תביעת פיצויים בגין חודש שכירות דירה בתל אביב

פרייב טענו כי עת ניסנוב התרשל בתיקון נזקיהם עליו לפצותם בגין אבדן שכירות והוצאות קבועות בעת שהדירה הייתה בלתי ראויה למגורים החל משנת 2013 (הגם ששנה זו לא נתבעה לאור פטירתם אביהם של פרייב) וכלה בשנת 2018 בסך 221,997 ₪ לאחר הפחתת סכומים שפרייב קיבלו בעת שהדירה הושכרה לפרקים במהלך התקופה הרלוואנטית לכתב התביעה (לעובדים זרים למשך חודש ימים, לאחד התובעים למשך חודשים בודדים ולבן מישפחה למשך 20 חודשים); בנוסף עליו לשאת בעלות חוות דעת מומחים בהליך הקודם בסך 5,982 ₪; אגרות משפט בהליך הקודם בסך 2,657 ₪; שמאי מקרקעין בסך 8,190 ₪; עגמת נפש בסך 20,000 ₪; הוצאות תיקון נזקים לאחר תיקון דליפה בדירת ניסנוב בסך 5,000 ₪ ובסה"כ 260,000 ₪.

. "ברור, כי אם הייתה התביעה העיקרית נמחקת טרם הגשת תצהירי עדות ראשית, לא היה מקום לחייב את התובע בהוצאות ועל כך יעידו התיקונים שנדרשו לבצוע על ידי הנתבע. מאידך, לאור הצורך בהגשת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע והתייצבות לישיבת ההוכחות היום שכאמור ניתן היה לייתר אותם - מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בגין חלק זה בלבד של ההליך שכאמור היה ניתן לייתר אותו בסך 5,850 ₪ בצרוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל. יחד עם זאת, מאחר ולכאורה, נוכחתי בעילת תביעה גם אם אחרת ושונה לתובע ואישתו בגין הליקויים בנכס עד אשר תוקנו, מורה על עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שנפסק למשך 40 ימים מהיום. ככל שתוגש תביעה חלופית בתוך 40 ימים מהיום כתביעה כספית לתשלום נזקים כספיים בגין העידר אפשרות לקבלת מלוא דמי השכירות בגין דירת התובע בנכס ברחוב קפלנסקי 8 תל אביב למן 1.4.2016 ואילך ימשיך ויחול עיכוב תשלום בגין ההוצאות שנפסק היום עד לפסק דין סופי בהליך החלופי". מן האמור עולה, כי אליבא בית המשפט בהליך הקודם, התביעה שהונחה בפניו לא הייתה משוללת בסיס לאור הליקויים שמצא אינג' חיט והתיקונים שבוצעו בעקבות כך על ידי ניסנוב - שהודה בכתב ההגנה כי תיקן את הדרוש אך אין בכך כדי להעביר אליו את נטל הראיה (סעיף 41 לכתב ההגנה).

...

עוד יצוין, כי טענת ב"כ ניסנוב בסיכומיו לפיה היות וקיים פיצוי מקסימלי בהסכם לא ברור מדוע הוגשה התביעה כפי שהוגשה אינה מקובלת עליי.

לאור כל האמור, שעה שהגדר נשוא התביעה שכנגד אינה בבחינת גדר חדשה שהוקמה על ידי פרייב, כי אם גדר שכבר הייתה בבניין בעת רכישת דירת ניסנוב; הגדר נהרסה במסגרת עבודות הבנייה אך נבנתה שוב ע"י ניסנוב, בבחינת השבת המצב לקדמותו בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים עליו עמדתי לעיל; עד להגשת התביעה שכנגד ניסנוב לא טענו כל טענה בקשר עם הגדר או דרשו להסירה לאור כך שלכאורה יוצרת חסם ברכוש המשותף ומונעת מניסנוב שימוש סביר במקרקעין וכן נוכח העובדה שניסנוב עושה מנהג בעלים בחצר האחורית באופן הנראה כי עולה בקנה אחד עם טענת פרייב לכך שלדירת פרייב מוצמדת החצר הקדמית ולדירת ניסנוב מוצמדת החצר האחורית על פי נוהג - הגעתי למסקנה כי אין ליתן צו להריסת הגדר.

סוף דבר: התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית.

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזק רכוש שטוען שוכר דירה שניגרם למטלטלין שהיו ברשותו במושכר, והוצאות דיור חלופי שנכפו עליו.

טענות וגרסת התובע בשלהי 2018 שכר התובע מאת הנתבעים דירת מגורים בבעלותם, הממוקמת במיתחם גינדי TLV בתל אביב (להלן: "הדירה" או "המושכר").

והפעם השלישית (בשנת 2020) שהתובע התלונן אירעה ביום 1.10.20, כחודש וחצי בלבד לפני מועד הפינוי המיועד, לאחר שדיירים מחליפים כבר הגיעו לראות את הדירה והנתבעת שאלה את התובע אם הוא מאשר לה להשכיר את הדירה כבר מיום 14.10.20; וכשהוא מאשר את המועד הזה, הוא מוצא להוסיף וכותב בתכתובת ווצפ [עמ' 34-35 לנספחי הנתבעים]: "יש בעיה חמורה בעשרות דירות במיתחם

...

בסופו של דבר, התובע עצמו מאשר שבנסיבות, בעיית העובש היא בעיה בלתי צפויה גם לנתבעים, כשהוא מבהיר בעת סכמו בע"פ את גרסתו ועמדתו [עמ' 8 לפרו']: "הבעיה הזו נצפתה בהפתעה, זה לא בעיה שקשורה לבעלת הנכס וזה לא אישי נגדה. זה קורה בד"כ בקיץ מבעיות לחות שאשים מודעים אליהם ויודעים אך להתמודד עם זה. כך שהרטיבות על קיר המזגן לא רלוונטי. נכון שהיא לא אשמה, אך אני סך הכל שוכר". אם כן, לסיכום, גם אם היתה בעיה של עובש בבגדי התובע וחפציו, ממכלול הראיות לא עולה כי התובע הרים את הנטל להוכיח שהיא תוצר של התרשלות הנתבעים.

הצדדים הסכימו כי התובע מחויב כל משך תקופת השכירות לבטח את הדירה גם ב"ביטוח תכולה" [ס' 13.5 להסכם השכירות], כך שאילו התובע קיים את התחייבותו, היה לתובע ממי להיפרע באופן מידי, המבטחת שלו; ולא היה נדרש לנסות להוכיח תביעה מול המשכירים; וגם אם המבטחת היתה מוצאת לעשות כן, היו נחסכים כל הוצאותיו בהכנת תביעה זו. למרות כל האמור לעיל, אני מוצא כי בפועל יכול שהתובע התלונן על העובש כבר במהלך ספטמבר, ולא רק ביום 1.10.20 [ראה האמירה מ"זמן אמת" בוואצאפ: "הקשורה לנושא של עובש שהצגתי בפנייך", לשון עבר].

בנסיבות, בהן התובע לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו, אך נראה כי נגרמו לו הוצאות שב"זמן אמת" הובילו אותו להכרה, שהוא זכאי להיפרע אותן מאת הנתבעים, ואז בבית המשפט הוברר לו, שמסיבות שונות - לא כך, אינני מוצא להשית על התובע את הוצאות הנתבעים בתביעה זו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי התביעה הנדונה נדחית בזאת.

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 22571-05-22 צדיקריו ואח' נ' ללטי תיק חצוני: לפני כב' השופט אבי כהן תובעים 1. דרורה צדיקריו 2. אהרון רגב נתבעת ויקטוריה ללטי פסק דין

התובעים דורשים בכתב התביעה פיצוי בסך 16,380 ₪ בגין עלות שפוץ דירתם, עפ"י חשבונית ע"ס זה מיום 11.8.21 שצורפה לכתב התביעה, וכן סך נוסף של 2,000 ₪ בגין עלות הכנת חוות דעת שמאי מטעמם, עפ"י חשבונית מיום 18.8.21 שצורפה לכתב התביעה, וכן פיצוי בגין הפסד דמי שכירות מדירת התובעים בתקופה הרלוואנטית (התובעים אינם נוקבים בגוף כתב התביעה בכל סכום רלוואנטי להפסד דמי השכירות).

התובעים הוכיחו באופן מספיק בסופו של יום (גם אם לא באופן נטול קושי כאמור), כי לאחר שפוץ דירתם היא עמדה ריקה ובלתי מושכרת תקופה של חודש אחד לפחות, ובגינו מגיע להם פיצוי זה. יצוין כי הוכח שדירת התובעים עמדה ריקה זמן רב הרבה יותר (למעשה כשנה וחצי), אך התובעים לא טענו ולא הוכיחו כי התכוונו או ניסו להשכיר את דירתם קודם למועד הנ"ל שבו הושכרה (לאחר השפוץ), כאשר הנתבעת העידה (באופן משכנע) כי שתי קרובות מישפחה של התובעים התגוררו בדירה בעבר, עוד בטרם החלה הנזילה, והן עזבו את הדירה ללא קשר לנזילה.

...

קבלה חלקית של התביעה דין התביעה להתקבל, באופן חלקי.

גם במהלך עדות התובעים במשפט הם לא ספקו מידע מסודר ומלא על הדרוש, אך, עדיין, בניתוח מכלול מסמכי וראיות ועדויות שני הצדדים, אני קובע כי עלה בידי התובעים להוכיח נזק רלוונטי נוסף בסך 7,500 ₪, בגין אבדן דמי שכירות עבור חודש אחד.

לסיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי.

השורה התחתונה היא שדרך המלך לגרום לבית המשפט לסטות מקביעה של מומחה מטעמו היא לחקור את המומחה בבית המשפט ולעמת אותו עם טענות, או לחלופין למצות מהלך אפקטיבי דומה בדרך של שאלות הבהרה (למעשה, חקירה על דרך הכתב, שלעתים עשויה להיות יעילה) (השוו לת"א (שלום ת"א) 63600-11-17 נציגות הבית המשותף ברחוב קרל נטר 2 בתל אביב נ' כוכבי השימור בע"מ, פסקה 25 (19.2.2023)).

הנתבעת תשלם לתובעת 1 סך של 3,600 ש"ח; התביעה לפצוי בגין חודשיים שכירות לשתי הדירות נדחית; התביעה לתשלום הפצוי המוסכם נדחית.

...

על רקע זה אני קובע כדלקמן: בעילת ליקויי הבנייה, שנמצאה מוצדקת במידה מספקת, תישא הנתבעת בעלות חוות הדעת מטעם התובעת (הכוונה לחוות הדעת של מזור, ולהן בלבד) כנגד קבלות.

אשר לשכר טרחת עורך דין: בתיק זה הושקעו משאבים רבים ובלתי מידתיים בין הסכום הנתבע לסכום שנפסק בסופו של דבר.

אני מעמיד את שכר הטרחה שישלמו התובעות לנתבעת על סך של 25,000 ש"ח, וזאת לאחר שהבאתי בחשבון שהתביעה התקבלה בחלקה.

דנה העידה כי אימה עברה להתגורר בתל אביב בשכירות בסוף שנת 2013 כדי שתוכל ללכת לראות דירות לרכישה בתל אביב, וכבר בסביבות אוגוסט 2014 מצאה את הנכס נושא התביעה (פרוטוקול מיום 9.11.2022 בעמ' 82 ש' 22 עד עמ' 83 ש' 5).

בשנת 2021 הציעה התובעת כי לשם הקטנת נזקיה, החסוי ימשיך להתגורר בנכס ללא תשלום והיא תקבל פיצוי בסך של שליש מהתמורה בגין מכירת הבית כתפוס (תגובת התובעת מיום 28.1.2021 – מוצג מ/1 למוצגי הנתבעות בעמ' 38 וסיכומי התובעת בהליך הקודם מחודש אפריל 2021 – נ/17 לתצהירה של דנה פרבר, סעיף 49).

פיצוי בגין עוגמת נפש נוסף על הפיצויים שנתבעו בגין הנזקים הממוניים, נתבע גם פיצוי בסך של 150,000 ₪ בגין עוגמת נפש מכוח סעיף 13 לחוק התרופות שבו נקבע כדלקמן: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין." ב"כ התובעת הפניתה בסיכומיה לת"א (מחוזי תל-אביב) 1201/06 זיראב נ' צפריר (נבו 25.2.2013), בעמ' 34, שם נקבע כי הפצוי הלא ממוני כפוף לשיקול דעת שפוטי ואין צורך בהבאת ראיות לגביו (לעניין זה ראו והשוו ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' וינבלט (נבו 20.9.2007) בפיסקה 30, שם הובהר שככלל, יש להוכיח את עצם קיומו של נזק לא ממוני, אך לעיתים אפשר להסיק זאת מנסיבות המקרה).

...

הנתבעות ישלמו לתובעת בגין הפסד עליית ערך הנכס את ההפרש בין 4,400,000 ₪ לסך 1,930,000 ₪, קרי סך של 2,470,000 ₪, בהפחתת סך הפירות אשר נצבר, אם בכלל, על כספי הנאמנות (בסך של 1,930,000 ₪) מיום הפקדתם ועד למועד השבתם לידי התובעת בפועל.

כמו כן ישלמו הנתבעות לתובעת פיצוי בגין אובדן דמי שכירות בסך של 410,539 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת תביעה זו ועד מועד התשלום בפועל; ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד מועד התשלום בפועל.

לפיכך, עבור ההליך דנן בלבד, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 72,500 ₪ בגין הוצאות משפט (כולל שכר טרחת מומחה), וסך נוסף של 65,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סכומים אלה ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד מועד התשלום בפועל.