תביעת פיצויים בגין הפרת הסכם העסקה וזכויות כספיות

כמו כן הצדדים יסכמו את טענותיהם בשאלה האם מתוך אותם כספים שיופקדו בקופת בית המשפט ניתן להפנות מתוכם, אם תיתקבל תביעת התובעים לפיצויים בגין הפרת ההסכם, את הפיצויים שבגינם יפסקו כאשר הנתבעת מס' 2 טוענת כי אין להפחית מסכום הכספים שיועברו לידיה ולו שקל אחד בגין אותם פיצויים ככל שיפסקו.

יחד עם זאת רשמתי לפני את הצהרתו של עו"ד מעין פאר לפיה מתוך אותם כספים שיופקדו בקופת בית המשפט, יהיו רשאים הצדדים להפנות כל סכום הדרוש להשלמת העסקה בלבד, זאת להבדיל מפיצויי הפרה ככל שיפסקו.

סכום הפיצויים המוסכמים הנ"ל מוערך על ידי הצדדים מראש, בעת חתימת הסכם זה, כסכום הפיצויים הסביר בעד נזקים שייגרמו לנפגע, כתוצאה מסתברת של הפרתו היסודית של ההסכם וללא כל צורך בהוכחת הנזק ומבלי לפגוע בזכותו של הצד המקיים לתבוע בנוסף בדרך חוקית אכיפתו של ההסכם או את מלוא נזקיו שיגרמו עקב ההפרה ו/או כל סעד ותרופה אחרים ו/או נוספים המגיעים לו על פי ההסכם ו/או על פי כל דין".

...

לטענת הנתבעת מס' 1, דין התביעה להימחק הואיל והיא אינה מגלה עילת תביעה וזאת, בין היתר, בשים-לב לכך שעל-פי הסכם המכר, הסעד הנכון בגין אי-קבלת משכנתה הוא הארכת מועדים ולא קבלת פיצוי מוסכם, וכי ככל שעומדים התובעים על קבלת הפיצוי המוסכם הרי שלמעשה מבקשים הם להפר את ההסכם ולבטלו ולא לאוכפו.

יש בהתערבות בנסיבות אלו, כדי לאיין את חופש החוזים ואת הוודאות החוזית, ואין בידי לעשות כן. על יסוד האמור, אני קובע, כי על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים את שיעור הפיצוי שנקבע בהסכם המכר – 10%, קרי, 178,000 ₪.

אפנה, כעת, להכריע במחלוקת אם יש לקזז את סכום הפיצוי שנקבע מן הכספים שהעבירו התובעים לקופת בית המשפט, כחלק מן התמורה או שלחלופין, יש להורות על העברת יתרת הסכום המצויה בקופת בית המשפט לנתבעות מס' 2-3, בגין החוב שחבה להם הנתבעת מס' 1? ראשית, אפנה לסעיף 20 לחוק החוזים תרופות, אשר מורנו, כי ניתן לקזז את הפיצוי שנקבע לנתבעת מס' 1 מן התמורה שהפקידו התובעים לקופת בית המשפט: "חובות שהצדדים חבים זה לזה על פי חוק זה ניתנים לקיזוז". אפנה עתה לשאלה האם זכות התובעים לפיצוי בגין הפרה-יסודית של הסכם המכר גוברת על זכויות הנתבעות מס' 2-3 להחזר חובהּ של הנתבעת מס' 1 כלפיהן, וזאת בשים לב לעיקול שהטילו, אף שביני וביני הוא נמחק, בהתאם להסכמות הצדדים? אומר כבר כעת, כי אני סבור שבנסיבות העניין שבפניי, ידן של הנתבעות מס' 2-3 על העליונה.

לפיכך, אני קובע, כי זכותם של הנתבעות מס' 2-3 להיפרע מחובותיה של הנתבעת מס' 1 כלפיהם גוברת על זכותם של התובעים לעשות כן, במועד זה. על יסוד האמור לעיל, דין התביעה להתקבל חלקית, כך שאני קובע, כי על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים סך של 178,000 ₪ (מאה שבעים ושמונה אלף ₪), בגין ההפרה-היסודית של הסכם-המכר, כפי שקבעו הצדדים בהסכם זה. יתרת התמורה בגין הנכס שהופקדה בקופת בית המשפט, תועבר לידי הנתבעות מס' 2-3 בגין העיקול שהטילו בעבר ועל חשבון החוב של הנתבעת מס' 1 כלפיהן.

בתביעה ביקשה להצהיר על שלילת פיצויים, לחייב את הנתבע בהשבת מענקים שקבל, ולפצות אותה בגין מעשי הגניבה והפרת חוזה העבודה.

רכיבי התביעה – הסעדים השבת כספים בגין מעשי הגניבה התובעת עותרת לפיצויים בגין נזקיה בעקבות מעשי הגניבה של הנתבע.

כן טוענת התובעת לזכאות לפצוי בגין 20% מעלויות הזמן שהקדישו אורן ואהרון לאיתור הגניבות, ניתוח ואיסוף המסמכים והראיות ממועד הגילוי ועד למועד הגשת התביעה, בסך 40,432 ₪.

בעע (ארצי) 4675-05-14 חברת תוויות איכות בעמ - לירון אהרון בן יאיר (16.8.15), נפסקו כך, במקרה קל לעין שיעור, בעיניינו של עובד שהקים עסק עבור רעייתו שלא על חשבון שעות עבודתו אצל המעסיק, הדברים הבאים: "במסגרת יחסי העבודה חלים בין הצדדים יחסי אמון. חובות האמון הן דו - סטריות, ואינן נחלתו של צד אחד בלבד. במסגרת חובות האמון רשאי המעסיק להניח כי עובד, המועסק אצלו במשרה מלאה, מקדיש את כל מרצו לטובת מקום עבודתו". על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בעניינינו.

...

התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד נדחית.

סיכום סיכומו של דבר, התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין רכישות במזומן בשבוע העבודה האחרון של הנתבע בסך 4,263 ₪, בתוספת מע"מ כדין.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

בתאריך 1/10/18 התחיל התובע לעבוד אצל מעסיקה חדשה, היא חברת ש.ה.ב בע"מ. להלן הפלוגתות הדורשות הכרעה: א. האם נימסרה לתובע הודעה על תנאי העסקה? ב. האם יש להרים את מסך ההיתאגדות כלפי הנתבעים 2-3? האם תלושי השכר פקטביים והאם נימסרו כדין לתובע? האם שכרו של התובע נפל משכר מינימום? ה. האם הנתבעת הפקידה לתקופת הפנסיה בחסר? ו. האם התובע זכאי להפרשי דמי הבראה? ז. האם התובע זכאי לפדיון ימי חופשה? האם התובע פוטר שלא כדין והאם הוא זכאי לפצוי עקב הפרת הסכם עבודה, עוגמת נפש ואובדן הישתכרות? ט. האם התובע זכאי לפצויי פיטורים? י. הם התובע זכאי לחלף הודעה מוקדמת? האם זכאית הנתבעת להחזר תשלום דמי המחלה עבור חודש ספטמבר 2019? האם זכאית הנתבעת לפצוי בגין היתנהגות שרירותית? האם נימסרה לתובע הודעה על תנאי העסקה? לטענת התובע לא נימסרה לו הודעה לעובד כדין, ועל כן יש לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לו פיצוי בסכום של 5,000 ₪.

עוד טענה הנתבעת כי היות והתובע התפטר ולא פוטר יש להורות על השבת הכספים שהצטברו לזכותו בקופת פצויי הפיטורים, בסכום של 45,000 ₪.

הנתבעת הכחישה זכאותו של התובע לרכיב זה. דיון והכרעה בשים לב לאמור לעיל בחלק העוסק בשאלת פיטורי התובע שלא כדין, ומשהוכרע כי התובע לא הוכיח כי פוטר, הרינו קובעים כי דין התביעה להשלמת פצויי פיטורים מעבר לנצבר בקופה - להדחות.

...

אשר לטענת הנתבעת לפיה התובע נטש את מקום העבודה, גם אם היינו קובעים כי התובע לא מסר הודעה מוקדמת כדין, הרי שיש לכך סעד במסגרת קיזוז דמי הודעה מוקדמת ואין לחייב את התובע בגין האמור פעמיים; לנוכח האמור לעיל הרינו קובעים כי גם טענת הקיזוז בגין רכיב זה - נדחית.

סוף דבר- לנוכח כל האמור לעיל ומשדחינו את התביעה כנגד נתבעים 2-3 וכן משקיבלנו אותה, בחלקה הקטן, ביחס לנתבעת וכן משדחינו את טענות הקיזוז שהעלתה האחרונה הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סך של 5,000 ₪ בגין פגמים בתלושי השכר.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- בנסיבות הענין והואיל ומחד התביעה נדחתה בחלקה הארי ביחס לנתבעת ונדחתה על הסף ביחס לנתבעים ומאידך בהתחשב בכך שמצאנו פגם בתלושי השכר ובכך שהתובע כבר חויב בגין תיקון כתב תביעתו, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

לאור זאת, יש לדחות את התביעה למתן פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר ומסירת תלושי שכר פקטביים.

התובע פוטר במהלך השנה החמישית להעסקתו ולכן זכאי לפצוי בשל אי מתן הודעה מוקדמת בכתב לפני פיטורים בגובה שכר של חודש אחד (סעיף 4(4) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001).

אין מחלוקת שהנתבעת ביצעה הפקדות עבור התובע בקרן פנסיה, לאור אסמכתה שהציג התובע מטעם חברת הביטוח "הפניקס" מיום 12.9.19 (נספח ה' לכתב התביעה ולתצהיר התובע) (להלן – אישור פדיון כספי פיצויים).

הנתבעת טוענת כי הסכומים שנוכו היו בהתאם להוראות חוזה העסקה (סעיף 35 לכתב ההגנה); כי עבירות החניה נעשו על ידי התובע; כי הנכויים בגין דו"חות החניה נעשה בתיאום עם התובע; וכי הנכוי בגין תיקון במוסך – נעשה עבור טפול לרכב של אישתו של התובע, שנעשה במחיר מוזל בשל העובדה שהנתבעת עובדת עם אותו המוסך (סעיף 18 לתצהיר עלי).

...

לאור זאת, יש לדחות את התביעה למתן פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר ומסירת תלושי שכר פיקטיביים.

אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע תשלום עבור יום הבחירות בגובה הסכום שתבע, היינו 220 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.4.15.

אנו קובעים כי סכום זה יופחת מרכיב התביעה של פיצויי פיטורים.

סיכום לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע תוך 60 ימים מעת שיומצא לנתבעת פסק הדין את הסכומים הבאים: גמול עבודה בשעות נוספות – סך של 101,650.67 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.12.15.

התביעה היא בגין דמי חופשה, חלף הפרשות לפנסיה, חלף הפרשות לפצויי פיטורים, הפרישי שכר, פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, הפרישי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופצוי בגין הפרת הסכם העסקה.

בפרק העוסק בתקופת עבודתו השלישית של התובע נתייחס תחילה לטענות התובע לפיטורים שלא כדין, הפרת הסכם ההעסקה ולאחר מכן נדון בסוגיות הקשורות לזכויותיו הכספיות.

] [15: ס' 11 – 14 לסיכומי התובע ] לאור האמור, בגין תקופה זו תבע בנוסף לפצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, השלמת שכר בסך 2,800 ₪ עבור אימונים יומיים, סך 6,000 ₪ עבור חודשי הקיץ[footnoteRef:16] ותשלום זכויות סוציאליות בסך 2,625 ₪[footnoteRef:17].

...

סוף דבר: התביעה העיקרית של מר פלד מתקבלת באופן חלקי כמפורט בסעיף 125 לעיל.

מעבר לכך, בנסיבות העניין מצאנו כי התגלעה בין הצדדים מחלוקת כנה ועל כן לא מצאנו לחייב את האיגוד בתשלום פיצויי הלנה ביחס לרכיבים הרלוונטיים.

באשר להוצאות התביעה העיקרית – מצאנו לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.