תביעת פיצויים בגין כפל פיצויים

מעבר לאמור, הנתבעות טוענות כי מדובר על כפל פיצוי שעה שהתובע תבע בנפרד 4 משכורות בגין פיצויים שלא כדין ופצוי נוסף של 4 משכורות בגין אי עריכת שימוע.

...

דיון והכרעה האם התובע זכאי לרכיב הבונוס לאחר ששמענו את כלל העדים ועיינו בכלל הראיות לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת התובע לפיה סוכם עימו כי הוא זכאי לתשלום נוסף בשיעור של 2% מהכנסות הנתבעת 2, וזאת מהנימוקים שיפורטו: ראשית, עיון בתצהירו של מר רונן יפת מעלה כי נספח ב לתצהיר התובע, סיכום הפגישה מיום 25.8.15, כלל לא צורף לתצהירו וכן אין כל התייחסות ספציפית בנוגע לפגישה זו בתצהירו, למרות טענת התובע כי הסיכום בנדון היה מול מר רונן יפת.

כמו כן, מצאנו כי נפלו פגמים בזימון העובד לשיחת השימוע מבחינת משך ההתראה שניתנה לעובד, העדר פירוט נימוקי השימוע.

אולם, מנגד הנתבעת לא פירטה מספיק את הנדרש הימנה לגבי תלונות על אופן מקצועיותו של התובע וזאת מעבר לעובדה כי לא שוכנענו כי יש בטענות אלו ממש, שעה שלא הועלו בזמן אמת ושעה שמנגד הנתבעות הציעו לתובע להמשיך לעבוד וזאת ככל שיוותר על כספים להם טוען כי מגיעים לו. נוכח כל האמור שוכנענו כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזק הלא ממוני אותו תבע בשל פגמים שנפלו בהליך הפיטורים בפיצוי על סך של 35,000 ₪.

סוף דבר בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין ישלמו הנתבעות לתובע ביחד ולחוד: הפרשי שכר בסך 78,750 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 20.2.18 (מחצית התקופה שמחודש נובמבר 2017 ועד לסיום העסקה) ועד יום התשלום בפועל.

אמנם ההסכם קובע כי ניתן לתבוע גם נזקים ממשיים, אולם אין לתבוע כפל פיצוי בגין אותו נזק (ראה ע"א (מח' חי') 35450-03-20 עומר אלמוכתר בע"מ נ' עופר פיתוח והשקעות בע"מ, 22.6.20).

...

סוף דבר הצדדים התקשרו בהסכם פסול בו הסתירו דבר קיומן של חריגות בניה בנכס ואף הפחיתו מהתמורה שסוכמה בפועל.

על כן אני מחייב את המוכרים, הנתבעים, לשלם לתובעים 285,023 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.20.

התביעה שכנגד נדחית.

בתביעה שלפניי עותר התובע, להורות לנתבעת, עריית ירושלים, לפצותו בגין נזק שניגרם לו לטענתו בעקבות נפילה, שארעה לפי הנטען לפני כשנה, ביום 30.6.2022, בהיותו כבן שש-עשרה שנים, בעקבות התקלות בצנור מים שהיה מחובר לרכב של העיריה המשמש לניקוי הרחוב.

כפי שציינתי לעיל, הנטל להוכיח את שיעור הנזק מוטל על כתפי התובע, ולאחר ששמעתי את טענות התובע, שקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, ועיינתי בתמונות שהוצגו, אני מוצאת לפסוק את הסכומים הבאים: לעניין הנזק הלא ממוני אציין כי דומה שהתובע ביקש בכתב התביעה כפל פיצוי (בגין כאב וסבל ובגין "הפגיעה").

...

לגופם של דברים טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות, ולחלופין נטען כי האחריות לאירוע מוטלת על קבלן הנקיון, ולא עליה.

לצד זאת יש ליתן משקל לכך שלטענת הנתבעת האמור נבע מתקלה, וכן לכך שעל פי התיעוד ב"נט המשפט" אביו של התובע עיין בכתב ההגנה, המחזיק שניים וחצי עמודים, ביום בו הוגש, 28.6.2023, ולכך שבכל מקרה נקבע דיון בתובענה בהתאם לתקנה 10 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות, בו הוזמנו בעלי הדין "לטעון את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם". היות שהגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענות התובע במישור החבות, והיות ששיעור הנזק ייקבע ממילא לפי הראיות שהציג התובע - ויצוין כי לכתחילה נקבע דיון בתובענה ולא ניתן פסק דין בהיעדר הגנה נוכח התרשמותי כי מן הצדק לבחון את הראיות בדיון נוכח הפער הלכאורי בין סכום התביעה לבין שיעור הנזק בפועל - ספק אם כלל נדרשת הכרעה בטענות התובע לעניין הנפקות של האיחור בהגשת כתב ההגנה.

כפי שציינתי לעיל, הנטל להוכיח את שיעור הנזק מוטל על כתפי התובע, ולאחר ששמעתי את טענות התובע, שקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, ועיינתי בתמונות שהוצגו, אני מוצאת לפסוק את הסכומים הבאים: לעניין הנזק הלא ממוני אציין כי דומה שהתובע ביקש בכתב התביעה כפל פיצוי (בגין כאב וסבל ובגין "הפגיעה").

בנסיבות העניין, ולאחר ניכוי שיעור האשם התורם כאמור, ייפסק סכום גלובלי בגין פרטי הלבוש שנפגמו, בסך של 600 ש"ח. לפיכך, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך כולל של 3,100 ש"ח, ובנוסף תישא בהוצאותיו, אשר כאמור בנסיבות העניין תפסקנה על הצד הגבוה, בסך של 750 ש"ח. מתוך סכום זה, הרכיב של הנזק הלא ממוני אשר נפסק לטובת התובע (סעיף 5(א) לעיל), יופקד בחשבון בנק על שם הקטין ויושקע בהתאם לתקנה 2 לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (דרכים להשקעת כספי חסוי), התש"ס-2000.

ראשית, מדובר בתביעת פיצוי בכפל בגין אותן הטענות ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה לפצוי בגין עגמת נפש.

...

בנסבות שנוצרו לא מצאנו שהיתה מוטלת בהכרח על הרב קדוש לאמת את התלונה אצל התובע קודם לפרסום.

] על יסוד האמור לעיל אנו קובעים שלרב קדוש עומדת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, ואין לחייבו באחריות לפרסום לשון הרע כך שדין התביעה בעילה זו להידחות.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית.

...