בגין הפגיעה בפרטיות ובגין הפגיעה שהוסבה לו כתוצאה מהוצאת לשון הרע, נפסקו לאריאל פיצויים בסך 300,000 ש"ח, זאת לאור הצורך ב"מדיניות מרחיבה של פסיקת פיצויים" המוכתבת על ידי "הקלות הבלתי נסבלת בהטלת דופי והיעדר הרגישות לכבודו ופרטיותו של הזולת". בשל שבוצעה כלפיו עוולה של גרם הפרת חוזה, נפסקו לו, לאריאל, 77,000 דולר.
טענות הצדדים
המערערות סבורות כי בית המשפט קמא שגה פעמיים: לראשונה, בשל שקבל את תביעתו של אריאל, ובשנייה בשל שדחה את התביעה שכנגד שהגישה מקדונלד'ס. המערערות טוענות כי לא הייתה כלל פגיעה בפרטיותו של אריאל: משהפך אריאל את העדפותיו הקולינאריות לנחלת הכלל, בראיון שנתן לעיתון "תל אביב", אין עוד לומר כי בפירסום דבר העדפתו את רשת מקדונלד'ס הייתה פגיעה בענייניו הפרטיים.
מקדונלד'ס ביכרה, כך הוא טוען, לנצל את ההזדמנות שנקרתה לידה לצורך הנחתת מכה על מתחרתה, ועל אריאל, ומשהפגיעה בפרטיות תוכננה מראש, שוב אין לומר כי היא נעשתה בתום לב.
אריאל אינו מיתכחש לכך כי בכתב התביעה לא נקב במפורש בעוולה לפי חוק איסור לשון הרע כאחת מעילות התביעה, אך הוא סבור כי העובדות המקימות את יסודות העוולה נטענו והוכחו, וכי המערערות התגוננו בפני אותן הטענות.
העירעור מתייחס אפוא לשני תשדירי פירסומת – האחד מטעם ברגר קינג, והאחר מטעם מקדונלד'ס. כל אחד מן השניים מעורר שאלות משפטיות אחרות: בעוד שהתביעה המתייחסת לתשדיר הפרסומת מטעם ברגר קינג נוגעת בהפרת סימן מסחר אשר אינה כרוכה בסכנת הטעייה ובמותר ובאסור בעת שימוש בסימן מסחר של אחר, הרי שהתביעה כנגד הפרסומת מטעם מקדונלד'ס, עניינה, בעיקר, אם כי לא רק, בזכות לפירסום.
לפיכך, בהטלת אחריות על מקדונלד'ס בגין לשון הרע, יש משום קביעה לפיה אריאל הוציא את דיבתו שלו עצמו.
...
עם זאת, מצא בית המשפט המחוזי כי אין הצדקה, בנסיבות המקרה, לפסוק פיצוי נפרד בעילה זו, שכן חיוב המערערות בגין עשיית עושר ולא במשפט, בנוסף לחיובן על פי יתר עילות התביעה, יוביל לפיצוי יתר.
אך אף אם נניח, כי בית המשפט קמא סבר כי המערערות אכן הסכימו מכללא לכך שבית המשפט יפסוק בעילת לשון הרע, סבור אני שלגופם של דברים, לא היה מקום למצוא כי הוצאה דיבתו של אריאל.
הערעור שכנגד
משמצאנו כי לזכותו של אריאל לא עומדת כל עילת תביעה שהיא, שוב אין מקום להידרש לערעור שכנגד, שעניינו האפשרות להצטברות הסעדים אותם תבע.
סוף דבר
הערעור מתקבל.
