הנתבע 2, המשרד לביטחון הפנים, הוא המשרד הממשלתי ששרות בתי הסוהר הוא גוף ביצוע הכפוף לו.
טענות התובעת
התובעת העלתה בכתב התביעה מספר טענות הנוגעות לזמן שהותה במעצריה, והן:
טענות הנוגעות למעצרה והחזקתה בנגוד לנהלים
התובעת טוענת כי נעצרה על רקע סיכסוך עם שכנה באיזור מגוריה ביום 15.4.2016 והוחזקה במעצר ימים עד ליום 18.4.2016.
התובעת טוענת כי הימים בצינוק במעצר הראשון היו קשים בצורה קיצונית בתנאי מחייה קשים, וכי כליאתה בצינוק נעשתה רק משום היותה טרנסג'נדרית ובנגוד לכל דין ולנהלים.
מעיון בפסק דינו של בית המשפט העליון בעתירה (נספח 6 לתצהיר התובעת) – עולה כי בית המשפט דחה במפורש את הטענה כאילו הנוהל של ינואר 2018 הוא רק עגון כתוב של המדיניות שנהגה קודם לכן.
חזוק לעדותה של התובעת בעיניין זה ניתן למצוא בזמן אמת במסגרת דיון המעצר שלה מיום 17.4.2016, שם העידה התובעת כי:
"כאשה טרנסג'נדרית בבית הסוהר שוטרים מטרידים אותי על איבר המין שלי, שואלים אותי אם יש לי זין או כוס, אני ישנה בצינוק כי אני לא יכולה להיות עם נשים או עם גברים, אתמול בית המשפט הורה שאני אקבל טפול לא קבלתי את הטיפול... אני לא התקלחתי כבר שלושה ימים כי אין לי בגדים." (עמ' 2 ש' 18-14 לפרוטוקול מיום 17.4.2016).
כפי שקבעתי, לא ניתן לקבוע כי התובעת הוטרדה מינית בזמן מעצרה, על אף התרשמותי מכך שהתובעת באופן סובייקטיבי חשה פגועה מאופן היתנהלות הנתבעים בזמן עריכת החיפוש בגופה, ולכן נדחות טענותיה לפצוי בגין עילה זו.
סוף דבר
הפועל היוצא הוא כי רוב טענות התובעת התקבלו, והן:
מעצר התובעת והחזקתה במעצרה הראשון בתא ההשגחה (חללית) נעשה בנגוד למדיניות שב"ס ובאופן רשלני ומפלה;
אי אספקת מזון מותאם לאמונותיה;
מניעת טפול תרופתי והורמונלי;
מניעת האפשרות להתקלח.
...
טענות הנתבעים
לטענת הנתבעים, דין התובענה להידחות או להימחק על הסף, זאת משום שמדובר בתביעה שכל עניינה קידום עתירה שהגישה התובעת לבג"ץ בעניין תנאי כליאה של טרנסג'נדרים (בג"ץ 5480/17).
על אף שאני סבורה כי התובעת נפגעה אמירות שונות והתייחסותם של הסוהרים כלפיה, כפי שטענה בזמן אמת בבית המשפט, הרי שאין לפניי ראיות כדי לקבוע כי נעשתה הטרדה מינית בהתאם לסע' 3(5) לחוק למניעת הטרדה מינית, הקובע בית היתר כי: "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו לרבות נטייתו המינית". מדובר בעילה בעלת משקל כבד, בגינה יש להביא ראיות של ממש, וכאלה לא הוגשו בענייננו.
אני סבורה כי לאור התנהלות הנתבעים בעניין זה, חשיבותו של הטיפול הרפואי, והסבל שנגרם לתובעת מאי קבלתו - מדובר בסכום פיצוי ראוי.
כפי שקבעתי, לא ניתן לקבוע כי התובעת הוטרדה מינית בזמן מעצרה, על אף התרשמותי מכך שהתובעת באופן סובייקטיבי חשה פגועה מאופן התנהלות הנתבעים בזמן עריכת החיפוש בגופה, ולכן נדחות טענותיה לפיצוי בגין עילה זו.
סוף דבר
הפועל היוצא הוא כי רוב טענות התובעת התקבלו, והן:
מעצר התובעת והחזקתה במעצרה הראשון בתא ההשגחה (חללית) נעשה בניגוד למדיניות שב"ס ובאופן רשלני ומפלה;
אי אספקת מזון מותאם לאמונותיה;
מניעת טיפול תרופתי והורמונלי;
מניעת האפשרות להתקלח.
