תביעת פיצויים בגין לשון הרע, רשלנות והפרת חובה חקוקה

נוכח האמור, הגיש התובע את התובענה על סך 900,000 ₪ כפצוי בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, עוגמת נפש, וכן עתר לפסיקת פיצויים עונשיים.

...

משכך, נובעת המסקנה לפיה סיקור הפרשה וסיקור מעצרם של יתר החשודים ובכללם התובע, הוא עניין ציבורי שיש להביאו לידיעת הציבור, והיתה זו חובתה החוקית, המוסרית והחברתית של הנתבעת, כגוף עיתונאי, לעשות כן. התובע, לעומת זאת, טוען כי הגנות סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע אינן חלות בנסיבות המקרה.

לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון להעמיד את הפיצוי, בחישוב גלובאלי על סך של 50,000 ₪.

פסיקתא הנתבעים ישלמו לתובע סך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובע ועד למועד התשלום על ידי הנתבעים, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

מדובר בתביעה לפיצויים בגין לשון הרע שהוגשה על ידי עו"ד איתמר בן גביר וד"ר מיכאל בן ארי, הם התובעים 1 ו-2 בהתאמה, שהם מראשי מפלגת "עוצמה יהודית" ובעת האירועים נושא התביעה התמודדו לכנסת ה-21 במסגרת רשימת "איחוד מפלגות הימין". גב' מיכל בירן וגב' סתיו שפיר, הן הנתבעות 1 ו-2 בהתאמה, כיהנו בעת הרלבנטית כחברות כנסת מטעם מפלגת "העבודה". התביעה הוגשה בעקבות שני אירועים שונים שבמהלכם התבטאו הנתבעות לפי הטענה במספר פרסומים באופן העולה כדי לשון הרע.

" בעקבות התבטאויות אלה - שלטענת התובעים הן שקריות ונועדו לעשותם למטרה לשנאה בחברה הישראלית - הוגשה התביעה שלפניי בעילה של לשון הרע וכן בעילות של רשלנות והפרת חובה חקוקה.

...

כך מצאנו קביעות דומות שלפיהן במקרים שבהם מתקיימת הגנה מבין ההגנות הקבועות בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, הרי שעצם קיום הליך משפטי פוגע באינטרסים הציבוריים שעליהם נועד הסעיף להגן (ראו למשל: ע"ע (ארצי) 35058-05-12 רוזנברג - משרד החינוך, פסקה 44 לפסק דינה של כבוד השופטת ל' גליקסמן (14.9.2014); ע"א (מחוזי ת"א) 76468-01-19 דבוש נ' עשהאל, פסקאות 24-22 לפסק דינה של כבוד השופטת ע' רביד (27.1.2020)); ע"א (מחוזי ת"א) 1682/06 נתן נ' לב, פסקה 12 לפסק דינו של כבוד השופט י' שנלר (17.9.2008); בש"א (שלום י-ם) 4550/05 מלכיאור נ' אוריאלי, פסקה 8 לפסק דינה של כבוד השופטת ע' כהן (9.4.2006)).

זאת מן הטעם שגם בהינתן הנחה זו אני סבורה שקמה בנסיבות העניין לנתבעות חסינות עניינית.

על כן אני מקבלת את בקשת הנתבעות ומורה על סילוק התביעה נגדן על הסף.

תביעה לפצוי בגין עיקולים שהוטלו על חשבונו.

עילות התביעה: פירסום לשון הרע.

עוולת הרשלנות, עוולת נגישה והפרת חובה חקוקה.

נקבע, כי אין מקום לפסוק פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע בגין הטלת העיקול מכוח פקודת המיסים (גבייה) וגם אם ניתן היה להגיע למסקנה שונה – הרי בנסיבות העניין ובשים לב להתנהלות התובע ולהתחמקותו מתשלום החוב וידיעתו על העיקול במשך שנים מבלי לפעול בצורה מספקת להסרתו, כי אז לא היה מקום לפסוק פיצוי לטובת המבקש בכל מקרה.

...

נקבע, כי אין מקום לפסוק פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע בגין הטלת העיקול מכוח פקודת המיסים (גבייה) וגם אם ניתן היה להגיע למסקנה שונה – הרי בנסיבות העניין ובשים לב להתנהלות התובע ולהתחמקותו מתשלום החוב וידיעתו על העיקול במשך שנים מבלי לפעול בצורה מספקת להסרתו, כי אז לא היה מקום לפסוק פיצוי לטובת המבקש בכל מקרה.

לאחר עיון מעמיק בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם זה של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של הסכסוכים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

זוהי תביעה לפיצויים מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), מכוח חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), מכוח עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה.

לצורכי תביעה זו הועמד הנזק בגובה הפצוי המאקסימאלי הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק, ואף נתבקש כפל פיצוי ללא הוכחת נזק, בסכום של 140,000 ש"ח. התובע עתר לפצוי בסך של 120,000 ₪, עבור כל אחת משלוש הפגיעות הנטענות בפרטיות, סך של 250,000 ₪ עבור פיצוי בגין עילות הרשלנות והפרת החובה החקוקה וסך של 250,000 ₪ פיצויים עונשים ופיצויים מוגברים בגין עוולת הרשלנות והפרת החובות החקוקות.

...

ס' 29 (ב)(2) קובע : " במשפט כאמור בפסקה (1) שבו הוכח כי הפגיעה בפרטיות נעשתה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור באותה פיסקה , בלא הוכחת נזק". לאחר ששקלתי ובחנתי את הנסיבות שבפניי, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות תוך התחשבות בכך שהנתבע הצטער על מעשיו, כפי שפורט לעיל.

כמו כן, משהוכחה כוונה לפגוע כפי שפורט ונקבע לעיל, אני קובעת כי התובע זכאי לכפל פיצוי, דהיינו לסך של 20,000 ש"ח. רשלנות והפרת חובה חקוקה והתביעה לפיצויים עונשיים ומוגברים לא מצאתי להידרש לטענות התובע באשר לרשלנות הנתבע, שהיה צריך לצפות כי מעשיו "שליחת מכתב הסחיטה", כפי שהוגדר על ידי התובע, יגרמו נזק לתובע, וכן באשר להפרת חובה חקוקה לרבות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק העונשין והחוק למניעת הטרדה מאיימת.

סוף דבר התביעה לפיצוי בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות - מתקבלת.

עריות בבתו הקטינה; ומכאן באה תביעתו בה עסקינן , במסגרתה עותר לחייב את הנתבעת בפצוי מכוח חוק איסור לשון הרע, עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה .

התובע מפנה לפסק דין ב עא (ת"א) - 04- 10 עו"ד אילן בומבך נ' עו"ד אמיר פישביין, שם נקבע כי בתביעה בגין לשון הרע על פי החוק, שבה הוכח נזק, בין שמדובר בנזק ממוני - ובין שמדובר בנזק לא ממוני, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי על פי דיני הנזיקין הכלליים, כאשר אין מיגבלה עקרונית על סכום הפצוי.

...

לענין פרסום פסק הדין אני מאשרת פרסום ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים, וזאת במטרה לשמור על טובת הקטינה ולא לפגוע בה. מספר הערות לפני סיום - לא מצאתי להיזקק לטענת הנתבעת כי, יש לקזז מהסכום שייפסק נגדה כל סכום שהתובע קיבל ואו יקבל מהנתבעים האחרים - מנועי חיפוש .

מדובר בטענות שאינן רלבנטיות ואין בהן ממש , לא מצאתי להתייחס אליהן ודינן להידחות.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה כאמור לעיל ,וקובעת כי הנתבעת אחראית לפרסום לשון הרע בעצם שליחת המכתב לא.ד.,ולא עומדת לה הגנה לפי חוק איסור לשון הרע.