תביעת פיצויים בגין ליקוי בכתף שנגרם לכאורה מעבודה

לגירסת המערער בכתב התביעה שהוגש לבית הדין, ביום 25.11.2018, במהלך עבודתו, נשלח לפרוק ולהעמיס קרטונים כבדים, ואז חש כאבים חדים בכתף ימין, מרפק ימין וזרוע ימין.

המערער נשען בתביעתו על עדותם של שמעון ושל רמי, אך בית הדין האיזורי קבע כי "מעיון בעדותם של שמעון ורמי עלה כי כל שסיפר להם התובע הוא על כאבים, וכי בשלב מסוים קישר את הכאבים להרמת ארגז, אולם הדבר היה בחלוף זמן ניכר ממועד הארוע הנטען". גם מועד עריכת התחקיר, ינואר 2019, מלמד שזה נעשה כחודשיים לאחר הארוע הנטען ומחזק את המסקנה כי המערער לא סיפר בזמן אמת אודות הארוע שארע לכאורה.

זאת, במיוחד נוכח העובדה ששני רופאים קבעו כי קיים קשר סיבתי בין הארוע התאונתי לבין הליקוי בכתפו של המערער, עת אחד מהמומחים הרפואיים הוא מטעם חברת הביטוח אשר שילמה פיצוי למערער בגין הארוע.

נוסיף, כי בנסיבות המקרה, בהיתחשב במהות הפגיעה והטענה כי נגרמה כתוצאה מארוע תאונתי שהתרחש במועד מסוים, צדק בית הדין האיזורי בקביעתו כי יש ליתן משקל לכך שהארוע התאונתי לא תועד במסמכים הרפואיים עד יום 17.1.2019, כימעט חודשיים לאחר הארוע.

...

כללו של דבר: לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, המעוגנת היטב במכלול הראיות והעדויות שהיו לפניו, כי המערער לא הרים את הנטל להוכיח התרחשות האירוע התאונתי ביום 25.11.2018 כנטען על ידו.

סוף דבר – הערעור נדחה.

המערער ישלם למוסד לביטוח לאומי הוצאת משפט בסך של 4,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, במהלך יום עבודה.

בכדי להכריע בסכסוך שלפניי, אדרש לבירור שלוש שאלות - ראשית , מהן הנסיבות לקרות התאונה והאם הפגיעה בגופה של התובעת נגרמה בשל מפגע או ליקוי בדלת המקלט? שנית, יש לקבוע האם בנסיבות כפי שיתבררו, התרשלה המדינה באופן המקים לה אחריות לנזקה של התובעת, והאם כטענת הנתבעת, יש לייחס לתובעת אשם תורם לנזקה? לבסוף ובהתאם למסקנות בסוגיית האחריות, אפנה לשאלת הנזק וסעד הפצוי הנתבע.

אקדים מסקנה לדיון ואציין כי לאחר שבחנתי טענות הצדדים, התצהירים, וכלל המסמכים שהוגשו בתיק ולאחר ששמעתי ושקלתי באופן בלתי אמצעי העדויות לפניי, מצאתי כי דין התביעה להדחות בהעדר הוכחת הטענה לקיומו של מפגע או לרשלנות המדינה וזאת ללא קשר לספק לכאורה, בדבר הפגיעה אשר ארעה לתובעת בכתף.

...

אני מקבל טענת הנתבעת כי היה על התובעת להוכיח הטענה לכשל בטיחותי באמצעות חוות דעת מומחה אך במקום זה, התובעת העידה בדיון (עמ' 8 ש' 27) כי אין לצפות ממנה לשלם כסף למומחה שיקבע לעניין בטיחות הדלת, והסתפקה בהצגת טענותיה בלבד.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, לפיה המדינה אינה נושאת באחריות נזיקית לתאונה, מתייתר הדיון בטענת הנתבעת להשית על התובעת אשם תורם ובשאלת הנזק וסעד הפיצוי הנתבע.

סוף דבר התביעה נדחית.

חוו"ד המומחים בקליפת האגוז ד"ר נביל ג'ראיסי, המומחה בתחום הרפואה הנפשית פסק כי לתובעת נכות צמיתה בסך 5% לפי סעיף 34ב (1-2) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשל"ז- 1976 (להלן: "התקנות").

המומחה האורתופדי קבע לתובעת נכות בסך של 25% בגין הגבלה בתנועות כתף, כן קבעה הועדה הרפואית סעיף ליקוי מנופה שאינו נכלל בחישוב בסך של 5% בגין שבר בחוליה.

ביחס לאופן החישוב והניכוי, ראו בפס"ד פלונית : "ודוק, כאשר משולמת לנפגע גמלת נכות כללית בגין נכות שהוסבה לו מהתאונה, יש לנכות את הגימלה במלואה מן הפצוי, אף אם סך הנכות כפי שהוערך על-ידי בית המשפט בתביעת הפיצויים נמוך מסך הנכות שנקבע על-ידי המל"ל (ראו: ריבלין, 905). לפיכך, במקרים מעין אלה יש לנכות מן הפצוי את מלוא הגימלה המשולמת בפועל; ולא רק את סך הגימלה שהייתה משולמת לנפגע אילו היה המל"ל מאמץ את סך הנכות המופחת שנקבע על-ידי בית המשפט". ובסע' 18 לפסה"ד ברע"א 496/22 פפונית הנ"ל אופן החישוב : "בהתאם לכך, נקבע אופן החישוב כדלקמן: בשלב ראשון, על בית המשפט לקבוע את סך הנכות שניגרם עקב התאונה ואת סך נכותו הכוללת של הניזוק; בשלב שני על בית המשפט לעמוד על היחס בין הנכויות; בשלב השלישי, יש להכפיל את היחס בין הנכויות בסכום התגמולים המשולמים על-ידי המל"ל. התוצאה שתתקבל היא, איפוא, הסכום שיש לנכות מן הפיצויים...". לכאורה, הסכמות הצדדים קבעו כי כל הליקויים בגינם נכות במל"ל פרט לחריג אחד הם תוצאת התאונה ולפיכך, החישוב יתבסס על הסכמה זו. כלומר, המחלוקת בין הצדדים לעניין סך אחוזי הנכות שיש להפחית מתגמולי המל"ל היא למעשה מחלוקת משפטית, כאשר התובעת טוענת כי יש להפחית מתגמולי המל"ל את אחוזי הנכות שנקבעו ע"י מומחי ביהמ"ש והנתבעת טוענת כי יש להפחית מהתגמולים את אחוזי הנכות שקבעה הועדה הרפואית.

...

הנכות המשוקללת של התובעת הקשורה לתאונה כפי שנקבעה במסגרת המוסד לביטוח לאומי היא 62%, הנכות אשר לא קשורה לתאונה היא בסך 0% ומכאן יש לנכות את מלוא תגמולי המל"ל. בהתאם להסכמות הצדדים, תגמולי המוסד לביטוח לאומי הם בסך 320,754 ₪ וזהו סכום הניכוי ומכאן לפי הנזקים המוסכמים בסך 230,000 ₪, התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. לפיכך, אין מנוס מדחיית התביעה.

התובעת הייתה מעורבת בשלוש תאונות דרכים שבעקבותיהן הגישה תביעה זו לפיצויים בגין ניזקי גופה.

המומחה בתחום האורתופדיה קבע כי בעקבות התאונה הראשונה לוקה התובעת בהגבלות בעמ"ש צוארי בשיעור נכות של 2.5% מתוך 5% נכות כוללת, וביחס לכל תאונה נוספת 2.5% בשל הגבלה כללית בכושר הפעולה.

אמרו והצליחו; בסופו של יום התובעת נאלצה להפסיק את עבודתה בשל תחלואיה הנוגעים לתאונות הדרכים ועל כן יש לפצותה בגין הפסדיה לעבר ולעתיד, באופן מלא.

הטיעון של התובעת הוא, כאמור, פשוט לכאורה: מצבה הרפואי המצרפי, בעקבות שלוש תאונות הדרכים, הביאה למצב בו היא אינה מתפקדת היטב בעבודה ואינה עומדת בתפוקה הנדרשת ממנהליה.

אובדן כושר הישתכרות לעבר לאחר התאונה הראשונה קיבלה התובעת אישורי מחלה, אך עבדה בפועל ולא נגרמו לה הפסדי הכנסה ("ש. ...האם נגרמו לך הפסדי שכר, האם בחודש אחרי התאונה קיבלת שכר מלא? ת. כן. ש. אז לא נגמרו לך הפסדים כתוצאה מהתאונה ה- 1. ת. נכון, לא נגרמו", עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 21-18).

התעוד כולל תלונות רבות על כאבי ראש, כאבי גב תחתון עם הגבלה קלה בתנועות, כאבים בבית החזה, כאבים בגב עליון, היתמוטטות עצבים, כאבי עצמות ושרירים, נימול בכל הגוף, חוסר שינה, חרדות, נדודי שינה, הפרעות חרדה, מגרנות, כאבים בקרסול ובברכיים, סחרחורות, חולשה, צמרמורות, השמנת יתר, כאבים בכתף, ארועי נפילות, כאבי פרקים, משבר בשל לחץ בעבודה (רישומים מהימים 18.12.2008, 18.5.2011, 21.1.2013) וסומטיזציה קשה (צוינו רק תלונות חוזרות).

...

המסקנה היחידה המתחייבת מצירוף כלל האמור היא שהתובעת גמרה אומר בדעתה שלא לשוב לעבודה בשל מערכת היחסים שלה עם מנהלתה, בלבד, ושאין בדעתה לשוב לעבודה עד גיל 60 – לא בשל כך שאין ביכולתה לעבוד (כשם ששבה לעבוד לאחר התאונה הראשונה, השנייה והשלישית), אלא בשל צירוף העובדה שהיא חשה מושפלת ושבורה במקום עבודתה ("ש. למעשה מרגע זה לא יכולת לחזור לעבודה, זה שבר אותך לגמרי. ת. נכון. השבירה הגדולה שהייתה לי זה באוטובוס, אני לא מאחלת לאף אחד דבר כזה...", עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 27-26), לכך שהיא מקבלת את מרבית שכרה באמצעות ביטוח אובדן כושר עבודה.

זו גם הסיבה לכך שהיא טרם סיימה את העבודה ("ש. למה את לא מסיימת העסקה? ת. אני אסיים את ההעסקה בסוף השנה. ש. 3 שנים את יושבת בבית ולא מסיימת את ההעסקה. ת. כן, מכיוון שפניתי לוועד כמה פעמים על התעמרות והכל, אבל זה לא הקטע שפה צריך לעניין. אני אסיים את ההעסקה בגיל 60, וזה אוטוטו. אני מקבלת אובדן כושר עבודה ממקום העבודה", עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 30-26).

ראיתי אפוא לקבוע כי אין קשר סיבתי בין סיום העבודה ותאונות הדרכים.

תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

נכון הוא שקודם לקביעה זו, בפרק "דיון ומסקנות" נדונו סעיפי הליקוי (סעיף 41(1)(א) ו- 41(1)(ד) לתקנות הנכות) ואולם עת נתן המומחה דעתו לקביעת הנכות הממוצעת, בחר בסופו של יום, להעניק לנכות זו נופך תיפקודי ברור בכושר פעולת הכתף.

אכן, לאור אופי הפגיעה, הדעת נותנת כי סכויי קבלתו של התובע, או סכויי הצלחתו, לעבוד כפיזיותרפיסט אפשר ויפחתו בעקבות מומו ככל ויבחר להחליף מקום עבודה, ולכאורה יש טעם של ממש בטענות התובע לנכות תפקודית בשיעור גבוה יותר.

מקובל עלי, כי בתקופה הראשונה שלאחר התאונה, למשך כחודש וחצי, עת הושמה כתפו של התובע במתלה, נגרם לתובע הפסד שכר, ועובדה זו, לבד מהיותה נטועה בחומר הרפואי שצורף מטעם התובע, מוצאת ביטוי גם באישור המעביד, וחשוב לא פחות מכך, עובדה זו נלמדת גם מירידה בפועל בהכנסות בין השנים 2018 ל- 2019.

גם אם אצא מתוך הנחה כי הסכומים שקבל התובע בשלושת החודשים לאחר התאונה הם בגין ימי מחלה, אינני סבור שיש לפסוק לתובע סכום כלשהו בגין כך. אבהיר – הפסד בגין ניצול ימי מחלה שצבורים אצל המעסיק יכול לבוא לידי ביטוי בשני מובנים: האחד, הפסד הגלום באפשרות שהניזוק יזדקק בעתיד לימי מחלה אשר נוצלו עלי-ידו בשל פגיעתו; השני, הפסד בגין ימי מחלה שצבורים לעת פרישה בהתאם לנהוג ביחסי העבודה בין העובד-הנפגע לבין מעסקיו (ע"א 587/89 רוזנשטיין נ' כהן (פורסם בנבו, 22.12.1993); דוד קציר פיצויים בשל ניזקי גוף (1997) בעמ' 1014)).

...

בנסיבות העניין, ולאחר ששמעתי את עדות רעייתו בנושא זה, ראיתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לעבר בסך של 7,000 ₪.

סיכומו של דבר: הפסד השתכרות לעבר - 65,240 ₪ הפסדת השתכרות לעתיד - 350,000 ₪ הפסד פנסיה - 30,625 ₪ עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד – 7,000 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד - 5,000 ₪ כאב וסבל - 24,017 ₪ סה"כ - 481,882 ₪ אשר על כן, זכאי התובע לפיצוי בגין התאונה בסכום כולל של 481,882 ₪.

5129371 כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט שהוציא (אגרת בית משפט).