תביעת פיצויים בגין הפרת חוזה שכירות של מוסך

בין הצדדים נחתם הסכם עבודה (נספח 2 לכתב התביעה).

תידלוק הרכב בבנזין ולא בסולר נעשה בתום לב והתובע פנה מיד למוסך.

טענות הנתבעת הנתבעת ביקשה לשכור עובד בעל ידע לשם הקמת אולם תצוגה ולשם כך שכרה את התובע.

הנתבעת זכאית לפצוי בגין הפרת הסכם (13,100 ₪).

...

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע סך של 30,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.12.18 ועד התשלום בפועל.

נוכח התנהלות הנתבעת כאמור בהחלטה מיום 20.12.21 וקבלת רוב התביעה, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

ביום 12.7.19 הגיש התובע תביעה בגין הפרת הסכם שכירות שנכרת ביום 30.11.10 לתקופה של שלוש שנים.

נטען כי עצם היותה בעלת מניות בחברה אשר הפעילה מוסך במושכר לא מקימה כנגדה עילה.

בע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ, פ"ד סה(2) 635 (2012), פסקה 20 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית, נקבע: "לשון אחר, הפרת חוזה יכול שתוליד שתי עילות תביעה נפרדות: האחת – עילה הנוצרת ביום ההפרה ומכוחה יכול, למשל, הצד הנפגע לתבוע את אכיפת החוזה או ביטולו או תשלום פיצוי מוסכם, והשניה – עילה הנולדת ביום התגבשות הנזק הנגרם עקב ההפרה, כאשר רק השילוב בין הפרת החוזה לבין הנזק שניגרם בעטיה הוא המוליד לצד הנפגע את עילת התובענה הנסבה על תביעת הפיצויים בגין ההפרה". לאור הבהרה זו, ומאחר והתביעה כוללת עילות של נזק שהתגבש לאחר הפרת ההסכם, מצאתי כי לא היתיישנה התביעה ביחס לנזק שהתגבש עד ל- 7 שנים לפני הגשת התביעה.

...

אין בידי לקבל את יתר טענות התובע בטענה כי אין כלל התיישנות על חלק מעילת התביעה בגין דמי שכירות.

כמו כן, עצם ניסוח העילה גם בטענות של עוולה או תרמית, אין בכוחן לשנות את המסקנה כי מדובר בפועל בטענה להפרת הסכם.

יתר הטענות בבקשה נדחות.

המחלוקת בין הצדדים מיתמקדת איפוא בשאלות הבאות: א - מתי הסתיימה תקופת השכירות של אולם התצוגה; ב - האם הסכימה התובעת לוותר על תשלום דמי השכירות בעבור החודשים 07/2018 - 12/2018 בגין שני הנכסים, ועל תשלום תוספת המע"מ לדמי השכירות של מוסך הפחחות; ג - האם זכאית התובעת לפיצויים מוסכמים על פי ההסכמים.

אלא שלטענה זו אין מקום שעה שמדובר בפצוי מוסכם, שגם אינה רלוואנטית לענייננו, בנסיבות שבהן זכאית התובעת לפצוי המוסכם, עקב האיחור בתשלום דמי השכירות בעבור המחצית השנייה של שנת 2018, ולא בגין אי תשלום דמי שכירות בעבור שנת 2019, שנקבע שאינה זכאית לו. לנוכח האמור, אני מקבלת את התביעה ביחס לרכיב זה ומחייבת את הנתבעים בגין ההפרה היסודית של הוראות ההסכם בדבר גובה הסכומים והמועדים לתשלומם, לשלם לתובעת פיצויים מוסכמים בסך של 100,000 ₪ בגין הפרה יסודית של שני ההסכמים, בשיעור הפצוי המוסכם שנקבע בהם.

...

אלא שלטענה זו אין מקום שעה שמדובר בפיצוי מוסכם, שגם אינה רלוונטית לענייננו, בנסיבות שבהן זכאית התובעת לפיצוי המוסכם, עקב האיחור בתשלום דמי השכירות בעבור המחצית השנייה של שנת 2018, ולא בגין אי תשלום דמי שכירות בעבור שנת 2019, שנקבע שאינה זכאית לו. לנוכח האמור, אני מקבלת את התביעה ביחס לרכיב זה ומחייבת את הנתבעים בגין ההפרה היסודית של הוראות ההסכם בדבר גובה הסכומים והמועדים לתשלומם, לשלם לתובעת פיצויים מוסכמים בסך של 100,000 ₪ בגין הפרה יסודית של שני ההסכמים, בשיעור הפיצוי המוסכם שנקבע בהם.

סוף דבר; התביעה מתקבלת באופן חלקי.

סה"כ ישלמו הנתבעים לתובעת סך כולל של 256,163 ₪.

בתביעתה עתרה המזמינה לפצותה בפיצויים מוסכמים הקבועים מראש בשיעור של 90,000 ₪, בשל פגור של 90 ימים נכון למועד הגשת התביעה (1,000 ₪ בגין יום איחור), וכן נזקים נלווים; השכרת משאית בעלות של 43,220 ₪ בתוספת מע"מ לצורך ביצוע עבודותיה של המזמינה על פי התחייבויות קודמות שלה לרשויות מקומיות ולגופים צבוריים; 30,000 ₪ בשל הפסדי עלויות ביטוח ורשוי ששולמו בתקופת הפגור, וכן הפסד חלק מתקופת האחריות על המשאית החל מיום שיחרורה מהיבואן ביום 05.12.2014; נזקים ללוח שעונים בסך של 7,464 ₪; פיצויים בגין ביטול זמנם של מנהל המזמינה ועובדיה, וכן פיצוי בסך 20,000 ₪, שהנו המינימום הנידרש, לטענת המזמינה, כדי להשלים את העבודה שלא בוצעה על ידי הנתבעת.

הנ"ל הצהיר, בין היתר, כי נהג להגיע מדי בוקר למוסך של הידראוליק לעקוב אחר היתקדמות העבודה; מר בילו הצהיר כי התריע בשם המזמינה בקביעות על העיכובים בביצועו העבודות, וכי אף מר יקוטי נהג לבקר בתדירות גבוהה אצל הידראוליק והתריע באופן דומה.

פיצוי מוסכם – המזמינה עתרה לפצותה בסך של 90,000 ₪ בגין 90 ימי איחור בהשלמת העבודה, על פי תעריף של 1,000 ₪ ליום לפי ההסכם, לאחר 50 ימים החל מיום כניסת הדחס למוסך ביום 07.09.2014, ולטענתה, מיום 13.11.2014 ועד ליום הגשת תביעתה (26.02.2015).

סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובע כי "הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה". כן, בפסיקה נקבע כי תניית פיצוי מוסכם אינה מונעת מהנפגע לתבוע פיצויים נוספים, וזאת אם "אין סתירה מהותית בין התרופות הנצברות וכל עוד אין בצרוף משום כפל תרופה" (ראו: ע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נ' ‏Better Place Inc (13.12.2017)).

...

טענות הידראוליק לקיזוז או תשלום בגין עבודות נוספות: נוכח קביעותיי דלעיל, אני דוחה את תביעתה של הידראוליק לפיצוי בגין "עבודות נוספות". הדברים נאמרים בין היתר על רקע קביעותיה של "קבוצת אלון", במסגרת חוות דעתה; בנוסף, הידראוליק לא הוכיחה כי העבודות הנטענות על ידה נדרשו על ידי המזמינה, ומכל מקום המזמינה לא זכתה לקבל דחס עם משאית הפועלים היטב ולא יצאה נשכרת בעקבות עבודות כאלו ואחרות.

סוף דבר: על פי חוות דעת קבוצת אלון" עלות העבודה הכוללת היא 120,000 ₪ (ללא מע"מ) ובהתאם למצב המשאית והדחס במועד קבלתם אצל "קבוצת אלון", בוצעו על ידי הידראוליק לפי הערכת "קבוצת אלון" עבודות על סך 54,000 ₪ (סך של 63,180 ₪ כולל מע"מ) מתוכם מוסכם כי שולמו 50,000 ₪ עד למועד הגשת התביעות וסכום נוסף על סך 23,600 ₪ כולל מע"מ ביום 10.3.2015.

אשר על כן, נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה בתיק ת"א 63233-02-15 ומחייבת את הידראוליק טק בע"מ לשלם לחברה הצפונית לאיסוף אשפה – יקוטי משה בע"מ סך של 155,166 ₪.

לפניי תביעה לפצוי בגין ירידת ערך הרכב שנגרמה בשל תאונה שהוסתרה מהתובע על ידי הנתבעת במועד הרכישה.

ביום 29/08/21 שכר התובע את הרכב החדש ליומיים לצורך החלטתו וחתם על חוזה השכרת רכב ומסמך ביקורת לרכב ללא שחוייב על כך. התובע רכש את הרכב החדש רק לאחר שבדק אותו בהתאם לרצונו.

בסעיף 2 להסכם הצהיר התובע "שבדק את הרכב ומצא אותו לשביעות רצונו, ומוותר מראש על טענה בקשר למצב הרכב ותקינותו וכן לגבי תקינותו של כל חלק או פרט מהרכב". עם זאת, בהתאם לפסיקה שהובאה לעיל אין בויתור המשתמע מההסכם מצד התובע על הטענות כלפי הנתבעת כדי לפטור אותה מן האחריות כלפיו, ככל שיימצא שהוטעה על ידה וכי האחרונה הפרה את חובת הגילוי המוטלת לפתחה.

בנוסף, בהתאם לחובתה על פי החוק, הנתבעת הציגה טופס גילוי נאות, בו צוין בסעיף 4: "פגיעות שנגרמו לרכב עד מסירת טופס זה תקוני פח וצבע מסביב לרכב". התובע אישר בבית המשפט כי חתם על טופס גילוי נאות וכן אישר כי לא ערך בדיקה לרכב במכון מורשה אלא אצל המוסך המטפל בכלי הרכב מטעמו, כאשר הוא מודע לכך, כי יש דברים שלא ניתן להבחין בבדיקה במוסך.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אל מול ראיותיהם, נחה דעתי כי בענייננו לא חלה הטעיה.

התובע לא הגיש חוות דעת שמאי לבית המשפט וחוות דעת השמאי היחידה שמונחת בפני בית המשפט היא זו שהוצגה על ידי הנתבעת, לא מצאתי כי קיימת פגיעה בשלדה, זאת ועוד, עיקר הפגיעות הינן פגיעות פח (אשר צוינו בטופס ההודעה) ובנסיבות אלו, טענת התובע 2, כי נהג ברכב שסיכן את חייו וחיי הנוסעים עמו ברכב, נדחית, בהינתן כי מידע כאמור לא נתמך בכל ראיה.

סבורני כי הנתבעת מסרה לתובע את כל המידע שהיה עליה למסור לו ומצאתי כי הפגיעות בדוח הבדיקה, בבואו של התובע למכור את הרכב, הינן בעלות משמעות שולית ונמוכה כך שלא מצאתי שיש בכך כדי לקבוע כי הנתבעת הסתירה מהתובע מידע חשוב ו/או כי היו סימני אזהרה שעל הנתבעת היה לעדכן את התובע אודותם.

סוף דבר, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.