התובעים צרפו מסמכים שונים לחזוק גירסתם, חילופי מכתבים בינם לבין הנתבעת לאחר החופשה לקבלת פיצוי עובר להגשת התביעה, ותמונות החדרים, בהם שהו במלון.
(ב) עקרון שני: נוסע זכאי לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים (פיצויים בגין ניזקי ממון) והן בגין נזקים לא ממוניים.
יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בפרשת דיזנהויז הנ"ל:
"הטלת האחריות על הסוכנות גם בנוגע למידע שהיה עליה לדעת תואמת את חובותיה המקצועיות של המבקשת כלפי לקוחותיה במסגרת תפקידה כגורם מומחה המייעץ ללקוח. אין חולק כי הנוחיות והתפקוד התקין של בית המלון הם אחד מהעניינים המרכזיים ביותר במהלך הנסיעה או החופשה, ויש בהם כדי להשפיע בצורה מכרעת על הנאתם של הלקוחות, מתחילת הנסיעה ועד סופה... אמנם, הסוכנות אינה יכולה לערוך בירור עם כל אחד מספקי השירותים הרבים איתם היא עובדת (הכוללים חברות תעופה, בתי מלון, חברות השכרת רכב, חברות שייט, מדריכי טיולים וכו') ביחס לכל פרט קטן שעלול להשתבש ולפגום בנוחיות הטיול. אולם, כאשר מדובר בסוגיה שהיא כה משמעותית, המתייחסת לספק אחד או שניים בלבד לכל הזמנה (כלומר בית המלון) הרי שראוי להטיל על הסוכנות סטאנדרט היתנהגות גבוה ומחייב יותר, הדורש ממנה עריכת בירור אקטיבי לטובת הלקוחות. יחד עם זאת, יש לציין כי מרגע שהמבקשת תוכל להוכיח שערכה את הבירור עם בית המלון והעבירה את תוצאותיו ללקוח, חזקה עליה כי עמדה בחובתה".
ועוד נקבע בת"ק (ירושלים) 36860-11-15 פרבר נ' חברת פגסוס בע"מ (27.7.2016, פורסם בנבו):
"על סוכנות נסיעות מוטלת החובה לספק ללקוח את השרות שנרכש עבורו. כאשר מדובר בתקלה הנובעת מתיאום רשלני או לקוי של החופשה תוטל על סוכנות הנסיעות אחריות. לא ניתן להטיל על סוכנות נסיעות אחריות מקום בו ביצעה את ההזמנה בהתאם לנדרש, וכאשר מדובר בתקלות או ליקויים שאינם בשליטתה. בהעדר ראיה, כי הנתבעת התרשלה בבחירת הספק המקומי, לא ניתן להטיל עליה אחריות למעשיו שכן הדבר אינו בשליטתה של הנתבעת. כמו כן, לא ניתן לחייב סוכן נסיעות או מארגן טיולים בחו"ל לצפות כל נזק שעלול להגרם לנוסעים בעת היותם בחו"ל, למונעו או להזהיר מפניו, וכי ישנם סיכונים שהם בגדר סכוני יום יום".
אשר על כן, אני קובעת כי הנתבעת התרשלה בהזמנת חדרי התובעים בטיול, ולא תאמה כראוי את הזמנת החדרים, עבורם שילמו התובעים, על מנת לעמוד בחובתה המצומצמת – הספקת ההזמנה.
...
טענות הנתבעת
בכתב ההגנה, שהגישה הנתבעת, נטען כי יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף בשל העדר עילה.
אני קובעת כי לא הוצבה עבורם מיטה שלישית, בין אם מאחר והחדר לא יכול היה להכיל אותה ובין אם אזלו המיטות במלון.
יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בפרשת דיזנהויז הנ"ל:
"הטלת האחריות על הסוכנות גם בנוגע למידע שהיה עליה לדעת תואמת את חובותיה המקצועיות של המבקשת כלפי לקוחותיה במסגרת תפקידה כגורם מומחה המייעץ ללקוח. אין חולק כי הנוחיות והתפקוד התקין של בית המלון הם אחד מהעניינים המרכזיים ביותר במהלך הנסיעה או החופשה, ויש בהם כדי להשפיע בצורה מכרעת על הנאתם של הלקוחות, מתחילת הנסיעה ועד סופה... אמנם, הסוכנות אינה יכולה לערוך בירור עם כל אחד מספקי השירותים הרבים איתם היא עובדת (הכוללים חברות תעופה, בתי מלון, חברות השכרת רכב, חברות שייט, מדריכי טיולים וכו') ביחס לכל פרט קטן שעלול להשתבש ולפגום בנוחיות הטיול. אולם, כאשר מדובר בסוגיה שהיא כה משמעותית, המתייחסת לספק אחד או שניים בלבד לכל הזמנה (כלומר בית המלון) הרי שראוי להטיל על הסוכנות סטנדרט התנהגות גבוה ומחייב יותר, הדורש ממנה עריכת בירור אקטיבי לטובת הלקוחות. יחד עם זאת, יש לציין כי מרגע שהמבקשת תוכל להוכיח שערכה את הבירור עם בית המלון והעבירה את תוצאותיו ללקוח, חזקה עליה כי עמדה בחובתה".
ועוד נקבע בת"ק (ירושלים) 36860-11-15 פרבר נ' חברת פגסוס בע"מ (27.7.2016, פורסם בנבו):
"על סוכנות נסיעות מוטלת החובה לספק ללקוח את השירות שנרכש עבורו. כאשר מדובר בתקלה הנובעת מתיאום רשלני או לקוי של החופשה תוטל על סוכנות הנסיעות אחריות. לא ניתן להטיל על סוכנות נסיעות אחריות מקום בו ביצעה את ההזמנה בהתאם לנדרש, וכאשר מדובר בתקלות או ליקויים שאינם בשליטתה. בהיעדר ראיה, כי הנתבעת התרשלה בבחירת הספק המקומי, לא ניתן להטיל עליה אחריות למעשיו שכן הדבר אינו בשליטתה של הנתבעת. כמו כן, לא ניתן לחייב סוכן נסיעות או מארגן טיולים בחו"ל לצפות כל נזק שעלול להיגרם לנוסעים בעת היותם בחו"ל, למונעו או להזהיר מפניו, וכי ישנם סיכונים שהם בגדר סיכוני יום יום".
אשר על כן, אני קובעת כי הנתבעת התרשלה בהזמנת חדרי התובעים בטיול, ולא תיאמה כראוי את הזמנת החדרים, עבורם שילמו התובעים, על מנת לעמוד בחובתה המצומצמת – הספקת ההזמנה.
כן תשלם הנתבעת לשני התובעים יחד, כפי שניהלו את התביעה, אגרת משפט יחסית בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 600 ₪.
