תביעת פיצויים בגין הפרת הסכם מייסדים של שותף

רקע כללי בקצירת האומר פתח דבר, למען הנוחות והסדר הטוב, יתוארו הצדדים בתמצית כפי שאף הובאו הדברים בת"א (כלכלית) 15048-07-12 Magnus Technologies AB ואח' נ' אפרים מנשה כדלקמן: התובע היה היזם והמייסד של חברת א.מ.י.ת יועצי תעופה בע"מ (להלן: "א.מ.י.ת") שהוקמה בשנת 1986 ואשר עסקה בפתוח מוצרי תעופה, מטוסים ללא טייס וטילים מתקדמים.

נקבע בפסק הדין כי "במקרה שבפנינו הנתבע, במטרה להגן על האינטרסים האישיים שלו, פגע בחברה ובמגנוס. הנתבע ביטא לא אחת את כוונתו לעזוב את החברה על־אתר במידה וידוללו מניותיו תוך שהוא מוסיף ומציין שלהערכתו הדבר יוביל לקריסת החברה; הנתבע עמד בקשר אישי עם מנכ"ל DRDO שהיא לקוח פוטנציאלי ויידע אותו בפרטי המחלוקות בין בעלי המניות בחברה עמה DRDO התעתדו להיתקשר בעיסקה משמעותית. פעולה זו בשילוב עם ידיעת הנתבע כי DRDO מתייחסים להיותו חלק מהעסקה כהכרח, מבססת את עילת התביעה כנגדו בגין הפרת חובתו כבעל מניות לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. בפעולותיו הנתבע חרג מן הסטאנדרט האובייקטיבי שראוי לחול בקשר בין בעל מניות לבין חברה ובעלי המניות השותפים עימו [...] הנתבע חרג גם מן הסטאנדרט הסובייקטיבי אשר היה מקובל בחברה כפי שבוטא על ידי בעלי תפקיד בחברה" (ר' סעיף 93).

בהתייחס לתביעה שכנגד הורה בית הדין כי על התובע להשיב את תשלומי המס ששילמה הנתבעת, וזאת על פי התחייבותו, לפי שסוגיית המס היא בסמכות בית הדין "כיוון שעסקינן בתשלום שכר של מעסיק לעובד". ביחס לסוגיית "השבת המניות" קבע בית הדין כי "הנתבעת שלחה הודעת ביטול לתובע בגין הפרת הסכם המייסדים (נספח פ/1) לכן לכאורה אין בידי התובע מניות של הנתבעת ואין מקום לידון בתביעת הנתבעת להשבת מניותיו של התובע" (ר' סעיף 48).

בע"א 703/83 [7], הדן בבטול חוזה על-פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971, נאמר, בעמ' 83: "גדר הספיקות אינו אלא בשאלה, אם הגשת תביעה לבית-משפט. בשל הפרתו של הסכם כמוה כהודעה על ביטולו. נפסק לא אחת, כי התשובה לשאלה זו היא חיובית, כנאמר בע"א 557/75, בעמ' 73 מול האות א: '...כדי להראות על הרצון לשים קץ לחוזה אין צורך בהודעה פורמאלית אלא אפשר להסיקה מהיתנהגות הנפגע. בסיבות מסויימות, כאלה כבמקרה שלפנינו, עצם הגשת התביעה, בה בוחר הצד הנפגע בפיצויים בלבד ובהשבה, יכול להראות על רצון כזה'.

...

לאור כל המפורט בהרחבה בפסק הדין, שמיעת כל העדויות ובחינת הראיות ומשקלן "כפרי של ניתוח ההיגיון בשילוב עם התרשמות של חושים" (ר' בג"צ 2684/12 התנועה לחיזוק הסובלנות נ' היועמ"ש (פורסם בנבו, 9.12.15), פסקה נא) ואף על רקע פסקי הדין שניתנו בין הצדדים בעבר וכל אשר נקבע בגדרם – לחובת התובע – והסתכלות על התמונה בכללותה במבט רחב, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להידחות.

בהינתן כל האמור בפסק הדין וקביעותיהן של הערכאות השונות ביחס להתנהלותו המפרה של התובע וחוסר תום ליבו, סבורני שאף שורת הצדק מחייבת דחייתה של התובענה.

הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעות ביחד ולחוד, בגין שכר טרחת עורך דין, סך כולל של 125,000 ₪.

לטענת התובע הוא פעל יחד עם עו"ד אליגולא, במסגרת פרויקט שיטים, לרכישה משותפת של מניות חברת סקאידייב אילת בע"מ (להלן: חברת סקאידייב), שלה הסכם פיתוח מול רשות מקרקעי ישראל להקמת שדה תעופה.

א. לכתב התביעה, לפיו על בית המשפט להצהיר ש"יפעת ו/או מרק הנם בעלי 40%" ממניות סקאידייב, כמה ממניות החברה, לשיטת התובעים, נמצאים בבעלות התובעת, והדבר אומר דרשני. שעה שלא בוסס שהתובעת היא בעלת מניות בחברת סקאידייב, אין היא זכאית לקבל פיצוי בגין הרווחים שהיו יכולים להיות מופקים כתוצאה מעיסקת שיטים. טענתה כי הייתה בעבר דירקטורית בחברה לא יכולה לשנות לעניין הסעדים שנתבעו.

מפרק טו' לכתב התביעה (סעיפים 107-97) עולה כי הסיבה שבעטיה יש להצהיר כי השיעבוד דלעיל בטל מעקרו היא, שהוא נרשם על ידי עו"ד אליגולא שלא כדין, תוך הפרת הסכם המייסדים.

כך למשל טען התובע בכתב התביעה כי "לא הסתפק אפרים בשותפות אשר ניתנה לו על-ידי התובעים בשני פרויקטים עתירי שווי יש מאין, אלא פעל בדרכי תחבולה, מירמה והונאה לנישול התובעים מזכויותיהם וניכוס אותן זכויות בפרויקטים המשותפים לעצמו..." (סעיף 14 לכתב התביעה, וכן ראו בפרק טו' לתביעה).

...

טענת המבקשים שלפיה המסלול המתאים היחיד לבירור טענותיהם של המבקשים הינו מסלול "התביעה הנגזרת" איננה מקובלת עליי.

מכלול שיקולים זה מצדיק את דחיית הבקשה, וכך אני מורה.

התוצאה לאור האמור לעיל, אני מקבל את בקשות הסילוק מספר 2 (דחייה על הסף) ו-3 (מחיקה על הסף), ודוחה את בקשות הסילוק מספר 4 ו-5 (מבחינה זו שאין הן מצדיקות סילוק על הסף – טענות הנתבעים שמורות להן להליך עצמו).

לטענת המבקש, הסכם מלינגר נחתם בנגוד להסכם המייסדים של החברה שבו נקבע איסור תחרות והגבלות בגין פרישת שותף ואף נקבע בו כי "כל שינוי בתנאי הסכם זה יעשה ויכנס לתוקף אך ורק אם נעשה בכתב מראש וייחתם על ידי כל השותפים". המבקש ביקש לכנס ישיבה כדי לידון ברצונו של פרופ' מלינגר לפרוש מהחברה ולצורך כך ביקש לקבל דו"חות פיננסים של החברה ותחזית מרואה החשבון של החברה לגבי מצבה של החברה ככל שפרופ' מלינגר יפרוש ממנה.

כן נדחו טענות המבקש כנגד אי קבלת חוות דעתו של המומחה מטעמו (רו"ח כהן), וכנגד דחיית תביעתו לפצוי בגין אובדן הכנסה.

כדברי הבורר בעירעור:" בדיון (בתביעה למתן חשבונות – ב.ט) הסתפק ד"ר ברנן במסמכים שבקש וקיבל ורק כחמשה חדשים לאחר מכן ביקש את הדיסקט ובו הכרטסת של הנהלת החשבונות. היתנהלות זו מצביעה על כך שלא היתה מחלוקת בינו לבין קולמדיק אם הוא חייב לה כספים. הדרישה החדשה של ד"ר ברנן באה רק כדי להיתחמק מלשלם לקולמדיק את מה ששלמו השותפים האחרים. קולמדיק והשותפים האחרים לא הפרו את הסכם הפשרה, כפי שקבעה גם הבוררת בהחלטה מס' 27...אני חולק על פרשנותה של הבוררת כי אומד הדעת של הצדדים היה שבכל מקרה של חילוקי דיעות ניתן יהיה לחדש את ההיתדיינות ביניהם. לשון ההוראה בסעיף 4 (להסכם הפשרה – ב.ט) היא ברורה ופשוטה והיא מאפשרת פניה לערכאות רק אם יתברר ממסמכי קולמדיק כי ד"ר ברנן אינו חייב לה כספים או שחובו נמוך מהסכום שנידרש ממנו.. ד"ר ברנן אישר, כאמור בחקירתו (כי קיבל את כל המסמכים בסעיף 1 להסכם הפשרה, רק מספר חודשים לאחר מכן ...הוא נזכר שברצונו לקבל דיסקט של הנהלת החשבונות. זו ראייה מאוחרת לכך שאכן ד"ר ברנן ראה במסמכים שקבל סוף פסוק ורק כאשר נידרש לשלם את חובו העלה טענה חדשה כי דרושים לו עוד חומרים.." (סעיפים 22 – 23 לפסק הבוררות בעירעור).

" (סעיף 26 לפסק הבוררות בעירעור) בסיכומם של דברים נקבע כי "מתבטל הסעד של חיוב קולמדיק והשותפים האחרים להמציא מסמכים של קולמדיק לד"ר ברנן מחמת מעשה בית דין על שני ראשיו ומפני שאין מקום לפיצול סעדים. גם העירעור על אי פסיקת פיצוי כספי נידחה, שכן לא נפל פגם במסקנות הבוררת. השותפים האחרים לא ערערו על פסק הדין המחייב אותם להמציא מסמכים לד"ר ברנן, אך כאשר מתבטל החיוב העקרי מתבטל איתו גם החיוב המישני והנגזר של השותפים האחרים וגם מפני שמבחינה משפטית לא היה מקום לחייבם (סעיף 55 לפסק הבוררות בעירעור).

...

לאחר ששבתי ועיינתי בפסק הבוררות בערעור, בטענות המבקש ובתגובת המשיבים, איני סבורה כי מתקיימת בענייננו עילה מעילות הביטול האמורות, כך שדין הבקשה להידחות - ואפרט.

סיכום סיכומם של דברים - אין בטענות המבקש כדי לבסס עילה לביטול פסק הבוררות בערעור מכוח עילות הביטול הקבועות בסעיפים 24 (9) ו-24 (10) לחוק, כך שדין הבקשה לביטול פסק הבוררות, להידחות.

כפועל יוצא מדחיית הבקשה, אני מאשרת את פסק הבוררות בערעור שניתן ביום 11.3.2019, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

בסיכומיהם, בשינוי מה מהאמור בכתב התביעה, דרשו התובעות פיצוי בשיעור 400,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים בגין 4 מקרי הפרה של זכויות היוצרים בתוכנת הקופה (סע' 56 לסיכומי התובעות), וכן סך של 100,000 ₪ מכח היתחייבותן של הנתבעות ע"פ הסכם שתוף הפעולה לתשלום עמלה בשיעור 25% בגין מכירות התוכנה שבוצעו על ידן, או לחלופין, מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט בשל מכירות בחריגה מהאמור בהסכם שתוף הפעולה (סע' 64 לסיכומי התובעות ולעניין זה ראו גם סע' 103-105 לכתב התביעה).

דומה כי ע"פ הגישה הרווחת בקרב שופטי בית המשפט העליון תיקון מספר 2 לחוק החוזים מאמץ למעשה, את השיטה הפרשנית של החוזה שנקבעה בעיניין אפרופים ובעניין מגדלי הירקות, רוצה לומר, לאור נוסחו המתוקן של הסעיף הרי שחוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית, לפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון ופשטו של הכתוב.

לפיכך טרם נגזור את דינו ומשמעותו של ההסכם על קוצה של "הֵא" ראוי שנבחן את נסיבותיו של העניין והעולה מהן על מנת שנסתייע בהן לאתר את כוונתם הסוביקטיבית של הצדדים עצמם בעת התקשרותם – האם התכוונו לייסד את שתוף הפעולה בניהם בכל הקשור לשימוש בתוכנת הקופה לתחום הדלק והאנרגיה בלבד או שמא גם לתחום הקמעונאי בכללותו דוגמאת תחומי הפארמה, מזון, רשתות שיווק ועוד.

...

אחר שמצאנו כי לשון ההסכם, כוונת הצדדים וכלל הראיות והעדויות בתיק מלמדות כי הפרשנות הנכונה אותה יש להעניק להסכם היא כפי שטוענות התובעות הרי שאין מקום לטענת דורז להפרתו מצד התובעות בעמידתן על הפרשנות הנכונה שלו.

סוף דבר לא מצאנו בהתנהלותו של מר אלי אורי עילה לתביעה החוזית והנזיקית שהוגשה ע"י דורז ויש לדחות אף את התביעה כנגדו.

התביעה שכנגד נדחית.

העילה המרכזית והמהותית עליה מבסס התובע את תביעתו הנה הפרת הסכם המייסדים מיום 29.04.2013, אשר מהוה לגירסתו שותפות עסקית, הפרה בעטיה על הנתבעים לשיטתו לפצותו.

קיימים מספר סימני היכר אשר יכולים לאשש או לשלול את קיומה של השותפות בין הצדדים; כגון החוזה בין הצדדים.

...

התובע העמיד את דרישתו לפיצוי מן העסק בסך של 10,000 ₪, וזאת ללא שום תימוכין, כאשר דוחות הרווח וההפסד שצורפו על ידי הנתבעים משמיטים את הבסיס לטיעוני התובע במישור זה. משכך, מעבר לאי חוקיות הפעילות, גם טעמים של צדק אינם מובילים למסקנה, כי יש להורות על הפיצוי המבוקש בגין מיזם "פינוי ירוק" בנסיבות העניין.

סוף דבר: לא ניתן להתעלם מהרושם העולה, כי מטען רגשי ואישי רב עומדים מאחורי התביעה דנא, ולא בכדי עתר התובע לפצותו בסכום בלתי מבוטל של 100,000 ₪ בשל "עוגמת נפש וצער", אלא שבמישור המשפטי, לא שוכנע בית-המשפט כמבואר דלעיל, כי הנתבעים הפרו חובה או עוולו בדרך כלשהי כלפי התובע.

התביעה מתקבלת אך ורק בעניין מרכיב השבת הסכום ששילם התובע עבור הרכב, על סך 21,400 ₪ (סכום אשר כולל ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק הדין).