תביעת פיצויים בגין הפליה דתית במכירת דירה

בבית-משפט קמא התבררה תביעת המשיבים על סך של 156,707 ₪ בגין סרוב המערערת למכור להם דירה על-רקע של הפליה דתית.

באשר לפסיקת הפיצויים טענו כי אף המשיבה 2 לא העידה בבית-המשפט, היא סבלה מהיתנהגות המערערת שגרמה לתחושת עלבון ועוגמת נפש והגם שחיפוש דירה למגורים נעשה בפועל על-ידי המשיב, הייתה המשיבה 2 שותפה מלאה לכך וסבלה מאותם תחושות קשות בעקבות ההפליה בה נתקלו.

...

משכך, דין הערעור בעניינים אלו להידחות.

משכך, דין הערעור גם בעניין זה להידחות.

סוף דבר, הערעור נדחה.

המזמין הוגדר בתור "האחווה הגאה אוניברסיטת בן גוריון". הגב' גליקשטיין חתמה בתור "ראש האחווה הגאה באוניברסיטת בן גוריון". במייל תשובה, של בית הדפוס, נכתב כי "איננו עוסקים בחומרי תועבה, יהודים אנחנו!". האגודה תבעה מבעלי בית הדפוס פיצוי, ללא הוכחת נזק, בגובה 50,000 ₪, בשל הפליה, על רקע נטיה מינית, בנגוד לאיסור ההפליה שבחוק, ומשההפליה כאמור היא עוולה אזרחית, לפי הוראת סעיף 5 של החוק הנ"ל. בית משפט השלום קיבל את התביעה, פסק שהמערערים הפלו המשיבה, בנגוד לחוק, ושהם לא ביססו הגנה מאלה הנקובות בו. המערערים חויבו בפצוי המשיבה בסכום הסטאטוטורי המירבי, שללא הוכחת נזק- 50,000 ש"ח, וכן בהוצאות משפט בסך 7,000 ₪.

במסגרת ההיתדיינות שבפני בימ"ש השלום, נדונו טענות, הנוגעות להתקיימות ההגדרות והנסיבות הנקובות בחוק, ושביסוסן מקנה עילת תביעה בגין הפליה אסורה, וכן, ההגנות העקרוניות, שהמערערים טענו להן, מתחומי חופש ההיתקשרות וחופש הדת, האיסור ההלכתי על פעילות להט"ב, וההצדק, לשיטתם, לסירוב להדפיס מוצרים עבור ארגון כזה.

השמוש בכלים פרשניים מרחיבים, משקולי מדיניות משפטית, אל מול הגישה, הדבקה בפרשנות לשונית דווקנית של החוק, הייתה מושא מחלוקת, בהקשר החוק הנידון, בפרשת "מי טל", שאוזכרה, כאשר, השופט א. שטיין גרס, בנגוד לעמדתו של השופט מ. מזוז, שאין לחרוג מפשט לשונם של סעיפי החוק, וכי, בזיקה לסוגיה הספציפית שלובנה שם- דירת מגורים, הנבנית בידי קבלן, אינה יכולה להשתבץ להגדרת "מוצר" לפי החוק, ומשכך- חוק איסור ההפליה אינו מוחל על סירוב למכור דירה למי שאינו יהודי.

...

אם כן, וכעולה מהמקובץ, יש לבחון, אך זאת, האם שגה בימ"ש השלום בקובעו, כי הוכחו, לצורך ההליך האזרחי, שהתנהל בפניו, יסודות העוולה, מושא סעיף 5 של החוק, כלומר- " מעשה או מחדל בניגוד לסעיפים 3 ו- 4". הסברי המערערים ומניעיהם, שמאחורי מייל הסרוב, אינם בעלי משקל להכרעה, ואינם שיקולים, אשר אותם ביהמ"ש רשאי לשוקלם.

הערעור נדחה, אפוא, על כל חלקיו.

נוכח סרובה של המערערת למכור למשיבים דירה בשל היותם ערבים, פנו המשיבים לבית משפט השלום בתביעה לפצוי כספי, שהתבססה בעיקרה על סעיף 5 לחוק איסור הפליה אשר מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בהתקיים אחת מהעילות המנויות בחוק.

זאת ועוד, גם בעת הצגת הצעת חוק איסור הפליה במליאת הכנסת להצבעה שניה ושלישית על ידי יו"ר וועדת החוקה ביום 11.12.2000, דבריו לא כללו כל היתייחסות להחרגת מכר דירות מתחולת החוק - "ועדת החוקה גאה להגיש, במסגרת יום זכויות האדם, הצעת חוק מהפכנית. הצעת החוק הזאת מחילה את דיני השויון ואיסור האפליה על הסקטור העיסקי והפרטי, והיא קובעת, יחד עם הצעות של חברי הכנסת אופיר פינס ואלי בן-מנחם, איסורים רחבים בקשר לכניסה לפאבים, למועדונים ולברכות שחייה. היא אוסרת גם על הסקטור הפרטי אפליה מטעמי דת, גזע ומין או מוגבלות. זוהי הצעת חוק מהסוג הקיים בהרבה מאוד מדינות בעולם, והיא רחבה. זו הצעת חוק כוללת, והיא נועדה להביא לשינוי נורמאטיבי. ועדת החוקה שינתה את הצעת החוק הממשלתית וקבעה גם עונשים פליליים למי שמפר את הוראות השויון האלה במיגזר הפרטי..." (פרוטוקול ישיבה מס' 164 של הכנסת ה-15, 13-12 (11.12.2000)) בתום דיון במהלכו נדחו מספר הסתייגויות שהועלו על ידי מספר חברי כנסת אישרה הכנסת את הצעת החוק בקריאה שניה ושלישית בנוסח אשר לא נזכרה בו כאמור, ולו ברמז, החרגת מכר דירות.

...

השאלה העומדת במרכזה של הבקשה לרשות ערעור הינה: האם הפליה במכירת דירת מגורים על ידי חברה קבלנית מקימה לנפגעים עילת תביעה נגד החברה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: החוק או חוק איסור הפליה)? מאחר שלשאלה זו יש חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת, החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

סיכומו של דבר: גם בהינתן נחרצות עמדות חבריי מכאן ומכאן, ראוי יהיה להכריע בסוגיה מקום שבו נדרש לכך.

לגופו של סכסוך, אינני מקבל אפוא את עמדת המערערת לפיה טעו בתי משפט קמא בכך שחייבו אותה בתשלום פיצויים.

בשל כך, מצטרף אני למסקנות חבריי, לפיהן יש לדון בבקשה כערעור, וכי דין הערעור להידחות.

בקשתה נענתה, ובמסגרת ההליך הביעה האגודה את עמדתה, לפיה על בית המשפט לבחון היטב אם ההחלטה המפלה בין תושב יישוב לתושב יישוב אחר אינה כי אם כסות להפליה מחמת גזע או לאום.

ראו נא את דבריו של כב' השופט מ' מזוז בע"א 10011/17 מי-טל הנדסה ושירותים בע"מ נ' סלמאן (19.08.2019) (פסקה 10 ואילך), ערעור שנסב על סרובה של חברה קבלנית למכור דירה לערבים.

וגם אם לא נשווה את סעד הפיצויים שנתבעו לסעד ההצהרתי שנתבקש, הפיצויים המדוברים צריכים לעמוד בשיעור נמוך, וזאת משום שהיקף ההפרה היה מצומצם ביותר, שכן הפארק סגר את שעריו בפני מי שאינו תושב העיר למשך ימים אחדים בלבד (השוו למשל לרע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך פורום נשים דתיות (9.12.2015), שם נמשכה ההפרה שנים אחדות, ומכאן ההצדקה לחיוב בפיצויים על העבר).

...

למסקנה דומה ראוי להגיע גם כאשר תיקון הליקוי אינו מלא, ואולם העלות הכרוכה בדיון בתובענה כייצוגית עולה על התועלת שתופק על ידי הקבוצה והציבור מהמשך ההליך.

סוף דבר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

אף ששווק הבניין כמיועד לציבור הדתי, היה אחד מן הגורמים שהשפיעו על התובעת לרכוש דירה בפרויקט ואף אם הייתי דוחה את טענת הנתבעת כי היא אינה אחראית לפעולת השיווק של חברת אמונה עימה היתקשרה, לא מצאתי לפסוק לטובת התובעת פיצוי בגין כך. ברע"א 10011/17 מי- טל הנדסה ושירותים נ' סלמאן (פורסם במאגר משפטי) היתייחס כב' השופט מזוז לשאלת תחולתו של חוק איסור הפלייה במוצרים, בשירותים, ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים תשס"א-2000 על מכירת דירות על ידי חברה קבלנית.

לאור כל זאת, אני דוחה את הדרישה לפצוי בגין רכיב זה. דרישת התובעת לפצוי בגין כשלון עסקת מכירת דירתה התובעת טענה כי לאחר הגשת התביעה ביקשה למכור את דירתה באמצעות חברת תיווך ומצאה קונים פוטנציאליים אשר הציעו תמורת הדירה סך של 1,120,000 ₪.

...

כב' השופט הנדל קבע שבתיק שנדון בפני כב' ההרכב לא היה צורך להכריע במחלוקת ולכן קבע כי "ראוי יהיה להכריע בסוגיה מקום שבו נדרש לכך". לסיכום, תחולתו של החוק במקרה של מכירת דירת מגורים טרם הוכרעה.

סכומים שהוסכמו: הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כמוסכם בגין עלות ביצוע תיקונים בדירה בסך של 684 ₪, תיקונים ברכוש המשותף בסך של 2,984 ₪ ועלות דלתות מעץ מלא בסך של 5,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

בהתחשב בכך שהתביעה העיקרית התקבלה אך בחלקה ובסכום שנפסק לטובת התובעת, הנתבעת תשלם לה הוצאות משפט: אגרת בית משפט בה הייתה מחויבת בהתאם לסכום זכייתה ושכר טרחת עורכי דין בסך של 5,000 ₪.