ייחוד העילה
בסעיף 13 לסיכומיו טען הנתבע כי "הגורם העקרי והראשון למותו של המנוח הנו תאונת הדרכים וכי הויכוח והקטטה שהתפתחו לאחר מכן הנם תוצאה נגררת של תאונת הדרכים. מכאן שהטלת האחריות במקרה הנידון הנה אך ורק עפ"י חוק הפלת"ד וכי אין להטיל כל אחריות נזיקית על הנתבע, וכי עת התובעת קיבלה פיצויים עפ"י חוק הפלת"ד ישנה השתק פלוגתא ו/או השתק עילה וכי אין לה עילה אחרת מאחר ומיצתה את זכויותיה עפ"י חוק הפלת"ד – ובשל נימוק זה דין התביעה להדחות על הסף".
גם אם הדבר לא הוזכר על ידי הנתבע במפורש, טענה זו נופלת בגדריו של סעיף 8 לחוק הפיצויים שענייננו "ייחוד העילה", וזו לשונו:
"(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.
זאת ועוד, בע"א 8535/01 גנאדי ליפשיץ נ' מדינת ישראל ואח, פ"ד נז(6), 656, נאמרו על ידי ידי כב' השופט ריבלין (כתוארו אז) הדברים הבאים:
"שלילת עילת התביעה על-פי דיני הנזיקין הכלליים, מכוח עיקרון ייחוד העילה שבסעיף 8(א) לחוק הפיצויים, כרוכה ושלובה בכך שהנפגע מוצא את תקונו במסגרת עילת התביעה על-פי חוק הפיצויים. ......... מכאן עולה כי שלילת העילה על-פי דיני הנזיקין הכלליים, מתוקף עיקרון ייחוד העילה, מותנית בדבר קיומה של עילת תביעה העומדת לנפגע על-פי חוק הפיצויים, עילה אשר מכוחה יש ביכולתו לתבוע ולקבל פיצוי בגין מכלול הנזקים שנגרמו לו"
סעיף 1 לחוק הפלת"ד מחריג מגדר תאונת דרכים "מאורע שארע כתוצאה ממעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי" (ראה רע"א 2199/99 עזבון המנוח עודד לזר ז"ל נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"ד נו(1), 938).
...
טענת השיהוי
בטרם אדון בטענות הצדדים לגופן, אסיר מבפניי טענה מקדמית אשר הועלתה על ידי הנתבע, שלפיה דין התביעה להידחות מחמת שיהוי (התביעה הוגשה על סף תום תקופת ההתיישנות).
ייחוד העילה
בסעיף 13 לסיכומיו טען הנתבע כי "הגורם העיקרי והראשון למותו של המנוח הינו תאונת הדרכים וכי הוויכוח והקטטה שהתפתחו לאחר מכן הינם תוצאה נגררת של תאונת הדרכים. מכאן שהטלת האחריות במקרה הנדון הינה אך ורק עפ"י חוק הפלת"ד וכי אין להטיל כל אחריות נזיקית על הנתבע, וכי עת התובעת קיבלה פיצויים עפ"י חוק הפלת"ד ישנה השתק פלוגתא ו/או השתק עילה וכי אין לה עילה אחרת מאחר ומיצתה את זכויותיה עפ"י חוק הפלת"ד – ובשל נימוק זה דין התביעה להידחות על הסף".
גם אם הדבר לא הוזכר על ידי הנתבע במפורש, טענה זו נופלת בגדרו של סעיף 8 לחוק הפיצויים שענייננו "ייחוד העילה", וזו לשונו:
"(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.
בענייננו, למרות חומרת מעשהו של הנתבע הראוי לכל גינוי, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להשית עליו פיצויים עונשיים או פיצויים מוגברים מעבר לפיצויים על פי פקודת הנזיקין.
לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 131,951 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף ישלם הנתבע לתובעת אגרת משפט, וכן את חלקה של התובעת בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
