תביעת פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים על טקסט באתר אינטרנט

התובע טוען, כי בשנת 2018, גילה להפתעתו, כי במסגרת כתבה שהתפרסמה במגזין ילדי טבע הדברים, בשם "האהבה אכלה אותה", עשו הנתבעים שימוש, בצילומים מקוריים שצילם ובחלק ניכר מהטקסטים שכתב, תוך פגיעה בזכויות היוצרים שלו ותוך פגיעה בזכויותיו המוסריות.

בת"א (שלום ת"א) 10560/08 אמנון שוחט ת"א נ' חיים שמש (נבו 25.05.2010), קבע ביהמ"ש ביחס לסדרת צילומים, שצולמו באותו ארוע והתפרסמו בשתי הזדמנויות שונות באתרי אינטרנט תוך הפרת זכויות יוצרים: "לכאורה, בתביעה זו מדובר בהפרת זכות יוצרים בעשר יצירות שונות. אולם נוכחנו כי בפרשת אקו"ם החליט בית המשפט לראות השמעה של יצירות שונות, מאת מחברים שונים, כהפרה אחת, מאחר שכולן הושמעו ברצף במסגרתו של ארוע אחד. החלת פסיקה זו על נסיבות המקרה שלפניי נראית לי צודקת ". בפסק דין שניתן לאחרונה בבר"ע 2855/20 פלונית נגד פלוני (פורסם בנבו, 6.10.2022), (להלן:"ענין פלונית"), קובע כב' השופט סולברג שלושה מבחני עזר, על מנת לסייע בהכרעה "אם קיימת הצדקה למתן פיצוי נפרד, במסגרת המסלול הסטאטוטורי, כתלות במספר הפרסומים, אם לאו." בענין פלונית נדון פיצוי סטוטורי לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965.

הנתבע טען בתצהירו, כי גרסת התובע, כאילו פנה אליו בעבר שקרית, וכי הפעם הראשונה בה התובע פנה אליו בנושא זכויות היוצרים, נעשתה במכתב באי כוחו מיום 7.5.2018, לעניין ההפרות בגינן הוגשה התביעה.

...

בנסיבות המתוארות להלן, אני סבורה, כי יש לקבל את טענת הנתבעים לפיה הפרסומים נעשו בתום לב בשל אי הבנה "ולא נעשה דבר בכוונת מכוון". אוסיף, כי אף שקבעתי שזכויות התובע בכתבה האהבה אכלה אותה, אשר פורסמה במגזין ילדי טבע הדברים, הופרו, התחשבתי לענין גובה הפיצוי, בעדות התובע, לענין התנהלותו מול הנתבע בכתבה המקורית ותרומתה האפשרית לאי ההבנה הנטענת, ולפיה: "קשה לי להגיד אם כתבתי את זה או לא ספציפית על הפסקה הזו. ההסכם עם אודי היה שאת הכתבה המרכזית אני כותב שהיא בטבע הדברים ואני דרשתי אותו תשלום על טבע הדברים ועל ילדי טבע הדברים, זה היה יקר מדי אצל אודי נוצר בינינו דין ודברים ובדין ודברים הוחלט שאת הכתבה לילדי טבע הדברים אודי רצה שהעיתון שלו יכתוב את הכתבה, אני רציתי שאני אכתוב את הכתבה והפשרה הייתה, כדי שהוא יוכל לשלם פחות על ילדי טבע הדברים, שאנחנו נעשה איזשהן מסירות בינינו כדי שהוא יוכל לתקן את הכתבה. הכוונה שכתבנו והעברנו אחד לשני תיקונים ורעיונות, אבל הסיכום היה שהקרדיט לכתבה היא שלי ולכן מצוין בכתבה שכתב וצילום רונן וטורי ולא כתוב אודי רן או טבע הדברים". (פ' ע' 20 ש' 15-23).

אשר על כן, לאור טיב היחסים שבין הנתבע לתובע, עת התובע לא הציג כל פניה לנתבע בכתב בדוא"ל, או למצער במסרון, לחדול בעתיד מפרסומים, ללא אישורו מראש ו/או דרישה לשלם בעבור הרישיון, בהינתן כי קיבלתי את טענות הנתבעים לפיה פעלו בתום לב, ולאחר שהסירו את הפרסומים עם קבלת מכתב ההתראה, אני קובעת כי יש לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין הכתבה האהבה אכלה אותה, בסך 15,000 ₪ ובפיצוי בגין פרסום הכתבה שועלים בחולות מקמן, באתר האינטרנט של הנתבעת, בסך 7500 ₪.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך 22,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

גם הנתבע הפנה בסיכומיו לשורת פסקי דין התומכים בטענותיו לגבי גובה הפיצויים שיש לפסוק לתובע, אם תיתקבל טענתו להפרת זכות יוצרים על-ידי הנתבע.

בית המשפט קבע כי לא הוכח הקף הנזק שניגרם לתובעות או הרווח שהפיק הנתבע, משך ההפרה היה ארוך, ההפרה משמעותית (39 תמונות ו-26 טקסטים).

תא"מ (י-ם) 49152-10-13 דן פורגס נגד עמותת בית הספר סם שפיגל לקולנוע וטלויזיה בירושלים (5.9.2014) התובע, צלם במקצועו, תבע פיצויים בגין הפרת זכות יוצרים בצלום של המשורר יהודה עמיחי שפירסמה הנתבעת (עמותה ציבורית ללא כוונת רווח בתמיכת משרד התרבות) באתר האנטרנט שלה.

...

חיזוק למסקנה זו מצא בית המשפט בכך שבאתר העמותה מופיעים צילומים רבים ללא מתן קרדיט.

משכך, ישלם הנתבע לתובע פיצויים בסכום כולל של 8,000 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט, כולל החזר חלקי של אגרת בית המשפט, בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪.

תביעה כספית לפצוי סטאטוטורי בגין הפרת זכות יוצרים.

כל זאת (כאמור) למעלה מן הצורך, שעה שלא הוכח כי התובע העתיק מהיצרן טקסט שאינו רק נתונים טכניים ושעה שהחוק אינו מתנה את ההגנה על יצירה נגזרת בקבלת אישור היוצר המקורי (מבלי לגרוע מזכותו של היוצר המקורי לתבוע את יוצר היצירה הנגזרת – במישור היחסים שביניהם).

התובע העיד, כי לא צירף ראיות להוכחת נזקיו (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 30) טענתו כי חברת ג'נרלטק הפסיקה את ההיתקשרות עמו בגלל ההפרה נסתרה משלל סיבות (ראו עמוד 9 לפרוטוקול, שורה 30 עד עמוד 10, שורה 2) והתובע אף לא הוכיח כי הסכומים ששולמו לו על ידי ג'נרלטק היו בתמורה ליצירה זו. גם הטענה שאתר האנטרנט של ג'נרלטק נפגע מההעתקה לא הוכחה (עמוד 9 לפרוטוקול, שורה 5).

...

אני סבור שקבלת טענה זו בנסיבות אלו מנוגדת לתכלית החוק ולמגמת הפסיקה ואף תפגום בהרתעתם של אלו השוקלים אם להעתיק יצירות בעתיד (ראו לעניין זה פרופ' א' פישמן אפורי, "היצירה הנגזרת בדיני זכויות יוצרים", עמ' 467).

לעניין זה אני סבור, כי אכן היה בידי הנתבעים לתרגם בעצמם את המפרט הטכני של היצרן, ללא השקעת משאבים ניכרים, וכי הם העתיקו את היצירה אך מתוך נוחות וחוסר מודעות לכך שיש להקפיד על זכויות יוצרים (ביצירות מעין אלו).

סוף דבר לאור קביעותיי לעיל כי הנתבעים הפרו את זכות היוצרים של התובע, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 6,000 ש"ח. בנוסף אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,250 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ש"ח. בבואי לפסוק הוצאות ההליך נתתי דעתי להחלטותיי הקודמות לעניין פסיקת הוצאות בהליך זה, לתוצאות ההליך ביחס לסכום התביעה ולכשלים בהתנהלות התובע, הן בפירוט טענותיו והן בכך שלא צירף מסמכים שהיה בהם לפשט ולייעל את הדיון.

במסגרת תביעתו עתר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצויים בגין הפרת זכויות היוצרים שלו על סך של 100,000 ₪, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית.

באשר לתהליך העבודה העיד כי "את התכנים שיש באתר אני כותב לפי מוצר ואני מוודא שהם לא מוגנים בזכויות יוצרים.. אני בודק איך הם מופיעים באתרים, באתרים שלי, יש לי 2 אתרי אינטרנט. אם זה מוצרים שיבחו"ל אז אני בודק באתרים בנלאומיים ובארץ שאין אותו תוכן... מי שעושה את התרגום זה מי שבונה את התוכן. אני כותב על המוצר תוכן פרטי ומקורי משלי..." (עמ' 14 ש' 4- 10).

על כן, לאחר ששמעתי את עדות התובע ועדות הנתבע, ולאחר שעיינתי במסמכים אשר צורפו לכתבי טענות הצדדים והוצגו לפניי במהלך הדיון מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכחת תביעתו, כי קיימת לו זכות יוצרים בטקסטים אשר הועתקו על ידי הנתבעים וכי אלו הופרו על ידי הנתבעים.

...

אין מדובר בזהות במפרט הטכני בלבד, אלא קיימת זהות בשמות התואר, במילים המקשרות וכן בשימוש בסמלים ובסימנים זהים, המוביל למסקנה כי אין מדובר בזהות מקרית.

על כן, לאחר ששמעתי את עדות התובע ועדות הנתבע, ולאחר שעיינתי במסמכים אשר צורפו לכתבי טענות הצדדים והוצגו לפניי במהלך הדיון מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכחת תביעתו, כי קיימת לו זכות יוצרים בטקסטים אשר הועתקו על ידי הנתבעים וכי אלו הופרו על ידי הנתבעים.

לסיכום: לנוכח כל האמור לעיל, על הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 12,000 ₪ בשל הפרת זכויות היוצרים של התובע בתכנים.

בבסיס התביעה עומדת טענתו המרכזית של התובע כי הנתבעים העתיקו את התכנים אותם יצר ויצרו תוכן משוכפל באנטרנט באופן הפוגע במיקומי התכנים המקוריים בתוצאות החיפוש של "גוגל". לטענת התובע בכך הפרו הנתבעים את זכויות היוצרים שלו בתכנים.

כן מצוין במקום אחר באתר כי "זכויות היוצרים בתוכן, תמונות, לוגו ותאור המוצר שמורות ליוצרם. כל העתקת תוכן כאמור אסורה בהחלט" (נספח יד' לכתב התביעה).

בהקשר זה, השוואת המלל הקיים באתר הנתבעים אל מול התכנים המופיעים באתר התובע מעלה באופן ברור כי מדובר בתכנים זהים אשר הועתקו בצורת "העתק"- הדבק": ביחס למחשב מדיה מתאם לטלויזיה חכמה צוין באתר המקורי "התקנת המתאם קלה ופשוטה ותפריט משתמש ידידותי ונוח לתפעול ... פשוט מחברים וצופים מכל מקור תומך... פשוט למקם אותו על שולחן הטלויזיה בנוחות או על מדף". טקסט זה, לרבות שמות התואר, מופיע באופן זהה באתר הנתבעים (עמ' 41 – 42 בנספחי כתב התביעה).

במסגרת תביעתו העריך את אובדן הכנסותיו בסך של 95,000 ₪; העמיד את הפגיעה בזכויות היוצרים שלו וזכויות המוסריות על סך של 50,000 ₪, בתוספת הפרישי הצמדה, על כל הפרה; ואת הפצוי בגין עוולת היתערבות לא הוגנת והכבדה על התחרות בסך של 100,000 ₪.

...

לסיכום: לנוכח כל האמור לעיל, על הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 16,000 ₪ בשל הפרת זכויות היוצרים של התובע בתכנים.