התובע טען, כי הנתבעים הפרו את חובתם לנהל מו"מ בתום לב, החתימו אותו על זכרון דברים ועל הסכם שכירות בכפיה ועושק, הטעו אותו והציגו בפניו מצג כוזב באשר לדירה ולתנאי המתלה, מנעו ולמצער לא קיימו את התנאי המתלה, הפרו את הסכם ההיתקשרות בניהם, הטעו ורימו אותו במצג שוא רשלני, הפרו את הוראות סעיפים 35, 36 ו - 56 לפקודת הנזיקין והתעשרו שלא כדין על חשבונו.
התובע עתר להורות לנתבעים לפצותו בגין נזקיו, המסתכמים לסך של 964,117 ₪ - סך של 50,000 ₪ בגין התשלום ראשון ע"ח תמורת הדירה, סך של 146,500 ₪ כפצוי מוסכם, סך של 238,617 ₪ בגין הוצאות השפוץ שערך בדירה, סך של 5,000 ₪ בגין שתי הובלות להן נידרש, סך של 24,000 ₪ בגין דמי שכירות ל - 6 חודשים בדירה, סך של 250,000 ₪ בגין נזק בריאותי כבד שניגרם לו, סך של 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש וסך של 150,000 ₪ בגין אבדן הזדמנויות אחרות לרכישת דירה והוצאות נוספות.
עוד טענו הנתבעים, כי הזכויות בדירה לא רשומות בלישכת רישום המקרקעין, אלא בחברה המשכנת - א. דורי בע"מ.
הנתבעים הוסיפו, כי לאחר שנפטר אביהם ז"ל, בחודש מאי 2014, עמדה הדירה ריקה תקופה ארוכה, לא הושכרה, לא הוצעה למכירה ואף לא טופל עניין צוי הירושה של המנוחים.
לטענתו, הוא העדיף להמשיך להתגורר בדירה ששכר למשך חודש נוסף ולא להכנס לדירה נשוא התביעה כשוכר, שהרי הוא ראה עצמו כמי שרכש אותה.
...
לפיכך, דין התביעה במישור זה להידחות.
סיכום
סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 237,545 ₪.
בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע את אגרות המשפט, הוצאותיו בגין חוות דעת השמאי מטעמו וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪.
