תביעת פיצויים בגין ליקוי בגב לאחר תאונת דרכים

במסגרת אותה החלטה נקבע כי התובעת סובלת, בין היתר, מהנכויות הבאות: רדיקולופתיה ע"ש מותני בשיעור 10% החל מיום 1.05.2010, ליקוי ראיה בשיעור 10% החל מיום 1.02.2011, כתף יד ימין בשיעור 10%, החל מיום 1.09.2020 כתף ימין בשיעור 15% החל מיום 1.10.2010, שבר באמה ימין בשיעור 10% החל מיום 26.04.2019, אנמיה בשיעור 10%, PTSD בשיעור 10% החל מתאריך 31.05.2011, שיתוק בעצב הפנים בשיעור 10% החל משנת 2008, סכרת בשיעור 10% החל משנת 2008 ומפיברומיאלגיה בשיעור 10% החל מיום 1.07.2019 (ר' נ/1) הניתוחים והטיפולים שבמחלוקת: הצדדים חלוקים בשאלה האם הניתוחים והטיפולים הבאים הם כתוצאה מהתאונה: החלפת קוצב.

באותו מיסמך אליו הפניתה התובעת מיום 18.12.2019 נרשם: "לאחרונה הפסיק הקוצב לתפקד, ככל הנראה התכלה". מהמסמך עולה כי לאחר מכן נעשה שינוי בכתב יד באופן שנמחקה המילה "לאחרונה" ובמקומה נרשם בכתב יד "ת.ד", על כן, לא ניתן לקבוע באם הקוצב הפסיק לעבוד בעקבות התאונה ולא התכלה במיוחד כשמדובר בקוצב שהושתל לפני שנים רבות - בשנת 2011 (ר' מיסמך בעמ' 23 לכתב התביעה) בפרט שלא זומן אותו רופא להבהיר האם שינוי זה נעשה על ידו ומדוע.

דיון והכרעה - לאור גילה של התובעת, תלונותיה כאבים בגב צואר וחזה, הטיפולים הרפואיים שעברה, המעקב הרפואי וטיפולי הפיזיותרפיה, מצאתי לעשות שימוש בסמכות הנתונה לפי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, ולפסוק לתובעת פיצוי בגין הנזק הלא ממוני על מלוא הסכום שהתובעת תבעה - 14,563 ₪ כפי שתבעה, זאת למרות שלא נמצא קשר להחלפת הקוצב.

...

בהקשר זה וברוח הדברים שנפסקו בע"א 3901/15 אביב תעשיות מתכת נ' ח'אלד בשאראת (פורסם בנבו) לא שוכנעתי כי התובעת הייתה מחויבת להעדיף או לבחור גמלת נכות מנפגעי עבודה על פני הגמלה שקבלה במסגרת הנכות הכללית, בפרט שאין מדובר בהפרש גבוה.

לאור כל האמור אני דוחה את הטענה לניכוי רעיוני.

התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 48,971 ₪ - פיצויים ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 7,450 ₪ וכן אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

...

כללי לפניי תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים כמשמעות מושג בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

בחוות הדעת הרפואית שנתן מומחה רפואי נוסף, שמונה בנידון בתחום ה-א.א.ג. לחוות דעתו בתחומו בענין הנכות הרפואית של התובע בגין התאונה, לא מצא המומחה לייחס לתובע ליקוי המקנה אחוזי נכות.

המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות; וקביעתה נסמכת על מכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תיפקודו ועל הישתכרותו וכושר הישתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון: גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המיקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד [ר' פסיקת כב' השופט יצחק עמית, ב-ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, (החלטה מיום 11.1.15); וכן - ר' אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, 636-633 (מהדורה רביעית, 2012)].

כנגד האמור לעיל, התובע טוען כי מאז התאונה, אף שחלף זמן רב, כאבי הצואר והגב ממשיכים ללוות אותו ופוגעים באופן ממשי בתפקודו, והוא גם ממשיך לסבול מצפצוף טורדני המלווה בירידת שמיעה.

...

סוף דבר מצאתי לקבל התביעה כך שישולם לתובע פיצוי בסך כולל של 95,000 ₪, הוא סכומם של הפיצויים שקצבתי בגין כל ראש נזק, כדלקמן: הפסד שכר לעבר + הפסד פנסיה – _____ אובדן כושר השתכרות לעתיד + הפסד פנסיה - 78,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) – 4,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד) – 2,000 ₪ כאב וסבל - 11,000 ₪ סה"כ: 95,000 ₪ אשר על כן, התביעה מתקבלת, כך שישולם לתובע סך של 95,000.

אציין, כי בנסיבות, בהן המומחה בתחום ה-א.א.ג. לא מצא לשלול התקיימות של בסיס לתלונות התובע, אלא - מצא כי מדובר בתלונות שנשואן לא יכול להיות קשור לתאונה הנדונה, אינני מוצא לחייב את התובע בנשיאה בהוצאות מומחה זה. אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 95,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 14,450 ₪ [95,000X15.21%], וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – סך 699 ₪ (משוערך בהצמדה בלבד מיום 24.6.13).

רקע וטענות הצדדים בתביעה הנדונה התובע, תובע פיצוי בגין נזקיו הנטענים בתאונת דרכים מיום 22.11.15 (להלן: ״התאונה״) על פי הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל״ה-1975 (להלן: ״חוק הפיצויים״) לפניי בקשת הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, לפי הוראת סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"); ולחילופין - בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדיה לקביעת הנכות של התובע שאינה נובעת מהתאונה (להלן: "הבקשה").

בפרוטוקול הועדה של המל"ל מיום 3.12.19 תחת תת-הכותרת 'פירוט הליקויים מפי התובע ובאי כוחו', נרשם: ״נגרם שבר בצואר הירך, עבר ניתוח, יש צלקת, אושפז 6 ימים, כיום סובל מהגבלה וכאבים בתנועות הרגל, קושי בהליכה ממושכת, עליה וירידה במדריגות, קושי בפעולות יומיומיות, יש כאבים בזמן שינוי מזג האויר, בצד שמאל בפנים יש נפיחות חוזרת וקושי באכילה ופתיחת הלסת״.

מהנספחים שצרפה הנתבעת לבקשתה, עולה כי לאחר התאונה מושא התביעה התובע עבר תאונות נוספות, ובגינן התלונן, בין היתר, על כאבים ברגלו השמאלית, הן בירך והן בברך, זאת בנוסף לתלונות אורתופדיות בדבר כאבי גב, כאבים ביד ימין ועוד.

...

פרוטוקול ועדת המל"ל, התרשומות והמסמכים הרפואיים אשר צורפו לבקשה בבקשה שהגיש התובע למל"ל לקביעת אחוזי נכותו כתוצאה מהתאונה בספטמבר 2019, תחת תת-הכותרת 'המגבלות שיש לך עקב הפגיעה שבגינן אתה תובע גמלה' נרשם: "על רקע התאונה- וכתוצאה ממנה, אני סובל מכאבים עזים בגב, ברגל שמאל ובאגן. כתוצאה מכך אני מתקשה בישיבה ועמידה ממושכים, עלייה וירידה מדרגות, הרמת חפצים ומשקלים, עבודות ניקיון וכל פעילות גופנית שהיא – וכיוצא באלה. פעולות מגוונות אשר מעצם טבען דורשות את הפעלת האזורים הפגועים". באותה הבקשה, נשאל התובע 'האם סבלת בעבר ממגבלות או כאבים דומים לאלה שציינת בטבלה למעלה?' סימן התובע ש"לא".

בהתאם, לאור כל האמור לעיל, בתוקף סמכותי לפי תקנה 19 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז – 1986, אמנה בקרוב - בהחלטה נפרדת - מומחה בתחום האורתופדיה.

בהתאם, אני מורה על ביטול קדם המשפט שקבוע בנדון למחר, יום 4.11.20.

בשל לוח הזמנים - אני מורה לצדדים להעביר החלטה זו גם ביניהם, ברגע שתתקבל אצלם.

רקע ועיקר והמחלוקת לפניי תביעתו של התובע – יליד שנת 1971 – לקבלת פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 7.8.2018.

בין היתר התלונן התובע על כאבי ראש, כאבי צואר, כאבי גב, כאבים בחזה וכן קושי בנשימה אשר מחמיר בעיקר בלילה, ובעיות בחוש הריח והטעם.

המומחה הוסיף וציין כי המסמכים הרפואיים מהעבר לפני התאונה מתעדים המלצה לניתוח מחיצת האף וכריתת הקונכיות עוד בשנת 2001, וכי ביום 7.2.2002 נמצא רישום בתיק הרפואי כלהלן: "אחרי תאונת דרכים...עם חבלת ראש ופנים, צלקות בפנים, דפורמאציה של האף". אשר לפגיעה בחוש הריח והטעם, המומחה הדגיש כי אין בנמצא בדיקה אובייקטיבית אמינה וחד משמעית לאישוש התלונה לגבי חוש הריח.

ברמה הפרטנית, המומחה היתייחס לשני ליקויים אצל התובע – אובדן חוש הריח וקושי הנשימה דרך הנחיר הימני.

...

בהקשר לכך, אינני מקבל את טענת הנתבעת כי היעדר הרישום הוא כתוצאה מכך שמצבו של התובע התייצב ועל כן לא היה טעם לפנות לקבלת טיפול רפואי.

סבורני כי בנסיבות מקרה זה יפה ההילוך שאושר בע"א 146/87 כץ נ' רוזנברג פ"ד מג(3) 421 (1989), בו נקבע כי ניתן לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות "אפילו לא נותרה לו נכות צמיתה שניתן לכמתה על-פי המבחנים שבתוספת לתקנות" (ראו גם: ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן-ארי, פ"ד נו(4) 689, פסקה 19 והאסמכתאות שהוזכרו שם (2002)).

בהינתן גילו של התובע, עיסוקו, המגבלה ממנה הוא סובל ונתוני השכר, סבורני כי יש לפצות את התובע בסכום גלובאלי אותו אני מעמיד ע"ס 25,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 68,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,343 ₪ וכן הוצאות בסך 800 ₪.