נ' מירון, בן-ציון ופריבס עורכי-דין, שותפות רשומה; מירון, בן-ציון ופריבס, עורכי-דין, שותפות רשומה נ' רמת אביבים בע"מ ואח' [3], בעמ' 594)" להלן אעמוד על השירותים המשפטיים אשר סיפק התובע לנתבע.

...

סוף דבר: דין התביעה להתקבל חלקית.

אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובע סכום כולל מע"מ של 8,071 ₪.

הנתבע ישלם את הסכומים האמורים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הסכמים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.