בפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
דיון והכרעה
תחילה תבחן שאלת היתרחשות התאונה והאחריות לפצוי התובעת ככל שמדובר בתאונה דרכים על פי חוק הפיצויים.
אינני מיחסת לתובעת חוסר אמינות בכך שלא זכרה פרטים שנשאלה בחקירה נגדית לגבי מיקום מיכל מילוי המים, היכן הניחה את ידיה, אם הניחה את ידה על מכסה המיכל (ר' למשל עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 32-31) ואף שלא ידעה להסביר כיצד עמדה שם ומכסה המנוע לא פגע בראשה כאשר נפל אלא פגע דוקא בידה (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 14-12).
אבחן האם התובעת עשתה "שימוש" ברכבה, כמשמעו בתיבה "טפול-דרך או תיקון-דרך" בסעיף 1 לחוק הפיצויים:
"שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד"
הפסיקה התוויתה את התנאים והמבחנים לקיומו של טפול-דרך או תיקון-דרך (ר' רע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.2009) (להלן: "ענין נביל"); רע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 22-13 (12.5.2019); רע"א 3329/21 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 39-35 (2.11.2021); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 245-234 (מהדורה חמישית, 2020) (להלן: "ריבלין")).
...
בנושא זה אינני מקבלת את עדותה של התובעת אף שקיבלתי את עדותה בענין עצם התרחשות התאונה, תוך הפעלת הכלל הראייתי של "פלגינן דיבורא" לפיו יש להפריד בין חלק זה של עדות התובעת ובין החלקים הנוגעים לשיעור נכותה ותפקודה, העומדים בסתירה לראיות וממצאים אחרים, כפי שפורט (ר': ע"א 7862/22 עבד דכנאס נ' נידאל דפראוי, בפסקה 23 (20.07.23)).
כאמור, הטענה לא נטענה, לא הובאו ראיות מספקות לביסוס טענות בענין זה, לפיכך אינני דנה בנושא זה.
סוף דבר
התובעת אינה זכאית לתשלום פיצויים מהנתבעת – התביעה נדחית אפוא.
נוכח התוצאה, תשלם התובעת לנתבעת את הוצאות שכרו של המומחה בסך 5,850 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך 23,400 ₪.