תביעת פיצויים בגין טיפולי הסרת שיער בלייזר כושלים

מבוא התובעת רכשה מהנתבעת מספר בלתי מוגבל של טיפולים להסרת שיער בלייזר, תמורת הסך של 5,800 ₪.

אולם, לא ניתן להסיק מהעובדה שעובדת הנתבעת גילחה את כתפה של התובעת את החובה של הנתבעת לפצותה בגין עלויות הסרת השיער ממקום זה. הטענה לפי הגילוח החד פעמי הוא שהביא לצמיחת שיער כה מאסיבית, עד שנדרשה סדרה של שלושה טפולי שעווה כדי להסירה, היא טענה המצריכה הוכחה, ולא הובאה בפני כל ראיה לתמיכה בה. כאמור לעיל, אינני יודעת, ולא הובאה בפני ראיה מספקת לכך, שלפני הגילוח לא היתה צמיחת שיער באזור הכתף.

כיוון שלא הוכח שהנתבעת גרמה לשעור בכתפה של התובעת, אני דוחה את התביעה לפצוי בגין שיעור זה. העילה חוזית לטענת התובעת, היא נוכחה לדעת שהטיפולים אינם מועילים לה, ועל כן הפסיקה את הטיפולים אצל הנתבעת, ופנתה לקבל טיפולים דומים במכון אחר.

ס' 9 להסכם כולל הצהרת הלקוח "כי הוסבר לו שבהתאם לספרות ולמחקרים כ- 5% מכלל האוכלוסיה אינם מגיבים לטפול. בהתאם פוטר הלקוח את החברה מכל טענה בגין כישלון תמורה." סעיף זה מופיע גם בטופס ההסכמה מדעת עליו חתמה התובעת.

...

כיוון שלא הוכח שהנתבעת גרמה לשיעור בכתפה של התובעת, אני דוחה את התביעה לפיצוי בגין שיעור זה. העילה חוזית לטענת התובעת, היא נוכחה לדעת שהטיפולים אינם מועילים לה, ועל כן הפסיקה את הטיפולים אצל הנתבעת, ופנתה לקבל טיפולים דומים במכון אחר.

בנסיבות אלה, ונוכח הבהרה מפורשת זו של הנתבעת בהסכם, אני קובעת כי הנתבעת לא הפרה התחייבויותיה על פי ההסכם, ועל כן, אין התובעת זכאית לפיצויים בגין ההפרה.

עסקינן בתביעת נזיקין, לפצוי בגין ניזקי גוף אשר על פי הנטען, נגרמו לתובעת כתוצאה מטיפולי הסרת שיער בלייזר.

לפיכך, אין לחזות מראש סיכונים מסיכונים שונים הנעוצים בסגולותיו הפיסיות או הנפשיות של החולה והעלולים להביא לתקלה או לכשלון בעת מתן הטיפול הרפואי.

...

התובעת הגיעה לפגישת הייעוץ מלווה באימה ואני מקבל את עדותה של היועצת מטעם הנתבעת כי הוסברו לה כל הסיכונים הכרוכים בטיפול כפי שמפורט בטופס ההסכמה.

בענייננו, הגעתי למסקנה כאמור כי הוכחה רשלנות באי מסירת מידע רלוונטי לידי התובעת, קרי; נשלל מהתובעת חופש הבחירה עקב הפרת חובת הגילוי בכך שלא יודעה על קיומו של סיכון להופעת המחלה.

סוף דבר לא הוכחה רשלנות בביצוע הטיפול.

משנגרם לתובעת הנזק האמור פנתה לנתבעת וביקשה שתחזיר לה, למיצער, את עלות הטיפול ששילמה, אולם הנתבעת סירבה לעשות כן. בתביעה שבפני מבקשת התובעת לפצותה בגין עגמת הנפש הרבה שהיו מנת חלקה, הכאב והסבל שנגרמו לה וכן דרשה להשיב לה את עלות הטיפול ואת הוצאותיה.

הנתבעת אינה מתכחשת לטפול שטיפלה בתובעת, אלא שהיא טוענת כי בטרם התחילה בטיפול, הסבירה לתובעת את כללי ההתנהגות בתקופת קבלת טפול הלייזר, כללים אלה הובהרו לתובעת באופן מפורש; כך ציינה כי התובעת ידעה היטב שחל איסור מוחלט להשתזף בחלקי הגוף בהם מתבצע הטיפול להסרת שיער בלייזר.

על בסיס הנתונים העובדתיים שלעיל, אני נדרשת לשאלת האחריות; אני סבורה כי הנתבעת כשלה בשניים, האחד, בכך שלא הסבירה לתובעת כמתחייב את התוצאות העלולות להגרם כתוצאה מטיפול בעור שזוף וכן לא הבהירה לתובעת את כל הסיכונים הכרוכים בטיפול, ולמצער לא היה בידיה להראות כי עשתה כן; כשל נוסף ראיתי בהתנהגותה, בכך שביצעה את הטיפול חרף החשש שהיה לה כשראתה את הידיים השזופות של התובעת ובכל זאת נעתרה להפצרותיה.

...

הנתבעת לא סתרה את דברי התובעת בראיות כי התמורה התיחסה באופן פרטני למספר אברים, וגם לא סתרה את גובה התמורה, ומשכך אני קובעת כי עליה להחזיר את כל התמורה ששולמה לה. נזק התובעת הציגה לפני את ידיה, להתרשמותי; אומר כי מהתבוננות בידיים של התובעת אכן נראים כתמים, והגם שמצב הידיים שונה מזה שהוצג בתמונות שצולמו בסמוך לטיפול, עדיין ראיתי את הכתמים.

יחד עם זאת אני סבורה שבסמכותי לקבוע כי התובעת סבלה מעגמת נפש רבה וכן מכאב וסבל כתוצאה מהכוויות ומהטיפול הממושך בהם, והיא זכאית לפצוי בגין אלה.

סוף דבר – אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעת את התמורה ששילמה בגין הטיפול בלייזר בסך 5,600 ₪, וכן אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת באב נזק של כאב וסבל על בסיס האמור לעיל, בסך של 10,000 ₪.

כללי בפני תביעה לפיצויים בגין טפולי הסרת שיער בלייזר.

פרופ' אינגבר דחה את מסקנתו של ד"ר ויינראוך, כי לא היה מקום לבצע בתובעת טיפולים לאור הרמות הגבוהות של הטסטוסטרון בדמה: "אין כל מניעה לבצע טפולי לייזר להסרת שיער בנוכחות רמות טסטוסטרון גבוהות. הספרות הרפואית דוקא תומכת בביצוע טפולי לייזר להסרת שיער במקביל לטפול בבעיה ההורמונאלית". פרופ' אינגבר דחה גם את מסקנתו הנוספת של ד"ר ויינראוך, כי הגילוח החוזר גרם לצמיחת שיער באיכות שונה וקיבל את חוות דעתו של פרופ' וולף גם בנושא זה. פרופ' אינגבר סיכם ואמר כי אינו רואה כל רשלנות בטיפול שניתן לתובעת על ידי הנתבעת או טעות בטיפול בה. עוד ציין כי אין ספק שהטיפולים כשלו ולא הצליחו לגרום להסרת השיער.

...

גם לגופו של עניין, הן על פי מבחן אובייקטיבי והן על פי מבחן סובייקטיבי, איני סבורה כי קיימת הסתברות גבוהה יותר למסקנה שאם היה נאמר לתובעת כי קיימים מחקרים לגבי הסרת שיער פנים בלונדיני המעידים על יעילות ממוצעת של 52% ושביעות רצון ממוצעת של המשתתפות במחקר, בעלות שיער לבן ובלונדיני, של כ – 67%, היה בכך כדי לגרום לתובעת להחליט לא לעבור הטיפול, מאשר המסקנה ההפוכה.

אני סבורה כי גם אם היה נמסר לתובעת כי אחוזי ההצלחה שנמצאו במחקר שנערך לגבי מכשיר זה, בשיער פנים בלונדיני הם כ – 52% ולא 80%, כאשר לגבי שיער כהה תתכנה תוצאות טובות יותר, ההסתברות הגבוהה יותר היא שעדיין הייתה התובעת מעוניינת לנסות ולעבור הטיפול, בהעדר אלטרנטיבות מתאימות אחרות עבורה באותה העת.

מסקנתי היא, כי, בנסיבות העניין, לא הוכח במאזן הסתברויות כי אם היו נמסרים לתובעת מלוא הנתונים לגבי אחוזי ההצלחה בטיפול בשיער פנים בהיר, כפי שנמצאו במחקר סאדיק, הייתה החלטתה לעבור את הטיפול משתנה ולא הוכח הקשר הסיבתי לצורך גיבוש עוולת הרשלנות.

כויות בדרגה 1 שנגרמו לתובעת לאחר טפול הסרת שיער אצל הנתבעת עומדות ביסוד התביעה הכספית לפיצויים בגין נזק גוף שהוגשה בתיק זה. רקע התובעת ילידת 2002 היתעניינה בטיפולי הסרת שיער ופנתה בחודש ינואר 2021 אל הנתבעת שמפעילה קליניקה לטיפולי הסרת שיער.

גם מבלי להדרש לשאלה באם עסקינן בטיפול רפואי, שהרי טפולי הסרת שיער באמצעות קרני לייזר אינם נכללים בהגדרת עיסוק ברפואה על פי פקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז- 1976, ההלכה הפסוקה הכירה בחובת זהירות החלה על המטפל והמעניק טפול קוסמטי, כלפי המטופל.

התובעת העידה עוד כי במשך מספר שבועות לאחר הטיפול הכושל היתה מוגבלת מבחינה תפקודית לרבות בהגיינה, רחצה ולבוש ונדרשה לטפל בכוויות באמצעות החלפת תחבושות באופן יומיומי, כשהיא נאלצה להעדר משירות לאומי לצורך טפול בעצמה.

...

עוד אישרה נחרצות כי הכתוב בהסכם בדבר צריבה קלה, גלד, אי נוחות מעיד וכלל גם כוויות, אם כי לא מוצגות למטופל תמונות גלד פוטנציאלי בהעדר חובה על פי חוק לעשות כן. לבסופו של דבר הודתה כי המילה כוויות לא מופיעה בהסכם.

המסקנה המתבקשת היא כי למרות חובת הגילוי המוגברת, הנתבעת לא עמדה כלל בחובתה לגלות, להבהיר ולפרט את הסיכון שלשיטתה הוא סיכון ידוע וודאי.

לסיכום לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 33,080 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7741 ₪.