תביעת פיצויים בגין התקף לב עקב נפילה במדרגות בעבודה

לאחר שהתברר, במהלך שמיעת הראיות בתאריך 9.5.16, כי התובע אושפז במהלך חודש פברואר 2016 בשל אוטם שריר הלב, ועבר צינתור ובעקבותיו ניתוח מעקפים ביום 23.2.16, נעתרתי לבקשת הנתבעים ומיניתי את פרופ' אבינעם שירן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הקרדיולוגיה, על מנת להעריך את השפעת מחלת הלב של התובע על כושר הישתכרותו, אילמלא התאונה, ועל מנת להעריך האם למחלת הלב השפעה על תוחלת חייו.

התובע פנה בתביעה לאגף השקום במל"ל רק ביולי 2007 ועל אף שנימצא מתאים לשקום והומלץ לו על בניית תוכנית שקום הכוללת השלמת השכלה ל-12 שנות לימוד, ובהמשך הכשרה מקצועית בתחום מינהלתי-אירגוני, כגון קורס הנהלת חשבונות או מנהל משולב, השלים התובע את השכלתו התיכונית אך בחר שלא להמשיך בתהליך השקום כפי שהומלץ לו. עוד טוענים הנתבעים, כי התובע היה רק בן 35 במועד התאונה, ואם היה ממשיך בהליך השקום, היה לו סיכוי טוב ביותר להישתלב בשוק העבודה בתחומים שהוצעו לו, ולא היתה כל הצדקה לכך שישב בחוסר מעש במשך שנים לאחר התאונה.

בע"א 1249/04 רבאח אדהם נ' רבאח רביע (8/11/06) נפסק כי רק במקרים נדירים, בהם אין מנוס מכך, יקבע בית המשפט כי אדם נעדר כשירות מוחלטת לעבודה: "נוכח דברים אלה סבורני, כי לא נפלה שגגה מלפני בית המשפט המחוזי עת העמיד את הגריעה בכושר הישתכרותו של המערער על 80%. אוסיף, כי כעניין שבעקרון סבורני, שככל הניתן אין להעמיד אדם בחזקת מי שאינו יכול לעבוד כל עיקר, אלא כשהנסיבות ברורות וחדות; פראפלג במקרים רבים הוא אדם המשתכר ככל אדם אחר. אין לראות את המערער דנא כשבר כלי חלילה; רואה אני כחיוני וכעניין ממדרגה ראשונה, שבית המשפט יימנע ככלל מהטבעת חותם של אי כשירות גמורה לעבודה על אדם, פרט – כאמור – למקרים שבהם אין כל מנוס מכך". הראיות מצביעות על כך שהתובע מסוגל לעבוד, במומו, וכי לא איבד את כושר הישתכרותו.

לפיכך, יש לפצותו בגין תקופה זו, בהתאם לנכות הצמיתה שנקבעה לו בתקופות השונות, פרט לתקופה בה שהה באי כושר בגין מצבו הרפואי שאינו קשור לתאונה לאחר הארוע הלבבי בו לקה, קרי בתקופה שמחודש 2/16 ועד סוף 12/16, תקופה בגינה קיבל גמלת נכות כללית מהמל"ל. לאור האמור, בגין הפסדי שכר בעבר מצאתי לפסוק לתובע פיצוי לפי הפרוט שלהלן: בגין התקופה שמיום התאונה ועד 30.08.05: 6,240 ₪* 17 חודשים= 106,080 ₪ בצרוף ריבית מאמצע התקופה ובמעוגל= 139,000 ₪.

תגמולי נכות כללית שקבל התובע לאחר הארוע הלבבי, במסגרת נכות כללית בגין התקופה מחודש 7/16 ועד לחודש 12/16 סך של 22,340 ₪, גמלת הבטחת הכנסה בסך כולל של 24,840 ₪ ופיצויי פיטורין ששולמו לו בגין הפסקת עבודתו בחודש אפריל 2004, בסך של 17,650 ₪.

...

לא ניתן ללמוד מעדותה של אשת התובע על כך שהוא זקוק כיום לעזרת צד ג' באופן קבוע, ועל כן אני קובעת כי מגבלתו התפקודית של התובע אינה כזו המצריכה עזרת צד ג' באופן קבוע ובתדירות גבוהה.

לפיכך אני קובע כי דמי השיקום – ינוכו; נסיעות, שכר לימוד, מכשירי לימוד – לא ינוכו".

הנתבעים ישלמו לתובע 383,937 ש"ח בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בצירוף מע"מ והחזר האגרה ששולמה עם הגשת התביעה.

מבוא לפני תביעת התובע, יליד 1971, לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים נטענת מיום 12/5/13.

טענות התובע בתמצית התובע הוכיח כי נסיבות התאונה הנטענות בכתב התביעה מהוות "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד. לשאלה האם נפילת התובע עת ירד מהמשאית נגרמה עקב החלקה על גבי המדריגות והסתיימה בנחיתה על בור ובאם היה שמן על גוף המשאית, אין משמעות לעצם עניין חבות הנתבעת ואף אין בה בבחינת שוני בגירסה.

דיון והכרעה בעיניין החבות על פי כתב התביעה נסיבות התאונה הן כדלקמן: "ביום 12/5/13 בשעה 15:30 לערך, בזמן עבודתו של התובע על המשאית שפרטיה לעיל בזמן ירידתו של התובע מהמשאית החליק במדריגות המשאית ונפל אפיים ארצה בעוצמה, כתוצאה ניחבל התובע באורח קשה." התובע מסר גירסתו לארוע, לראשונה, במסגרת תצהיר עדותו הראשית, כדלקמן: "במהלך עבודתי על המשאית מ.ר. 9592659 (להלן: "המשאית") בסמוך למקום מושבה של המעסיקה במושב תקומה, בעת שניסיתי לרדת מהמשאית החלקתי ונפלתי מגובה המשאית אפיים ארצה בעוצמה".

מנגד, טענה הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובע בגין הפסדי שכר לעתיד, שכן התובע עבד לאחר התאונה כנהג משאית ואולם נאלץ להפסיק לעבוד החל מחודש 8/15 בשל תחלואים שונים וארוע של אוטם שריר הלב וללא כל קשר לארוע נשוא התביעה.

...

יתכן כי הדבר נאמר אך נשמט ולא נרשם ע"י הרופא המטפל, אך אין בחוסר זה כדי לקבוע מסמרות באשר לפסילת גרסתו של התובע ולקבוע כי על תביעתו להידחות.

סיכומו של דבר התוצאה היא כי תביעת התובע מתקבלת באשר לנסיבותיו המהוות "תאונת דרכים" כהגדרתה על פי חוק הפלת"ד. שאלת הנזק הנכות הרפואית המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וועדה רפואית קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בהתאם לסעיף 48(3)א לתקנות המל"ל, בתחום האורתופדיה.

התובע לא המציא כל אסמכתא בגין הוצאות אלה ולפיכך לא מצאתי מקום לפצותו בגין ראש נזק זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: כאב וסבל 15,967 ₪ הפסדי שכר ופנסיה לעבר 36,844 ₪ ההוצאות רפואיות וניידות לעבר 3,000 ₪ הפסדי שכר ופנסיה לעתיד 61,135 ₪ _____________________________________________ סה"כ 116,946 ₪ ניכויים מסכום הפיצוי יש לנכות את תגמולי המל"ל, כפי שצוין בת.ע.צ מטעם הנתבעת ( נספח ז' למוצגי הנתבעת) למעט דמי הפגיעה אשר כבר שוקללו בחישוב סכום הפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, דהיינו סך- 86,195 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ממועד תשלומם ועד למועד הינתן פסק הדין.

לחילופין נטען, כי התובע לא נכלל בחריג, שכן הוא נפגע כאשר החליק על מדרגות בית הכנסת, מחוץ לבית הכנסת, ואין לראותו כנפגע ארוע טירור, והוא אף הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגע תאונת עבודה.

הוא גרר אותו מעט החוצה והחל לטפל בו. לדבריו, הוא היה כל כך שקוע בטיפול, נוכח מצבו הקשה של הפצוע, ורק בדיעבד כששחזר את הארוע הבין כי רעש ששמע תוך כדי הטיפול ושבגינו נימלט החוצה, היה ירי שנורה לעברו.

ברי, כי מדובר בתאור הדברים בתאור שלאחר מעשה, ואין כל מקום לדקדק בדברים שרשמה ד"ר קליגר מזרחי בחוות דעתה בעיניין זה. כך גם, אין כל משמעות לדברים שרשם התובע בתאור המקרה בטופס התביעה לקבלת פיצוי מחברת הביטוח הראל: "פיגוע טירור בבית כנסת. הגעתי ככונן מד"א לטפל בנפגעים. תוך כדי המחבל ירה לעברי ותוך כדי ניסיון יציאה מקוו האש נפלתי במדריגות והרגל נפגעה קשה". מדובר בתאור כללי של הארוע במבט שלאחר מעשה, ואין ללמוד מכך דבר על ידיעתו של התובע בשעה שהוזעק למקום.

הדברים נרשמו בכלליות בדומה לרישומם בטופס התביעה שהוגש לנתבעת, שם נרשם: "ארוע פח"ע. התקפת טירור על בית כנסת. הגעתי למקום כאיש הצלה (פארמדיק), נפגעתי תוך כדי טפול בפצועים (ירי עלי).

כראיה לכך, עומדת הודעתו למוסד לביטוח לאומי, שם רשם התובע: "הגעתי כפראמדיק כונן מד"א (מיתנדב) לרח' אגסי 5 בי-ם (ביה"כ בני תורה) לאחר דווח על שמיעת קולות ירי מהמקום. מה שהתברר כארוע פח"ע גדול (ההדגשה אינה במקור – א.ס.)". לכך גם יש להוסיף את הדברים שרשם פרופ' פלד בחוות דעתו בתאור הארוע, כי התובע "במהלך הארוע הופתע לראות שזה ארוע טירור, נבהל מאוד כאשר כדורים כימעט פגעו בו". גם אם דבריו של התובע בתצהירו, כי כבר בעת עלייתו במדריגות בית הכנסת הבין כי מיתנהל בתוך בית הכנסת "ארוע חריג" והוא פנה לאחור ונפל במדריגות, אינם עולים בדקדוק עם גירסתו בבית המשפט כי תחילה טיפל באחד הפצועים במבואה ורק אחר כך בשל רעש ששמע רץ החוצה ומעד, אין מדובר בעיניין בעל משמעות, לא לעניין מהימנות התובע, בשים לב לארוע בכללותו, ובפרט לא לעניין שאלת הכסוי הבטוחי לארוע, וכדלהלן.

האחרונה מציינת בפניו כי הוא לא זכאי לפצוי בגין הארוע בהיותו ארוע טירור המוחרג בפוליסה, והתובע בתגובה אומר לה שהארוע מוגדר כתאונת עבודה ושואל אותה האם אין בכך כדי להביא למתן כסוי בטוחי לארוע גם בהיותו ארוע טירור (עמ' 4, שורה 22 ואילך).

...

ואכן, לוּ המחלוקת היחידה הייתה נוגעת לשאלת זכותו של התובע לתגמולי ביטוח בשים לב לאחוזי הנכות שלו, הרי שאפשר שהיה מקום להיעתר לבקשה זו. שכן, כאמור, הנתבעת התקשרה עם התובע באמירה מפורשת לפיה הוא יהיה זכאי לקבלת תגמולים לכל "נכות מהאחוז הראשון". התנערות מהבטחה מפורשת זו שעמדה בבסיס ההתקשרות, היא באמת מקוממת, והיא יכולה הייתה להצדיק חיוב בריבית מיוחדת.

לוּ היה בידי הנתבעת להוכיח את מסירת הפוליסה לידי התובע, אפשר גם שטענתה זו הייתה מתקבלת והתביעה הייתה נדחית.

סופו של יום אפוא, הנתבעת תשלם לתובע סך של 143,600 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.05.17 (מועד דחית התביעה על ידי הנתבעת – נספח ד' לתצהירי התובע, שכן לא צורף כל מסמך המלמד על מועד הגשת התביעה לנתבעת, ולא ניתן לדעת מתי היו בידי הנתבעת המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותה, כאמור בסעיף 27 לחוק חוזה הביטוח) ועד התשלום המלא בפועל.

בעקבות הפגיעה הוא נידרש למעקב וטיפולים רפואיים, בנוסף לבעיות בריאות עמן היתמודד עוד קודם לפגיעה, ובהן, צינתור שעבר כ-5 חודשים עקב ארוע לבבי.

הנאשם הסביר את הרקע לבצוע העבירה בקשייו למצוא פיתרון למחלוקת בינו לבין המתלונן על רקע בנייה של המתלונן מדרגות חיצוניות לביתו בסמוך לחדר השינה שלו, כשחווה תחושות תיסכול ופגיעה ממנו נוכח היתנהלותו ולאחר שכול הניסיונות ליפתור את הסיכסוך לא הועילו.

הראיות לעונש ראיות לעונש מטעם התביעה תצהיר נפגע העבירה ועדותו בבית המשפט מעבר לתסקיר נפגע העבירה, ב"כ המאשימה הגישה לבית המשפט תצהיר נפגע עבירה מיום 14.12.20, שערך המתלונן, בו הוא מתאר את נסיבות הפגיעה ותוצאותיה החמורות.

במכתבים ממקום עבודתו מתואר הנאשם כעובד חרוץ, מסור ואחראי, בעל יושרה ואמין, אדם נעים הליכות ובעל מזג טוב המוערך בקרב חבריו לעבודה, שבכול שנות עבודתו לא מעד בבעיות משמעת.

בע"פ 379/15 אגינצ'ה לוי נ' מדינת ישראל (26.07.2015), הותיר בית המשפט העליון על כנו את גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שגזר על הנאשם 30 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי לצד תשלום פיצויים למתלונן בסך של 10,000 ₪.

...

סוף דבר לאחר ששקלתי את כול השיקולים הצריכים לעניין, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 34 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו מה-20.1.19 – 7.2.19.

במידה ובית המשפט יחליט להיעתר לבקשה אבקש שיופקדו ערבויות להמשך ההליכים.

בנוסף, ככול שלא הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הנאשם, אני מורה על איסור יציאה מהארץ עד לסיום ריצוי עונש המאסר.

לפני תביעה תשלום פיצויים לתובע, מ.ב.ש (להלן:- "התובע"), יליד 16.11.65 בגין נפילה מיום 2.12.19 שאירעה במיתקן הנתבעת 1, הולמס פליס אינטרנשיונאל בע"מ (להלן:- "הנתבעת").

בחקירתה הנגדית (על ידי ב"כ הנתבעות 2 ו- 3) הבהירה העדה כי:- מבחינתה זה היה ארוע הנפילה היחיד ב13 שנות עבודתה (עמ' 34, שורות 6-9); היא נעלה נעלי ספורט שמונעות החלקה (עמ' 34, שורה 27); כשהיא הגיעה התובע היה רטוב (עמ' 35, שורה 16); בשלב זה נחקרה העדה על ידי ב"כ התובע והוסיפה כי:- בזמן שהמכון פתוח עושים עבודות ניקיון (עמ' 36, שורה 35); כאשר שוטפים יש שלט (עמ' 37, שורות 2-5); שטיפה זה באמצעות סמרטוט (עמ' 37, שורה 7); השטיפה נעשית בטרם המועדון ניסגר, ובשעת הסגירה המועדון כבר נקי (עמ' 37, שורה 20); היא טענה שלא ציינה בדו"ח עדים מקרה (עמ' 38, שורות 1-4); לא ידעה להשיב אם הארוע תועד במצלמות האבטחה (עמ' 38, שורה 9); היא לא זכרה מי האחראי מטעם הנתבע שאישר הזמנת אמבולנס (עמ' 38, שורות 13-19) לכאורה, בשים לב לעדות התובע (שצודקת הנתבעת כי היא הייתה מבולבלת, וכי הוא הוסיף דברים שלא הוזכרו בכתבי טענות/תצהיר), עדות הגב' זיו תמים הייתה יכולה, לכל הפחות, להביא לכך שהייתי קובע כי כפות המאזניים מאוזנות והתובע לא הוכיח מה היו נסיבות הנפילה.

אשר על כן, ולאחר שהנתבעות נימנעו מלהעביר לתובע (מבלי הצדק סביר) את הסרטונים של המקום (ולא התייחסו לכך) ולאחר שמצאתי כי לנתבעת היה דו"ח שונה מהתצהיר לא הוצג, אני קובע כי התובע הוכיח שבסיום העלייה במדריגות הוא החליק עקב ריצפה רטובה.

מעבר לכך שיש לו פגם שמיעה (הוא מוגדר כחרש/אילם), כפי שהעיד יש לו הוא חולה אפילפסיה ומאובחן ככזה מילדות (עמ' 16, שורות 8-12), כיום הוא מאוזן תרופתית (עמ' 16, שורות 20-27), לטענתו ההתקף האחרון היה בשנת 2016 או 2017 (עמ' 16, שורה 19).

הנכות האורתופדית של התובע בתאונה הנה משמעותית (24%) שמהווים גריעה של 1,000 ₪ לחודש, המהוים (יחד עם הפרשות פנסיוניות) סכום של 105,000 ₪ עד לגיל הפרישה, ובנסיבותיו של התובע הנני פוסק סכום זה כפצוי בגין גריעה עתידית בכושר ההישתכרות.

...

לאור קביעת פרופ' דבי בדבר הנכות בגין תאונה משנת 2016 (5%, כפי שטען התובע) הרי שאני קובע כי היא הפחיתה בהתאם את כושר ההשתכרות של התובע, שיש להעמידו על כן על סך של 4,300 ₪.

סיכום הנני קובע כי הנתבעות אחראיות לנזקי התובע, הנני מפחית סך של 25% בגין אשם תורם, הנני מעמדי נזקיו של התובע בסך של 280,000 ₪.

לפיכך ישלמו הנתבעות לתובע סך של 210,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד (23.4%), החזר אגרה והחזר עלות חוו"ד. המזכירות תשלח לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.