תביעת פיצויים בגין התאבדות חולה פסיכיאטרית באשפוז

עוד התחייב משרד הבריאות לא להעלות או לשנות את סכום או שיעור ההישתתפות העצמית של התובע במימון האישפוז הסיעודי בעקבות הפיצויים שיקבל התובע מהנתבעות במסגרת תביעתו זו. בהסכם נרשם כי הנתבעות עומדות על כל טענותיהן בנושא החבות ועל זכותן לערער על ההחלטה בנושא זה, אך גם אם יקבע בית משפט שלערעור כי אין חבות מצידן בגין התאונה הן ימשיכו לעמוד בהסדר הפשרה כלפי משרד הבריאות.

הוא השיב כי על פי הספרות, תוחלת החיים של מי שחולה בסכיזופרניה היבפרנית קצרה יותר מאשר מזו של האוכלוסיה הרגילה, זאת בשל הזנחה של מחלות קיימות, או בשל תיסמונת מטבולית כתוצאה מטיפול תרופתי, או בשל התאבדויות.

הוא היה חסר השכלה, חסר הכשרה מקצועית, היה יוצא וניכנס מבתי חולים פסיכיאטריים, לעיתים לאחר אישפוז במחלקה סגורה ובכפייה.

נבחן את הפצוי לו זכאי התובע בגין סיעוד ועזרת צד שלישי על בסיס הנחה זו. הוצאות האישפוז במוסד את הוצאות האישפוז של התובע במוסד, מאז התאונה ועד היום, משלם משרד הבריאות, בהיות התובע חולה סיעודי ובהתאם להוראות התוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד – 1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות").

...

ד"ר פרבר גם לא המליצה על שימוש מוגבר במזגנים וכלל לא נשאלה על כך. חוות דעתה מקובלת עלי.

לאחר שקילת הנסיבות וטענות הצדדים, אני סבורה כי אין מקום לפסוק פיצוי נפרד בגין הוצאות ניידות לתובע.

עם זאת, נוכח המלצתה של ד"ר פרבר בנושא ההחלפות הדרושות לכסא הגלגלים, לכסא השירותים והכרית, בשל האפשרות כי ההחלפות לא תבוצענה במלואן במסגרת המוסד כנדרש ונוכח המלצתה למכשיר רדיו לתובע, אני סבורה כי יש לפסוק סכום מסוים לתובע בגין ציוד ואביזרים, לרבות אביזרים לא רפואיים כמו מקלט רדיו, שלא יסופקו לו באופן מלא על ידי המוסד וכן בגין טיטולים בעת יציאתו מהמוסד לחופשות, ככל שיצא.

בפועל, התובע טוען כי המסמכים לא נימסרו לידיו ובשל כך הוא נאלץ להגיש את התביעה דנן - לשם פיצוי בגין נזקים ובכדי ללחוץ על הנתבע למסור את מלוא המסמכים שנדרשו.

המסמכים שנדרשו היו בשני נושאים: אישור רפואי על אישפוז התובע בבית חולים פסיכיאטרי של השב"ס - כלא "מגן" ברמלה בתאריכים 9.4.2003-5.3.2006.

באותו מיסמך צויינו שלושה סעיפי בקשות: (א) אישור על כך שהתובע אושפז במשך 3 שנים באגף לטעוני פקוח בבית סוהר "מגן" והסיבה לאישפוז; (ב) רכוז הטיפול התרופתי שניתן לתובע במהלך שהותו באגף טעוני פקוח בבית סוהר "מגן"; (ג) אישור על שלושת התאריכים שבהם היו לתובע נסיונות היתאבדות בתליה - בבית מעצר "ניצן", ב"מגן" וב"אשל".

...

הנתבע הפנה לסיכום ראיון שנערך לתובע ביום 6.11.2016 (נספח ג לכתב ההגנה).

לפיכך אני דוחה את הדרישה לתשלום פיצוי מכומת של 12,648 ₪.

סוף דבר נוכח מכלול הנסיבות המתוארות מצאתי לחייב את הנתבע בתשלום 10,000 ₪ לתובע, תוך שהסכום האמור כולל הן את הפיצוי הכללי והן את הוצאות ההדיינות.

העניין שבפני, תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 .

מכתב ההגנה עולה כי מדובר בתובע עם היסטוריה של תאונות, בחלקן תאונות שארעו בסמוך לתאונה, כאשר התובע אובחן כסובל מהפרעה דיכאונית שכן ניסה להיתאבד בשנת 2001 ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי וכל זאת ללא קשר לתאונה בה עסקינן, ולכן אין לקשור תלונותיו במישור זה, לתאונה.

...

בנסיבות אלה החלטתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 10%, קרי הנכות במישור הנוירולוגי.

הפסדי שכר לעבר התובע לא עבד מאירוע התאונה וזאת בהסתמך על אישור עירית כרמיאל שצירף התובע לתצהירו(נספח ד'), אולם היה רשום כעובד, בחלק מן התקופה היה בחל"ת וכמחסנאי (ראה ס' 19 לסיכומי הנתבעים) בתקופה הסמוכה לתאונה נקבע ע"י המוסד לביטוח לאומי את הנכות כפי שמפורט להלן, נראה לי לקבוע את הנכות התפקודית כדומה לנכות הרפואית לצורך פיצוי בראש נזק זה.: (דוח ביטוח לאומי מתאריך 24.6.2009, נספח ב לתצהיר התובע) 12 חודשי אי כושר מלא, 8 חודשים אי כושר 35%, 95 חודשים לפי 10% תפקודית: 201,690 ש"ח. ובצירוף ריבית מאמצע תקופה: 230,320 ש"ח. הפסדי שכר לעתיד בהתאם לאומר לעיל , מהיום ועד גיל 67, 18 שנים , לפי בסיס גריעה חודשי ע”ס 831 ₪ לחודש (10% מסכום השכר לחישוב) מקדם היוון- 166.743- 138,563 ₪.

פסק דין זה עניינו תביעת פיצויים בגין נזק גוף לפי פקודת הנזיקין, בעקבות מות המנוחה, גב' סורנה זיסו ז"ל. התובעים טוענים, שהטיפול שקבלה המנוחה מהצוות הרפואי של הנתבעת, היוה פגיעה אנושה בערך חיי אדם וכבודו, וכי על אף שהמנוחה ובני משפחתה זעקו לעזרה, במצב שהמנוחה הייתה שרויה בסכנת חיים, כך לגישת התובעים, הנתבעת לא התאמצה להגן על חייה.

לאחר ניסיון ההיתאבדות השני, אושפזה במשך כחודשיים בבית חולים פסיכיאטרי – תחילה בבי"ח איכילוב, ולאחר מכן בבית חולים טירת הכרמל.

ת. "במאה אחוז – לא. אנחנו עושים מה שאפשר, ומקרה הזה עשו מה שאפשר רק לדעתי. לא הייתי כותבת אחרת". בנושא התעוד המאוחר של ביקור המנוחה אצל ד"ר פשיניאן, יומיים לפני התאבדותה, נישאל ד"ר ראפס "ד"ר פשיניאן קבע שלא היו לה מחשבות אובדניות, הציע לה אישפוז והיא סירבה להתאשפז ובעלה גם תמך בהחלטה זו. אם הדברים הם אמת וזה היה יומיים לפני ההיתאבדות, אז הוא עשה כל מה שמוטל עליו?" , ותשובתו הייתה "אם הדברים הם אכן כך, אין ספק שבית החולים ניסה לעשות ככל יכולתו לטובתה. יש פער עצום בדיווחים כפי שמופיע בדו"ח החקירה של משרד הבריאות לבין מה שמדווח מפי הבעל ומד"ר פשיניאן. לשאלת בית המשפט אם יקבל את מה שכתב ד" פשיניאן ביום 19.8.08 דין התביעה להדחות? ואני משיב שכן, אם אכן הכל כך" (מעמ' 32 שורה 29 עד עמ' 33 שורה 4).

"המיתאבד מותיר בקרב יקיריו תחושה קשה של אבדן מיותר, כאב, תיסכול, כעס ורגשי אשם. אלה מושלכים או מעותקים על כל גורם חצוני שיכול לשאת או לפחות להתחלק באשמה ואולי להיתבע בפצוי כספי בשל רשלנותו". לדבריה, כזה הוא המקרה שלפנינו - המנוחה מוכרת כחולה מגיל 27, טופלה בנאמנות ע"י המערכות הפסיכיאטריות הנכונות, שהאריכו את חייה ואיפשרו את היתנהלותה בקהילה כל אותן שנים בהן תפקדה בבית כאם וכאשת איש, ובמקצועה בעבודה.

...

גם טיעון חילופי זה של ב"כ התובעים אין בידי לקבל – כפי שפירטתי בפסק דין זה, שוכנעתי שרופאי בית חולים טירת הכרמל פעלו באופן ראוי ונכון, והעניקו למנוחה טיפול נאות, כפי שרופא סביר היה מעניק.

סוף דבר לא עלה בידי התובעים להוכיח רשלנות מצידה של מדינת ישראל, ולא שוכנעתי בדבר קיומו של נזק ראייתי לתובעים שבגינו נגרמה התוצאה המצערת של מות המנוחה, ולא שוכנעתי שהנתבעת הפרה חובות חקוקות.

במצב דברים זה, הנני דוחה את התביעה, ומחייב את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבעת הוצאות משפט ע"ס 10,000 ₪, ובנוסף שכ"ט עו"ד ע"ס 20,000 ₪.

שאלת חבותן של נתבעות מס' 5-3 על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) היא העומדת להכרעה בפסק דין חלקי זה. כללי התובע הגיש נגד כל הנתבעים תביעה לפי חוק הפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בעת היותו הולך רגל בשתי תאונות - האחת, ביום 18.4.2004 (להלן: התאונה הראשונה), והשנייה, ביום 29.7.2009 (להלן: התאונה השנייה).

בתעודת חדר המיון (ת/2) נכתב (ההדגשות הוספו - א"ג): "מוכר למערכת פסיכיאטרית מאישפוז יחיד במוסדנו ממנו שוחרר לפני כיומיים. ... היום רצה להגיע למוסדנו לאישפוז. בדרך ניסה לקפוץ מתחת למכוניות. לדבריו רצה לעבור כביש. לדברי אישתו ניסתה להיתאבד. לפי התאור של אישתו הוא קפץ מעל מכונית לאחר מכן אף ונפל על הכביש. לדבריה לא איבד הכרה. הוזמנה מישטרה למקום עקב דיווחים על היתנהגות אלימה מצידו כלפי הנהג. .... במיון שקט ורגוע ... שולל מחשבות וכוונות אובדניות או תוקפניות .. בהתייעצות עם רופא כונן ורופא פנימאי הופנה לבירור במיון טראומה רמב"ם". (4) 29.7.2009 - תעודת חדר מיון בבית חולים רמב"ם ביום התאונה השנייה בתעודת חדר מיון בבית החולים רמב"ם (ת/3) נכתב לגבי התובע: "לדבריו היה מעורב היום בת.ד. כהולך רגל, הועף לכביש ניחבל בכף רגל שמאל ובכף יד ימין ללא חבלות נוספות". (5) 29.7.2009 - סיכום ביקור במחלקת תאונות במרכז רפואי "לין" ביום התאונה השנייה נהגת המזדה נבדקה ביום התאונה על-ידי מומחה לכירורגיה אורתופדית במרכז רפואי "לין" בחיפה, ובסיכום הביקור (נ/17) נכתב: "תלונות/סיבת הפניה: לאחר שיצאה מעבודתה לדבריה הותקפה ברכבה וקיבלה שיפשוף ביד ימין ובסיס אצבע V מימין, שיפשוף בגב כף יד שמאל, רגישות בצוואר". (6) 4.8.2009 - הודעת התובע במישטרה בהודעה במישטרה (נ/1) מסר התובע את גירסתו לתאונה השנייה: "בתאריך 27/07/09 בשעה 12:30 לערך לאחר שהתווכחתי עם חברה לחיים שלי התחלתי לחצות כביש בחיפה ברחוב מגינים חציתי כביש לא במעבר חציה תוך כדי חציה קבלתי מכה ברגל מרכב מסחרי שנסע מכיוון קריית אליעזר לכיוון צ'ק פוסט. אחרי זה אני נהדפתי לאחור על מכסה מנוע של רכב פרטי בצבע כהה. התגלגלתי מעל מכסה מנוע ומעל הגג של רכב ונפלתי על הכביש. אני איבדתי הכרה ו.. עזרו לי לקום .. אחרי זה הגיע מישטרה שעיכב אותי בחשד שתקפתי מישהי .... יכול להיות ששימשה ברכב נישברה תוך כדי שהתגלגלתי מעל מכסה מנוע של רכב". (7) 4.8.2009 - הודעת נהגת המזדה במישטרה נהגת המזדה מסרה במישטרה ביום 9.8.2009 הודעה על התאונה השנייה (נ/12): "נסעתי עם רכבי ברח' המגינים בדרכי הביתה כאשר הייתי לבדי בנתיב שמאל ע"מ לפנות בכיכר כאשר הרכב שלפני נעצר ... הרכב לפני היה מסחרי גדול בצבע לבן כאשר לפתע התוקף החל לתקוף את הנהג של הרכב המסחרי ולהכות אותו נמרצות ולשבור את מראת הרכב. אני זמן זה ניסיתי לעקוף את הרכב לפני ואז דרכי התפנתה והוא נס משם ואז התוקף הסתובב לעברי ורץ לכווני והחל לטפס על הרכב והחל לקפוץ על החלק הקידמי של הרכב ועל הגג ולשבור אותו. ברצוני לציין שהייתי במצב עמידה במקום ובהלם מוחלט, לא הבנתי מדוע הוא עושה זאת ... לאחר ששבר את החלון ירד דרך החלק האחורי של הרכב דרך תא המטען ואז נסעתי עוד כ-20 מטר משם פחדתי לצאת מהרכב כי חששתי לחיי, נעמדתי בצד הדרך בשד' בן גוריון ואז פנו אלי עוברים ושבים שהיו המומים מהתנהגותו של הזר ואז הגיע(ה) מישטרה ..". (8) 12.8.2009 - סיכום ביקור של התובע אצל פסיכיאטרית מומחית בקופת חולים בסיכום ביקור בקופת חולים מיום 12.8.2009 (נ/7) רשמה הפסיכיאטרית ד"ר זלוז'ין: "מגיע לבקורת לאחר ששוחרר מבי"ח .. מוסר שהיה מקרה שחצה כביש ומשעית (ומשאית - א"ג) נגעה בו הגיב באלימות כלפי אוטו ונהג. מתאר התפרצויות זעם, עצבנות יתר ..". עדות התובע בבית המשפט התובע העיד על מצבו במועד התאונה השנייה: "מה שקרה זה קרה יום לפני שיצאתי מבית החולים טירת הכרמל, וקיבלתי כדורים, הייתי בהשפעה של כדורים מאוד מאוד חזקים, וזה קצת משפיע על הזכרון, מה שאני מרגיש" (עמ' 6-5 לפרוטוקול ישיבה מיום 30.10.2017).

...

משלא העיד התובע על הנסיבות בהן נפגע מרכב המאזדה, ומשלא נתמכה גרסתו בראיות חיצוניות, לבד מעדותו היחידה, אני קובע כי לא הוכחה גרסת התביעה בעניין זה. אל מול גרסת התביעה, ניצבת עדותה של נהגת המאזדה.

בהינתן שגרסת התובע בהודעתו למשטרה תתקבל, הרי מבחן הסיכון התעבורתי במשולב עם מבחן השכל הישר מובילים למסקנה כי המאזדה שימשה כ"זירה" בלבד, וכי לא קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין השימוש במאזדה לבין הנזק שנגרם לתובע.

לפיכך, הנני דוחה את התביעה נגד נתבעות אלו, ומחייב את התובע לשלם לנתבעת מס' 3 שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 5,000 ₪ ולשלם לנתבעות מס' 5-4 שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 5,000 ₪, ועל כל אלה הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.