ההליך הפלילי
בעקבות טענות התובע להטרדה מינית על ידי הנתבע, וטענותיהם של ילדים נוספים, הוגש כתב אישום נגד הנתבע במסגרת ת.א. 2011/08 מדינת ישראל נ' נוסבויים, בבית משפט השלום בכפר סבא, בגין מעשה מגונה וניסיון למעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14, עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) ויחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.
בסעיף 4 לתצהיר, טען התובע כך: "כפי שפורט בהרחבה בכתב התביעה, עברתי פגיעה מינית על ידו (- הנתבע 1- ש.ס.מ.), בשני אירועים שונים- האחד בין כותלי בית הספר, במשרדו, והשני בטיול שנתי, הכל כפי שתואר בכתב האישום שהוגש כנגד משה נוסבויים... העתק כתב האישום, פסק הדין וגזר הדין מצ"ב."
הנתבע, מצידו, לא הגיש תצהיר כלל ואף לא העיד, ולא פרס בפני בית המשפט כל גירסה שהיא לסתור את טענות התובע.
לפני סיום- אני ערה לכך שתוצאת פסק הדין היא שהאחריות להטרדות המיניות נופלת כולה על המנהל, הנתבע 1, שביצע את המעשים, וכי הוא יצטרך לשאת בפצוי התובע בסכום לא מבוטל.
...
סוף דבר
לאור התוצאה אליה הגעתי, התביעה נגד הנתבע 1 מתקבלת.
התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.
אציין כי אינני מקבלת את דרישת הנתבע לחייב את התובע בהוצאות שנגרמו לנתבע בהליך זה בשל כך שההליך החל בבית המשפט המחוזי והועבר בהסכמה לבית משפט זה, ובשל כך שהמומחה דחה את מסקנות חוות דעתו של מומחה התובע, ובשים לב לסירובו ה"עיקש" של התובע, כטענת הנתבע, לסיים ההליך בפשרה נדיבה שהציע ביהמ"ש. ממסקנות פסק הדין עולה כי אין מקום לטענות הנתבע, וכי צדק התובע בדרישתו לנהל את ההליך.