תביעת פיצויים בגין הפרת הסכם שכירות וגרם נזק

בכתב התביעה נטען, כי בחלוף שנה מיום החתימה הפרו המבקשות את הסכם השכירות, נימנעו מלשלם את דמי השכירות ופינו את המושכר בחופזה, בהודעה חד-צדדית, ללא כל צידוק תוך גרימת נזקים למשיבה.

אשר לסכויי התביעה נטען כי הנם גבוהים בעת שהמדובר בתביעה לפצוי בגין הפרת הסכם השכירות שלא בהתאם להוראותיו.

...

אולם, בזהירות המתבקשת, לא שוכנעתי כי זהו המקרה לקבוע כי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים במיוחד ולכן יש לפתור התובעת מהפקדת ערובה.

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי, כי נסיבות המקרה שלפני מצדיקות לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשות.

לפיכך, דין הבקשה שלפני להתקבל וזאת בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק.

בבית-משפט קמא התבררה תביעת המשיבים לפצוי בגין הפרת הסכם שכירות, בשל עזיבת המושכר, דירת מגורים, לפני תום תקופת השכירות החוזית, ללא מתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים, כפי שנקבע בהסכם וללא הסכמת המשיבים לסיום מוקדם של תקופת השכירות.

המבקשת הדגישה כי עזבה את המושכר בשל מעשה המשיב אשר הפר את הסכם השכירות ופגע בפרטיותה וללא שגרמה לנזקים במושכר.

...

בתחילתה, נעצר המשיב למשך 5 ימים; ובסופה, הוחלט על סגירת תיק החקירה בעילת "חוסר אשמה". בית-משפט קמא, לאחר שעיין במכלול החומר הקיים בתיק, לרבות חוות-הדעת ותמונות של מצב המושכר, שמע את הצדדים (ולאחר שדחה את בקשת המבקשת לייצוג בידי עורך-דין) ונתן דעתו לטענותיהם, הגיע לכלל מסקנה כי דין התביעה, להתקבל, בחלקה.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בחנתי את פסק הדין ונימוקי בית-משפט קמא, ועיינתי בתיק דלמטה באמצעות מערכת "נט המשפט", הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בלא צורך בתגובה, וזאת- מכוח סמכותי לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018.

לעניין הנזקים במושכר – גם כאן, לא שוכנעתי להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא אשר מצא, מנימוקיו, לקבל את טענת המשיבים לקיומם של פגמים במושכר, בין היתר על יסוד תמונות המושכר וגרסאות הצדדים.

לאור האמור, מטעמים אלו, בהתחשב בסכום פסק-הדין, אשר הושת במשורה ובאופן מתון, ומשלא נמצאה טעות גלויה בפסק-הדין המצדיקה התערבות ערכאת הערעור - הבקשה נדחית.

הנתבעים מצידם, הגישו תביעה לפיצויים נגד התובע בגין הפרת הסכם השכירות בבית משפט השלום בטבריה בת.א. 19466-12-14 אשר נדונה בפני כבוד השופטת ברכה לכמן.

התובע עתר לסעדים הבאים: פיצויים בגין הנזקים בנכס בהתאם להערכת שמאי, שוויי המיטלטלין והציוד אשר לא הושב ו/או עלות תיקון הציוד שהושב לא תקין, פיצויים מוסכמים בגין אי פינוי הנכס, פיצויים מוסכמים בגין הפרת ההסכם.

פסק הדין בעיניין מלונות צרפת הסתמך בין היתר על ספרו של פרופ' מיגל דויטש בספרו קניין כרך א' (1997), אשר שילב את מבחן הכוונה, ייעוד הקבע של האובייקט והנזק הכלכלי שייגרם לאובייקט עם נתוקו: "...עמדת המוצא הפרשנית תיגזר במישרין מן הסווג הקנייני של האלמנט. לצורך מיון קינייני זה ניתן לומר שארונות מטבח, תריסולים וברזים מהוים מחוברים,

...

על כן, אינני מקבלת את הטענה בדבר חוסר אמיתות או אמינות רשימת הציוד.

אשר על כן, אינני מקבלת את טענות התובע לפיצוי בגין מערבל מקצועי, שני מקררי אמבטיה, קופות ממוחשבות וציודם, מכונת קרח וטבון שנטענן שהחוזר בלא מערכת גז. הנתבעים טענו כי המחיר שהתובע מבקש עבור הציוד החסר הינו בעבור ציוד חדש ולא ציוד משומש ולכן איננו משקף את ערך הציוד האמיתי אך הם לא המציאו הצעות מחיר עבור ציוד משומש או חוות דעת מתאימה, ובכך לא ביססו את טענתם.

סוף דבר הנתבעים 1 ו- 2 , ביחד ולחוד, ישלמו לתובע ז"ל באמצעות התובעת את הסכומים הבאים: 39,380 ₪ פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם.

ביום 18.6.17 חתמה התובעת על "תוספת להסכם מיום 15.12.2016 " עם הנתבעת לפיו : "....השוכרת תשיב את החזקה במושכר לידי המשכירה כשהוא במצבו לפני ארוע ההצתה ובכלל זה כשמערכת המתזים, הספינקלרים וכן מערכת החשמל שבו תקינה, נקי, מסוייד באזורים בהם פגעה השריפה וגרמה לנזק כולל פיח ומסודר, לשביעות רצון המשכירה וזאת עד ליום 30.06.2017. " (סעיף 3 לתוספת להסכם) וכן :" כך לדוגמא בין היתר, השוכרת תתקין דלת כניסה למושכר במקום הדלת שניזוקה על ידי הפורצים "(סעיף 4 לתוספת להסכם) (התוספת להסכם צורפה כנספח י"א לכתב התביעה).

לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שלא שלמה דמי שכירות, ניהול, חניה ותשלומים נלווים, בנוסף להפרות נוספות שהעיקרית שבהם הייתה העידר פוליסת ביטוח בתוקף והצהרת שוא בעיניין זה. לטענת הנתבעת, התובעת הפרה את הסכם השכירות בכך שכשלה במתן שרותי שמירה אפקטיביים ובכך לא מנעה את ההצתה שגרמה לנתבעת נזק של מעל למיליון ₪.

טענת הסיכול - האם הנזק למושכר נוכח ההצתה מביא לסיום ההסכם? לטענת הנתבע 2 ארוע ההצתה מהוה ארוע בלתי צפוי ומשכך מהוה ההצתה סיכול של חוזה השכירות בהתאם לסעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 ובנסיבות אלה התובעת לא יכולה לטעון לפיצויים מכוחו.

...

כמו כן בהעדר עילה אישית כנגדו לא מתקיימות החלופות שבסעיף 6 לחוק החברות, תשכ"ט-1999 על כן אין הצדקה להרמת מסך כנגדו ועל התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות על הסף (בסעיף 38-40 לתצהיר מר מחמוד).

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעים ביחד או לחוד לשלם לתובעת תוך 30 יום את הסכומים המפורטים להלן: דמי שכירות : 84,832 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום החוזי ועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה שכירות.

מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת מיום 22.2.2021 של רו"ח (עוה"ד) יוסף אזולאי (להלן: "מר אזולאי"), ולפיה לא נגרם לתובעת כל נזק כספי כתוצאה מההתקשרות עם הנתבעים בחוזה ומסיומה.

הנזק אני קובע, כי הנתבעים לא הפרו את חובת הגילוי או חובת תום הלב המעוגנת בסעיף 12 לחוק החוזים, ועילת ההטעיה הקבועה בסעיף 15 לחוק החוזים אינה מתקיימת בעניינינו; משכך, לא קמה לתובעת עילה לביטול החוזה ולפסיקת פיצויים לטובתה, מה גם שהתובעת לא נקטה בפעולה כלשהיא לביטול החוזה עובר להגשת התביעה.

...

מקובלת עלי טענת הנתבעים, כי המידע אודות הנכס נמצא במועצה ובוועדה, ואין להם גישה עדיפה למידע זה. במקרה זה, שבו אין לנתבעים יתרון על פני התובעת בכל הנוגע לקיום המידע אודות אפשרויות השימוש בנכס והיתכנות קבלת רישיון עסק, לא חלה על הנתבעים חובת גילוי.

הנזק אני קובע, כי הנתבעים לא הפרו את חובת הגילוי או חובת תום הלב המעוגנת בסעיף 12 לחוק החוזים, ועילת ההטעיה הקבועה בסעיף 15 לחוק החוזים אינה מתקיימת בענייננו; משכך, לא קמה לתובעת עילה לביטול החוזה ולפסיקת פיצויים לטובתה, מה גם שהתובעת לא נקטה בפעולה כלשהי לביטול החוזה עובר להגשת התביעה.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, דין התביעה להידחות.