בפנינו שתי תביעות: האחת של התובע, מר יגאל רביד כנגד מר משה נסטלבאום, לפצוי בגין הטרדה מינית, היתנכלות והפליה בעבודה, לשון הרע ועגמת נפש והשנייה, של מר משה נסטלבאום כנגד מר יגאל רביד לפצוי בגין פירסום לשון הרע (להלן: "תביעת לשון הרע"), שהוגשה בתחילה בבית משפט השלום בתל אביב והועברה לבית דין זה. שתי התביעות נדונו יחדיו.
בע"ע (ארצי) 697/09 פלונית – אלמוני (מיום 30.10.2011), דן בית הדין הארצי בשאלת סמכותו של בית הדין לפסיקת פיצוי על פי סעיף 6 לחוק למניעת הטרדה מינית, וקבע כי: "הטרדה מינית הנה עוולה לפי פקודת הנזיקין. ככזו, זכאי הנפגע ממעשה ההטרדה המינית לפצוי על כל נזק שהוכיח, בין נזק ממוני, שהוא בבחינת נזק מיוחד ובין נזק כללי שהוכח, לרבות כאב וסבל. כל זאת, ללא הגבלת סכום".
עם זאת, הדגיש בית הדין כי "מקום שבקש המוטרד לפסוק לו את ניזקו 'ללא הוכחת נזק' לפי סעיף 6(ב) לחוק, ממילא בית הדין ינהל את הדיון ויפסוק בתביעה, בהתאם לחזית הדיון שבקש לשרטט התובע לפניו, ובמקרה כזה תיסתמך פסיקת בית הדין על אותה חזית דיון".
בעניינינו, עיון בכתב התביעה מעלה כי רביד העמיד את תביעתו לפיצויים בגין רכיב ההטרדה המינית וההתנכלות לפי חוק הטרדה מינית על סך של 120,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק.
...
בנסיבות המקרה, נוכח העובדה כי אין מחלוקת כי כפועל יוצא מתלונות רביד הוגשה התלונה, ומששוכנענו כי רק לאחר מכן ארעו האירועים שפגעו בו, לרבות הדרתו ממסך הטלוויזיה, אי שיבוצו בשידורים, התנכלות למי שהעיד לטובתו וכד', הרי שלטעמינו הנטל הועבר לנסטלבאום להוכיח כי לא מדובר בהתנכלות וכי מדובר באירועים שאינם קשורים לתלונה.
לאור כל האמור, אנו קובעים כי רביד יפצה את נסטלבאום בפיצוי בסך של 70,000 ₪, בגין כלל הפרסומים המהווים לשון הרע.
הפיצוי בתביעת לשון הרע של רביד כנגד נסטלבאום
בכל הנוגע לפרסום שקבענו כי יש בו משום לשון הרע כנגד רביד, הרי שמדובר במכתב שהופץ לשני אנשים בלבד ומנגד יש בו הכפשות רבות וניסיון מכוון לפגוע ברביד על ידי נסטלבאום, הרי שבנסיבות העניין ומשמדובר בפרסום אחד שקבענו כי יש בו לשון הרע, אנו קובעים כי נסטלבאום יפצה את רביד בפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הפרסום המהווה לשון הרע.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, תביעת רביד מתקבלת בחלקה.
