תביעת פיצויים בגין הפסקת חוזה הובלת מוצרי תנובה

בקשת האישור שהגיש היא לפי פריט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, קרי, תובענה ייצוגית שעילתה "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח...". לטענת המבקש היתנהלות המשיבה מגבשת מספר עילות תביעה שבגינן יש לאשר את התובענה הייצוגית: הטעה צרכנית לפי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשנ"א-1981); עשיית עושר ולא במשפט לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979); הפרת חובת תום הלב החוזית עילה לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

עילת ההטעיה הצרכנית מכוח חוק הגנת הצרכן, מבוססת על דיני הנזיקין, ומקנה סעד למי שהוכיח כי נגרם לו נזק עקב הטעה (סעיף 31(א) לחוק הגנת הצרכן): "על מנת שהתובע על פי עוולה צרכנית זו יזכה בסעד כספי עליו להוכיח נזק וכן עליו להראות כי קיים קשר סיבתי בין ההיתנהגות העוולתית ובין הנזק הנטען. כך בתביעה אינדיבידואלית הנסמכת על עוולה צרכנית לפי חוק הגנת הצרכן וכך גם בתובענה ייצוגית" (ע"א 10085/08 תנובה – מרכז שיתופי נ' עיזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל, עמ' 36 (4.12.2011)).

בהתאם לכך, נראה כי המבקש אינו "רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית..." מאחר שאין לו "עילה בתביעה המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה" (סעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות), ומשלא הוכח כי נגרם למבקש נזק ממילא אינו יכול לייצג את עניינם של חברי קבוצה פוטנציאלית בדרך הולמת (סעיף 8(א)(3) לחוק): "אין לברזני עילת תביעה אישית לפיצויים כנגד בזק. ממילא אין הוא יכול לשמש תובע ייצוגי בבקשה לסעד של פיצויים... ברזני הגדיר בתביעתו את חברי הקבוצה כציבור משתמשי בזק ששלמו תעריף גבוה מזה שבזק פירסמה, וכתוצאה מכך נגרם להם נזק כספי. ברזני אינו "..

בעניינינו, הארכתי לתאר כי גרסת המשיבה שלא נסתרה והשתכנעתי כי מכירת כל פריט בנפרד לא רק שאינה מוסיפה על מחיר המוצר, ולא רק שהלקוח משלם בדרך זו רק עבור המוצר שרכש אלא כי דרך זו נהוגה בחנויות מובילות בעולם ונעשית לטובת הלקוח שמבקש להתאים לצרכיו וליכולותיו את המצלמה ואת העדשה ואת הפריטים הנילווים כך שהוא משלם רק עבור מה שהוא בוחר לרכוש משכך לא ראיתי כי ניתן לומר שיש אפשרות שהתובענה מעלה שאלות מהותיות שיכולות להיות מוכרעות לטובת הקבוצה.

" או אחד הסעדים שנתבקשו היה "להפסיק לאלתר את יבוא, שיווק והפצה של הנורות נשוא בקשת האישור" (סעיף 54 לבקשה); והינה בסעיף 22, מדובר כנראה בבקשה אחרת מזו הרלוואנטית לנורות שכן בו מיוחס למשיבה שירותי מים שהיא מספקת: "המבקש הנו לקוח של המשיבות, באשר היתקשר עמן, על מנת, לקבל את שירותי המים מהן. ועוד דוגמאות נוספות שלא ראיתי צורך להביאן ואסתפק בתחושה לא נוחה, לשון המעטה, בקריאת כתבי הטענות מטעם המבקש.

...

ואסתפק בכך! סוף דבר על התובע הייצוגי מוטלת אחריות רבה ועליו להניח לפני בית משפט תובענה מבוססת לאחר שנבדקו כל הפרטים ישיכולים להקים עילה קבוצתית הכל כדי להמנע מזילות ההליך החשוב הזה של תובענות ייצוגיות בדרך של הגשת תובענות בלתי מבוססות הגורמות להוצאת משאבים הן לציבור והן לבית המשפט.

לאור האמור לא עלה בידי המבקש להוכיח, ולו לכאורה, את הטענות העובדתיות הנטענות ממילא אין הבקשה ממלאת איזה מן התנאים המתחייבים בחוק תובענות ייצוגיות לאישור תובענה – ומשכך דין בקשת האישור להידחות וכך אני מורה.

לאחר ששקלתי את הנסיבות, נתתי דעתי לכך כי גם במהלך הדיונים המקדמיים ניתנה הזדמנות למבקש לשנות את עמדתו לאור התשובה העובדתית של המשיבה ובכל זאת לא טרח לשנות את עמדתו, ולא את סיפורו שהתגלה כלא אמין ולמצער נעדר קוהרנטיות בין העובדות הנטענות בבקשה ובתצהיר לבין העדות בבית המשפט, ומשנתתי דעתי גם לאופן הגשת התובענה, ולעובדה כי המשיבה נחשפה לסיכון לא מבוטל בעצם הגשת התובענה הייצוגית, ואני סבורה כי יש לתת את הדעת לאחריות הרובצת על מי שמבקש להיות תובע ייצוגי ומאלה ראיתי לחייב את המבקש בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪.

חוק האחריות למוצרים פגומים עיגן במסגרתו את עקרון "האחריות החמורה". המדובר בדרך ביניים, כאשר אין המדובר בהטלת אחריות מוחלטת על היצרן, דבר אשר היה בו כדי להכביד עליו יתר המידה ומנגד, הצרכן אינו נידרש להוכיח את רשלנותו של היצרן, מה שהיה מוביל לפסיקת פיצויים רק למקרים רחוקות.

העובדה כי המשיבה, עוד טרם הוגשה הבקשה לאישור הסכם פשרה, החילה את השינוי האמור ועם גילוי התקלה עצרה את שיווק המוצר, פעלה לתת זכוי כספי לצרכנים אשר רכשו את המוצר וגם פעלה אל מול היבואן על מנת לשפר ולהרחיב את הליך בדיקת המוצר טרם שיווקו לציבור הצרכנים, יש בה כדי לעמוד בהוראות סעיף 2(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

וכך נכתב: "עינינו הרואות, כי אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בפסיקת בית המשפט הוכרו שלושה סוגים עקריים של שיקולים אותם יש להביא בחשבון במסגרת ההחלטה בעיניין שכר טירחה וגמול בתובענה ייצוגית. סוג ראשון של שיקולים עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית. על בית המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק. בהקשר זה יש ליתן משקל לאינטרסים שהוגשמו על ידי התובענה, הן מבחינת הקבוצה המיוצגת הן מבחינת הציבור בכללותו. לעניין זה, על בית המשפט לבחון, מחד גיסא, את הקף ההשקעה של עורך הדין המייצג וכן את מידת הסיכון בתובענה ומאידך גיסא את היחס בין הסעד שנתבע לבין הסעד שאושר... בהקשר זה אף שומה על בית המשפט לבחון את השאלה האם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית (ראו, ע"א 10085/05 תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח תאופיק ראבי ז"ל, פיסקאות 63-62 ([פורסם בנבו], 4.12.2011)). סוג שיקולים שני עליו הצביעה הפסיקה נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. שכר הטירחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה (ראו ע"א 7094/09 ברוזובסקי הובלות בע"מ נ' איתוראן איתור ושליטה בע"מ, פיסקאות 14-13 ([פורסם בנבו], 14.12.2010); ראו עוד, לעניין תביעות שאינן ייצוגיות, ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 395 (2005)).

...

בכל הנוגע לדרך חישוב שכר הטרחה שיש לפסוק, נקבע בעניין שמש כי כעקרון, יש לבכר את שיטת האחוזים: "סיכומם של דברים עד כה הוא, כי אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן". יוער, כי בפסיקה מאוחרת יותר- עע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (פורסם בנבו, 2015), הבהיר בית המשפט העליון, כי על אף ששיטת האחוזים הינה השיטה המקובלת בישראל לחישוב שכר הטרחה, הרי שאין בית המשפט מחויב לה, אלא בנסיבות מסויימות: "נקודת המוצא היא אם כן, כי השיטה המקובלת בישראל לחישוב שכר טרחה וגמול בתובענות ייצוגיות היא שיטת האחוזים, החלה כאשר נפסק סעד כספי לטובת חברי הקבוצה המיוצגת. אמנם, אין משמעות הדבר כי בית המשפט חייב לפסוק בשיטה זו, אלא כי אם יבקש לנקוט בשיטת חישוב מסוימת, מעבר לשיקולים הכלליים המנויים בסעיפים 23-22 לחוק, שעניינם גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא-כוחו, יש לעשות זאת בדרך של שיטת האחוזים" כאמור בעניינו המלצת הצדדים היא כי הגמול למבקשים יעמוד על סך של 30,000 ₪ ואילו שכר טרחה ב"כ המייצג יעמוד על סך של 70,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסכם הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין.

הנני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום".

המשיבה מתחייבת לשנות את נוסח טופס ההצטרפות, עליו חותמים הלקוחות המצטרפים למועדון המשיבה ("טופס ההצטרפות למועדון") וזאת באופן שלטופס ההצטרפות למועדון יתוסף הסעיף שלהלן: "אני הח"מ מסכים שיעשה שימוש בפרטים שמסרתי לכם, על מנת לדוור אליי וליידע אותי במידע שיווקי ו/או פירסומי, הצעות להטבות, מבצעים וקידומי מכירות, אשר יועברו אלי באמצעות דיוור ו/או דיוור אלקטרוני ו/או באמצעות פקס ו/או באמצעות מיסרון/SMS ו/הודעות PUSH ו/או ברשתות החברתיות". 26.5 באשר לפצוי בגין העבר התחייבה המשיבה לאמור לעיל: 26.5.1.

עוד ציינו הצדדים כי מלבד מכירות והפצה של המוצרים ללקוחותיה ולחברי המועדון בפרט, המשיבה עוסקת בתחומים נוספים שאינם רלוואנטיים לבקשת האישור ולתובענה ובין היתר מתמחה בייצור, ייבוא ושיווק בשר, דגים ופירות ים מחו"ל. באשר לפצוי שיינתן לחברי הקבוצה בגין העבר ציינו הצדדים כי ההטבות אשר פורטו במסגרת הסכם הפשרה יוענקו ל -23,079 חברי מועדון של המשיבה, כאשר 5,814 חברים מתוכם היו חברי מועדון גם בזמנים הרלוואנטיים לבקשת האישור.

וכך נכתב: "עינינו הרואות, כי אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בפסיקת בית המשפט הוכרו שלושה סוגים עקריים של שיקולים אותם יש להביא בחשבון במסגרת ההחלטה בעיניין שכר טירחה וגמול בתובענה ייצוגית. סוג ראשון של שיקולים עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית. על בית המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק. בהקשר זה יש ליתן משקל לאינטרסים שהוגשמו על ידי התובענה, הן מבחינת הקבוצה המיוצגת הן מבחינת הציבור בכללותו. לעניין זה, על בית המשפט לבחון, מחד גיסא, את הקף ההשקעה של עורך הדין המייצג וכן את מידת הסיכון בתובענה ומאידך גיסא את היחס בין הסעד שנתבע לבין הסעד שאושר... בהקשר זה אף שומה על בית המשפט לבחון את השאלה האם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית (ראו, ע"א 10085/05 תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח תאופיק ראבי ז"ל, פיסקאות 63-62 ([פורסם בנבו], 4.12.2011)). סוג שיקולים שני עליו הצביעה הפסיקה נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. שכר הטירחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה (ראו ע"א 7094/09 ברוזובסקי הובלות בע"מ נ' איתוראן איתור ושליטה בע"מ, פיסקאות 14-13 ([פורסם בנבו], 14.12.2010); ראו עוד, לעניין תביעות שאינן ייצוגיות, ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 395 (2005)).

...

בכל הנוגע לדרך חישוב שכר הטרחה שיש לפסוק, נקבע בעניין שמש כי כעקרון, יש לבכר את שיטת האחוזים: "סיכומם של דברים עד כה הוא, כי אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן". יוער, כי בפסיקה מאוחרת יותר- עע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (פורסם בנבו, 2015), הבהיר בית המשפט העליון, כי על אף ששיטת האחוזים הינה השיטה המקובלת בישראל לחישוב שכר הטרחה, הרי שאין בית המשפט מחויב לה, אלא בנסיבות מסויימות: "נקודת המוצא היא אם כן, כי השיטה המקובלת בישראל לחישוב שכר טרחה וגמול בתובענות ייצוגיות היא שיטת האחוזים, החלה כאשר נפסק סעד כספי לטובת חברי הקבוצה המיוצגת. אמנם, אין משמעות הדבר כי בית המשפט חייב לפסוק בשיטה זו, אלא כי אם יבקש לנקוט בשיטת חישוב מסוימת, מעבר לשיקולים הכלליים המנויים בסעיפים 23-22 לחוק, שעניינם גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא-כוחו, יש לעשות זאת בדרך של שיטת האחוזים" במסגרת הסדר הפשרה המליצו הצדדים הינה כי סך של 25,000 ש"ח ישולמו למבקשת, כאשר הגמול למבקשת יועבר לבאי המבקשת בתוך לא יאוחר מתום 30 יום מהמועד הקובע.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסכם הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין.

הנני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום".

הדבר התברר לתובעת אחר שהחלו להיתקבל תלונות מתנובה כי שקיות שסופקו לה ע"י התובעת ואשר שמשו לאריזת חריצי גבינה גדולים היו פגומות וכי נתגלו במוצרים עובשים, דבר שהוביל להורדת המוצרים ממדפי החנויות ולתלונות רבות של לקוחות תנובה.

מתוך שכך דחה המומחה את הטענות להפסד רווח נוכח סיום ההיתקשרות של התובעת עם תנובה וזאת בהתבסס, בין השאר, על כך שלא היה חוזה היתקשרות חתום בין התובעת לתנובה ובודאי שלא הייתה קיימת התחייבות ארוכת טווח להתקשרות שכזו, תנובה המשיכה לרכוש מוצרים מהתובעת אף לאחר ארוע המוצרים הפגומים, התובעת לא השקיעה כספים בהחדרת מוצרי הנתבעת לשוק המקומי, והעובדה שהנתבעת אינה ממשיכה לעבוד עם תנובה או לקוח אחר בישראל אחר הפסקת ההיתקשרות בין תנובה לתובעת.

] נזק כתוצאה מהפסקת היתקשרות עם תנובה לגבי סוג המוצרים הפגומים 1,127,828 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 30.9.12 – 1,235,716 ₪ סה"כ ניזקי התובעת נכון להיום – 1,282,327 ₪ מאידך חבה התובעת חבות כספית לנתבעת בגין מוצרים שרכשה ממנה (להבדיל מהמוצרים הפגומים בגינם פוצתה), בשיעורים שיפורטו להלן- התביעה שכנגד - חובה של התובעת לנתבעת כאמור, המומחה, רו"ח פרישקולניק, אשר בחן את הרישומים החשבונאיים אצל התובעת והנתבעת אישר את טענות הנתבעת באשר לחוב כספי של התובעת כלפיה בשיעור של 541,853 אירו נכון למועד הגשת התביעה שכנגד.

...

כאמור, אני מקבל קביעה זו במלואה.

סוף דבר – תביעת התובעת מתקבלת באופן שהנתבעת חבה לתובעת בשל כל נזקיה, מעבר לסך אותו פיצתה אותה, סך של 1,282,327 ₪ נכון להיום.

התביעה שכנגד כנגד הנתבע שכנגד נדחית.

למעלה מכך, נמצא כי אותה תפיסה שגויה, הובילה את התובעת להסקת מסקנות מוטעות נוספות לעניין הקף חובות הנתבעות כלפיה, יכולתן וזכאותן להביא לסיום ההיתקשרות בין הצדדים, ואופן הסיום.

בע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול בע"מ, פ"ד מב(3) 661, 681-682, דן כב' בית המשפט העליון בקשר שבין מפיץ ליצרן, תוך שהוא קובע כדלקמן: "... כמו בסוכנות כך גם בהפצה (בלעדית או אחרת) זכות קניין אינה מתיישבת עם טיב הקשר של המפיץ עם היצרן. הקשר אינו יוצר זכויות הפצה קנייניות אלא זכויות חוזיות. אם להסכם ניקצב זמן, הוא מסתיים בתומו, אלא אם הוארך הזמן במפורש או על-ידי היתנהגות הצדדים. לא ניקצב זמן, ניתן להביא את ההסכם לסיום על-ידי מתן הודעה סבירה. הקשר בנוי על יחסי אמון. מפאת יחסים אלה לא ניתן לאוכפו. טענה, שזכות השיווק של המפיץ היא רכושו הקנייני, נוגדת את חובתו כמפיץ כלפי היצרן לקדם את עניינו של היצרן... אילו היתה זו זכות קניינית, כטענת המערערות, היתה קמה להן עילה לידרוש שתמשיך להתקיים בידם. עילה כזאת לכל הדיעות אין להן. כל שהן יכולות לידרוש הוא פיצויים על הפסקת הקשר החוזי". גישה זו של כב' בית המשפט העליון קיבלה ביטוי גם בפסקי דין נוספים (ראה לדוגמא ע"א 1319/06 משה שלק נ' טנא נגה (שווק) 1981 בע"מ (פורסם; 20.3.2007); ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נ"ד (1) 625, 632-633; תא (חי') 762/03 שחר שמואל נ' תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (פורסם; 25.9.2008); ת.א (ת"א) 22479/03 עמירה אברהם נ' תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (פורסם; 2.9.2007); תק (י-ם) 4603/04 כהן יצחק נ' אקאם עימנואל (פורסם; 31.1.2005).

לעניין זה אדגיש כי לא מצאתי לקבל את טענות התובעת על פיהן הוכח דבר קיומו של נוהג שלא לחתום על הסכמים בכתב בשוק המוצרים נושא הדיון (סעיף 15 לסיכומים), אלא כי מעדויות התביעה עלה כי הייתה זו בחירה של התובעת, על יתרונותיה וחסרונותיה.

בנסיבות אלו, ומקום בו היתנהלותה של התובעת לשנות את "רוע הגזירה" נמצאה כמינורית מאוד, קיים קושי באימוץ גירסתה, לרבות באשר למשמעות ששני הצדדים ייחסו לקשר החוזי והכלכלי ביניהם, ולכל הפחות היה מקום להוסיף ולהדרש למשמעות שיש לכך, ככל והיה נמצא לחייב את הנתבעות בפצוי בגין ניזקי התובעת.

...

עם זאת, וכפי שכבר צוין לעיל, הן מעדותו של מר קולומבו והן מעדותו של מר מבה עלה, כי בשלבים הראשונים, עלתה אפשרות לשיתוף פעולה בין הנתבעות, סופרקיט והתובעת, אלא שבסופו של דבר, זו לא קרמה עור וגידים, כאשר גם להתנהלות התובעת הייתה תרומה לכך.

סוף דבר התביעה העיקרית נדחית.

התובעת תשלם לתובעות שכנגד את מלוא סכום התביעה (סך של 108,507.53 ₪ ל DR וסך של 23,542.66 ₪ לבריידשור, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.