תביעת פיצויים בגין גידול סרטני כתוצאה מחשיפה תעסוקתית

לפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף, על יסוד הטענה כי בשל עבודתו של המנוח, מר גרגורי קפלון, במפעל בבעלות הנתבעת, מ.ס.מ מטלסינטר בע"מ, חלה המנוח במחלת סרטן הריאות, אשר הביאה למותו.

כתוצאה מכך, כך נטען, לקה המנוח בסרטן ריאה המוכר כמחלה הנגרמת כתוצאה מחשיפה לחומרים, ולימים נפטר ממחלה זו. התובעים הוסיפו, כי המנוח לא עבד קודם לכן בעבודה הכוללת חשיפה לחומרים ולא עישן מעולם.

בחוות דעתה קבעה ד"ר ויינברג, כי על אף שהחומרים להם נחשף המנוח במהלך עבודתו מוכרים כגורמים למחלתו של המנוח, מרב הסכויים הם שהגידול ממנו נפטר המנוח אינו נובע מחשיפתו התעסוקתית נוכח משך הזמן הקצר שחלף בין תחילת החשיפה לבין התפתחות סרטן הריאה.

בחוות דעתו המשלימה מיום 14.4.16 הוסיף ד"ר קרמר, כי "קיימות צורות שונות של אדנו-קארצינומה עם קצבי גדילה שונים. קיימים סוגים איטיים וסוגים אגרסיביים ולכן חישוב הזמן האמור לעבור בין החשיפה לחומרים יכול להיות קצר; זאת ועוד, מוטציה של תאי הסרטן יכולה לקרות ביום אחד וממנה התפתחות הסרטן היא מהירה". בעדותו בבית המשפט העיד פרופ' קרמר, כי לדעתו מה שנצפה לאחר מעשה בצלום משנת 2006 הוא צלקת, אשר על בסיסה התפתח הגידול הסרטני, וזאת החל משלב לא ידוע בין השנים 2006-2008 (פ' 4.5.17 עמ' 80).

...

דין טענות אלה להידחות.

נוכח המסקנה בדבר העדר קשר סיבתי, לא ראיתי מקום להידרש לסוגיית הנזק.

סוף דבר התביעה לפיצוי התובעים מפאת אחריות הנתבעת למותו של המנוח - נדחית.

קשר סיבתי – הפצוי ההסתברותי: לטענת התובעים, במצב בו קיים כשל מובנה, שאינו תלוי בתובע עצמו (כדוגמת חוסר ודאות-מדעית), העלול להביא לתוצאה לא צודקת של דחיית התביעה, יש לנקוט בשיטת הפצוי ההסתברותי, כלומר לפסוק אחוז מגובה הנזק הנתבע, בהתאם להסתברות שהמזיק הוא זה שהגביר את ההסתברות לפריצת המחלה.

קשר סיבתי – הקשר בין רשלנות הנתבעת למחלת המנוחה התובעים טוענים, כי המנוחה חלתה במחלת סרט-השד כתוצאה מרשלנותה והפרת הוראות החוק על-ידי הנתבעת, ומפנים לאסמכתאות המפורטות להלן: חוות דעתו של פרופ' ריכטר מטעם התובעים: סקרה את ההיסטוריה התעסוקתית של המנוחה, את החומרים אליהם נחשפה במעבדה, גורמי סיכון אחרים למחלתה, ומחקרים מדעיים וקבעה, כי גורמי הסיכון התעסוקתיים היו משמעותיים יותר למחלת הסרטן ממנה נפטרה.

המנוחה יעבץ ז״ל חלתה במחלה שונה סרטן המעי הגס, כאשר הקשר בין חשיפות תעסוקתיות להיארעות מחלה זו לא הוכח מדעית והמנוחה עישנה בעברה (גורם המוכר כגורם להתפתחות גידולים שפירים וסרטן במעי הגס).

כבוד השופטת (בדימוס) דורנר (אליה הצטרף כבוד השופט א' לוי ז"ל) קבעה בדעת רוב את מידת ודרך ההוכחה הנדרשת להוכחת קשר סיבתי בין חשיפה לחומר מסוים לבין המחלה הספציפית בה חלתה המנוחה (שם, בפס' 10): "במקרה שלפנינו השאלה הצריכה לפנים היא אם ניתן לומר שהוכח במאזן ההסתברויות – רף ההוכחה הנידרש במשפט אזרחי – כי חשיפתו העוולתית של העובד לאסבסט היא שגרמה לניזקי מחלתו. ידוע הוא כי חשיפה לאסבסט גורמת לסרטן. אך גדר הספיקות נובע מכך שאין בעולם המדע והרפואה (להלן יחד – מדע) תשובה חד-משמעית לשאלה אם זן הסרטן הנדיר והספציפי שבו חלה העובד יכול להגרם אף הוא כתוצאה מהחשיפה לאסבסט. אכן כאמור אין בית-המשפט יכול לתת מענה לשאלה זו בעזרת ידיעתו השיפוטית בלבד, ונידרש הוא לפנות לעולם המדע באמצעות מומחים. אלא שבית-המשפט הוא שמכריע לבסוף בין חוות-הדעת הסותרות באמצעות הכלים השפוטיים העומדים לרשותו, והוא קובע על בסיסן את האמת המשפטית באשר למציאות המדעית ... ואף בכך לא די: על בית-המשפט – ועניין זה עיקר – לשקול את הידע המדעי במאזניים משפטיים, לאמור: כי על בית-המשפט להביא בחשבון את ההבדל המהותי שבין אופן הוכחת תביעות במשפט האזרחי, הדורשת רמת ודאות שהיא מעבר ל-50% בלבד, לבין רמת הוודאות הנדרשת לצורך קביעת עובדות בעולם המדע, שם הוכחה ברמת היסתברות של 51% אינה נחשבת כהוכחה כלל. לשם כך על בית-המשפט לדלות מעדויות המומחים המדעיים, שעולם מושגיהם ורמות ההוכחה שאליהן הם רגילים שונים בתכלית, את התשובה לשאלה המשפטית (השונה) של עמידה ברף מאזן ההסתברויות" (ההדגשות אינן במקור – מ.ב.).

...

מקובלת עליי טענת התובעים, כי אין לראות בקבוצת הייחוס 102 כפי שציין ד"ר וינר בחוות דעתו (סעיף 4.2 לחוות דעתו) משום שבחקירתו הודה כי ייתכן ומספר זה משקף את כל העובדים בששת מעבדות הנתבעת (עמ' 191 ש' 14 – 19 לפרוטוקול הדיון).

אין בידי לקבל טענה זו ולו בשל העובדה שהתובעים לא הוכיחו, כי אותן מחלות נגרמו עקב עבודתה של המנוחה אצל הנתבעת.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה.

בפני תביעה שהגיש התובע כנגד מדינת ישראל (להלן :"הנתבעת") לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף- נגעי חשיפה לשמש שהתגלו אצל התובע החל משנת 2007.

הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית ערוכה על-ידי ד"ר טרטנר, אשר העריך כי הקשר בין עבודתו בצה"ל לבין הופעת הגידול הוא 50% לכל היותר וכי לתובע נכות בגין צלקת בלבד בשיעור של 1% לפי סעיף 75 (1) (א) לתקנות.

עם זאת ובהנתן, שאין לדעת מה יילד יום, הן מבחינה רפואית והן מבחינה תעסוקתית, באשר לא לעולם חוסן, וממילא לא ניתן לשלול כי התובע ייפלט למעגל העבודה ונכותו תהיה לו לרועץ במציאת מקום עבודה חדש, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 60 אלף ₪ אשר יהלום ראש נזק זה.  הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת הזולת לתקופת העבר והעתיד: התובע טען, כי בעקבות ניזקי העור שנגרמו לו, הוא נאלץ ויאלץ בעתיד להוציא הוצאות רבות בין היתר לרכישת קרמים ומשחות שאינן כלולות בסל הבריאות לצורך וכחלק מהטיפול הרפואי וכן הוצאות נסיעה וניידות מוגברות.

בשים לב לכך שעסקינן בתאונת עבודה ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם אני סבורה, כי פיצוי בסך של 15 אלף ₪ יהלום ראש נזק זה. כאב וסבל: התובע מבקש ליתן משקל לכך שניגרם לו סרטן העור כתוצאה מעבודתו אצל הנתבעת וכתוצאה מרשלנותה ומשכך, בהתאם לפסיקה יש לפצותו בסכום משמעותי של 150,000 ₪.

  לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה שבפניי אני סבורה, כי יהא נכון לפסוק לתובע פיצוי בסך של 70 אלף ₪ בגין ראש נזק זה, בבואי לשקול את הסכום הראוי נתתי משקל לחששות שעולות בלבו של התובע ולצער הרב שניגרם לו בשל הנגעים הפזורים בחלקי גופו השונים, הטיפולים הכרוכים באי נעימות ולכך שמחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש עולה, כי תתכן גם בעתיד הופעה של נגעים טרום סרטניים וסרטניים, גם אם ימנע לחלוטין מחשיפה לשמש.

...

בשים לב לכך שעסקינן בתאונת עבודה ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם אני סבורה, כי פיצוי בסך של 15 אלף ₪ יהלום ראש נזק זה. כאב וסבל: התובע מבקש ליתן משקל לכך שנגרם לו סרטן העור כתוצאה מעבודתו אצל הנתבעת וכתוצאה מרשלנותה ומשכך, בהתאם לפסיקה יש לפצותו בסכום משמעותי של 150,000 ₪.

  לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה שבפניי אני סבורה, כי יהא נכון לפסוק לתובע פיצוי בסך של 70 אלף ₪ בגין ראש נזק זה, בבואי לשקול את הסכום הראוי נתתי משקל לחששות שעולות בליבו של התובע ולצער הרב שנגרם לו בשל הנגעים הפזורים בחלקי גופו השונים, הטיפולים הכרוכים באי נעימות ולכך שמחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש עולה, כי תיתכן גם בעתיד הופעה של נגעים טרום סרטניים וסרטניים, גם אם ימנע לחלוטין מחשיפה לשמש.

נזקי התובע: הפסד שכר לתקופת העבר כולל פנסיה- 15,000 ₪ פגיעה בפוטנציאל ההשתכרות לתקופת העתיד כולל הפסד פנסיה- 60,000 ₪ הוצאות רפואיות, נסיעות, עזרת הזולת- 15,000 ₪ כאב וסבל- 70,000 ₪  סה"כ לפני ניכויים: 160,000 ₪ ניכוי אשם תורם- 136,000 ₪ ניכוי תגמולי מל"ל- 83,592 ₪ סה"כ לאחר ניכויים: 52,408 ₪ סוף דבר: הנתבעת תשלם לידי התובע פיצוי בסך של 52,408 ₪ נכון להיום, לסכום הפיצוי יש להוסיף אגרה ששולמה על ידי התובע, עלות חוו"ד מטעם התובע (סך של 3,835 ₪) וחלקו של התובע בתשלום למומחה מטעם ביהמ"ש (מחצית מהסך של 6,500 ₪ + מע"מ) סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד התשלום המלא בפועל, כמו כן, תישא הנתבעת בשכר טרחת עורך דין בהתאם לתקנות.

מזכירות תשלח עותק החלטתי לצדדים במסירה אישית + א.מ.  ניתן היום, י"א שבט תשע"ו, 21 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

אני ממליץ לכן לבית המשפט לקבל את תביעתו של מר אלמקייס שמחלתו נגרמה מחשיפה לחומרים מסרטנים במסגרת עבודתו ולקבוע את הפיצויים הקבועים בחוק.

לעניין העישון השיבה ד"ר ציקל כי אכן "עישון הוא גורם סיכון אך לא עקרי. לכן, אין במידע זה בכדי לשנות את דעתי. התרומה של תנאי עבודתו של התובע במקרה ייחודי זה, נותרה משמעותית". בסוגיית מיקום הגידול השיבה ד"ר ציקל כי "איני מסכימה. התובע לקה בגידול סרטני של ריריות האף ולא רק בנזופרינקס. מקבלת את חוות דעתו של ד"ר הוכמן שמחזק את קביעתו במכתבו מיום 5.7.17". ד"ר ציקל אף חידדה את מסקנתה לעניין הקשר שבין עבודת המערער והחומרים אליהם נחשף בגדרה ובין המחלה ממנה סבל: "התובע נחשף לגורמים ודאיים לסרטן חלל האף בהיותו רתך בפלדת אל חלד, תוספת של גורמים מסרטנים כקרינה מייננת וחומצות חזקות למרות שחלל האף אינו איבר המטרה מוסיפים לסבירות שהתובע חלה [ב]סרטן חלל האף כתוצאה מתנאי עבודתו". בית הדין האיזורי סבר כי תשובותיה של ד"ר ציקל "עמדו בסתירה לאסכולות רפואיות ידועות" כך, "המומחית התייחסה לספר הטקסטבוק של rosenstocck משנת 2004 כאשר ה IARC פירסם בשנת 2017 כי עישון הוא אחד הגורמים לסרטן בנזופרינקס. המומחית קבעה כי כל רמת חשיפה לקרינה מייננת מהוה סיכון תעסוקתי כאשר בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העוסקים בקרינה מייננת) נקבעו תקני חשיפה גבוליים מרביים כך שניתן לעבוד תוך חשיפה לקרינה בגבולות מסויימים, בנגוד לקביעות המומחית". על כן – ולבקשת המוסד – הורה בית הדין על מינוי מומחה נוסף מתחום הרפואה התעסוקתית, אשר יערוך חוות דעת נוספת, שלישית במספר, בשאלות שבמוקד התובענה.

...

בענייננו, לא מצאנו כי יש מקום לתת משקל לחוות דעתה של ד"ר ציקל שלום, נוכח העובדה כי היא מבוססת על חוות דעתו של ד"ר הוכמן כי המערער חלה ב- SNC, וכמו כן התעלמה תחילה מהיותו של המערער מעשן.

כללו של דבר: דין התביעה להידחות גם על יסוד מכלול חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם בית הדין בהליך.

סוף דבר – הערעור נדחה.

מעת גילוי המחלה בשנת 2010 ועד שנת 2020, מועד הגשת התביעה, עבר התובע 5 ניתוחים להסרת גידולים.

המסגרת הנורמאטיבית בעב"ל (ארצי) 10490-10-16 מועדים לשמחה מיכאל - המוסד לביטוח לאומי (מיום 19.10.2017) (להלן: עניין "מועדים לשמחה"), בית הדין הארצי היתייחס לרקע ההסטורי של הצורך לפיתוח עקרון תורת המקרוטראומה בכל הנוגע לפגיעות בעבודה: "תורת המקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת 'מחלות המיקצוע', מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות 'סגורה'. מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מיקצוע ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל. משכך, הפכה תורת המקרוטראומה להיות 'מפלטו האחרון' של מי שאינו יכול להצביע על ארוע תאונתי מסוים בעבודה ואינו בא בגדרה של מחלת המיקצוע". עוד הובהר שם כי : "... אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת 'מחלות המיקצוע', תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע 'תאונת עבודה'. כוחה של תורה זו מוגבל על-ידי המונח 'תאונה', ומכאן, באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד, כשלעצמה, במבחן מאפייניה של 'תאונה' (פתאומיות ומסוימות). זאת ועוד, נפגע המנסה להשליך את יהבו על תורה זו ניתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים". בקשר לעילת המקרוטראומה בהתייחס לחשיפה לחומרים מסוכנים, נקבע בעיניין מועדים לשמחה כי "ההכרה בתביעות להכרה בפגיעות כגון מחלת ריאות, מחלות סרטן, מחלות עור ועוד, בדרך של מקרוטראומה, כתוצאה מחשיפה לחומרים (מסוכנים או אחרים) במסגרת העבודה ... מאז תחילת דרכו הבהיר בית הדין כי חדירה של חומרים כאלו ואחרים דרך הנשימה מהוה שרשרת של אירועים המהוים פגיעות חוזרות ונשנות". עוד נקבע בעיניין מועדים לשמחה, כי גם במקרה של פגיעות שהם תוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, נידרש מהנפגע להוכיח תשתית עובדתית הכוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונישנית" לחומרים.

עוד נקבע ביחס לקיומה של התשתית העובדתית כי: " בפסיקה נקבע כי אין לקבל גישה, השוללת באופן גורף את תביעות העובדים, שנפגעו כתוצאה מחשיפה לחומרים מזיקים בעבודתם, ואשר אין ביכולתם להוכיח את מידת פוטנציאל הפגיעה אליה נחשפו - על מנת להיות מוכרים כנפגעי עבודה. נקבע, שכאשר סביר להניח כי אכן העובד נחשף לגורם בעל פוטנציאל פגיעה במקום עבודתו, כעולה מחומר הראיות שהונח בפני בית הדין - יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי, או הפגיעה, הם תוצאה של חשיפה לגורם המזיק בעבודה. מכאן, שאין מניעה למנות מומחה רפואי בתביעות בהן קיימת עמימות בנוגע לחלק מהפרמטרים, הדרושים לצורך הרכבת התשתית העובדתית המלאה על פי תורת המקרוטראומה. זאת גם במקרים של ספק, הנוגע להקף החשיפה לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות, ובשים לב לכך שבמקרים כגון אלה ההערכה של משך, אופן וכמות החשיפה לחומרים, כאמור, הנה מורכבת ומצריכה ידע מקצועי ספציפי ומעמיק (עב"ל (ארצי) 42833-09-14 חנה יעקבי-המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (25.2.18)). גישה זו לוקחת בחשבון את הקשיים הכרוכים בנגישות הנפגעים לידע המקצועי המורכב, הנוגע לסוג ולהרכב החומרים שאליהם הם נחשפו, או נחשפים במסגרת עיסוקיהם השונים, ובמהלך תקופות שונות, וזאת ללא הסתייעות באיש מיקצוע בעל היתמחות ספציפית. כמו כן, יש להביא בחשבון את הקושי הנובע מהשינויים החלים מעת לעת בהרכב החומרים המשמשים לאותן מטרות תעסוקתיות, כפועל יוצא משינוי טכנולוגי או משינוי בתקינה ובחוקי הבטיחות". (עב"ל 30126-03-17 שמשון ברק נ' המל"ל (מיום 10/07/2018) (להלן: עניין "שמשון")).

...

השאלות העומדות בפנינו הן, האם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי בהגשת התביעה, והאם יש להכיר בליקוי בשלפוחית השתן של התובע, כפגיעה בעבודה על פי עקרון תורת המיקרוטראומה, כפי שטוען התובע.

כעת, נבחן האם התובע הוכיח אף בחלוף שנים רבות תשתית עובדתית לצורך הוכחת קשר סיבתי בין מחלת הסרטן ממנה סובל לבין תנאי עבודתו בחברת פז. כפי שיובהר להלן, לאחר עיון במכלול המסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק אנו מקבלים את טענת התובע, כי עבד בחברת פז משנת 1980 ועד לשנת 2019, בתפקידים שונים של נהג מכלית, מכונאי רכב וקצין בטיחות.

מסקנה זו מבוססת, בין היתר על שאלון המעסיק בו תמך בטענותיו של התובע בדבר השימוש בבנזן באומרו: "1. הוביל את הדלק כנהג מכלית והסתובב בין התחנות השונות- כנהג מכלית דלק.

עניין באומר מובא בדרך של קל וחומר שכן, באם הוכרה תשתית עובדתית לחשיפה משנית ביותר של איש משרד אזי יש להכיר בתשתית העובדתית בעניינו של התובע אשר היה חשוף באופן ישיר לחומרים מזהמים תקופה משמעותית בהיותו עובד חברת פז. לאור כל האמור לעיל, בהתאם להלכה הפסוקה ובנסיבות שצוינו, ניתן לבחון את קיומו של הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי העבודה למחלת הריאות של התובע גם באמצעות חוות הדעת של המומחה הרפואי.