מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת פיצויים בגין אפליה מגדרית ופיטורים שלא כדין

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, הגישה התובעת תביעה זו לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, דמי מחלה, חלף הפרשות לפנסיה, תוספת ותק, פצויי פיטורין ופיצויי הלנתם, פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן- חוק הגנת השכר), פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה, פיצוי בגין נזק לא ממוני ועגמת נפש ותשלום הוצאות ניהול הליך והכנת חוות דעת מומחה.
התובעת טענה בכתב התביעה כי "במהלך כל תקופת העבודה, בחוסר תום לב קצוני ושלא כדין, סירבה הנתבעת לאפשר לתובעת לממש ולנצל את ימי החופש להם זכאית עפ"י חוק- ותחת זאת כפתה עליה תשלום חודשי שהתווסף לכאורה לשכר הבסיס של סכומים משתנים בגין "תמורת ימי חופשה", כביכול, וזאת ללא קבלת הסכמת התובעת ועל אף היתנגדותה לתשלום בצורה זו."
פיצוי בגין אפליה מגדרית, העסקה פוגענית ועגמת נפש התובעת טענה כי הופלתה על רקע מיגדרי (אולצה לקפל כביסה לעומת המדריכים שלא עשו כן, אלא בתשלום נפרד) והועסקה בנגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה שעות רבות ברציפות וללא הפסקה; כי נימנעה ממנה האפשרות לממש זכות לחופשה "בעין" בהתאם להוראות החוק; כי היא נדרשה לברר את החוקים ולהציגם לנתבעת מקום בו סברה כי לא שולמו זכויותיה כדין; כי חל שינוי לרעה בתנאי עבודתה באופן שדרשו ממנה לטפל בבנים ובתינוקת וכי נגרמה לה עגמת נפש ונזק לא ממוני עקב היתנהלות הנתבעת.
על יסוד האמור לעיל תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין אפליה בשכר על רקע מיגדרי נדחית.
...
סוף דבר התביעה נדחית ברובה.
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.6.16 ועד התשלום בפועל: דמי הבראה בסך 781 ₪.
בשים לב לסכומים שנתבעו (קרוב ל-400,000 ₪) לעומת הסכומים שנפסקו, למשך הזמן בניהול ההליך ולכלל נסיבות העניין, החלטנו לחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לא אחת נפסקו פיצויים בגין אובדן הישתכרות בשל פיטורים שלא כדין.
עוד נקבע, כי מדובר בפרשה חדשה והסעיפים נמחקו מהתצהיר, כדלקמן: " בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלת זכאותו של התובע לתוספת שכר שכינויה "תוספת ענ"א". התובע טוען בכתב תביעתו כי הוא זכאי לתוספת ענ"א (וכן להפרשות נגזרות לקרן פנסיה וקרן הישתלמות), וכן כי הוא זכאי לפצוי בגין אי קיום זכות שימוע בטרם התקבלה החלטה בשאלת זכאותו, וכן לפצוי בגין הפרת הוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה שכן לטענת התובע ההחלטה בעיניינו התקבלה על רקע אישי, תוך הפליתו ביחס לעובדים אחרים (יאמר מיד כי התובע לא מפרש בגין איזה שיקול זר מהמנויים בחוק הוא הופלה לרעה).
לנוכח האמור המדינה מבקשת את מחיקתם של סעיפים החורגים מגדר המחלוקת בתיק: כך, המדינה מפנה לאמור בסעיפים 39-46 לתצהיר התובע בהם מלין התובע על כך שלאחר הגשת התביעה דנן הוא החל לסבל מהתנכלות מצד מעבידתו, כי נימנע ממנו קידום ואפשרות להיתמודד במכרזים, וכן כי נילקחו ממנו עובדים, וכי מדירים אותו מדיונים הכל שלא כדין ומשיקולים זרים על מנת לגרום לו לתפטר.
...
הבקשה לסילוק על הסף תמצית טענות הנתבעים בבקשה ובתשובה הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות על הסף, מן הנימוקים העיקריים הבאים: חוסר סמכות עניינית: בהתאם לסעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה") לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה.
לנוכח האמור, אני מורה על מחיקת סעיפים 39-46,60 מהתצהיר התובע".
התביעה לפיצוי בסך 50,000 ₪ מכוח חוק הגנה על עובדים נדחית.
סיכום הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת באופן חלקי, כך שהתביעה כנגד הנתבעים 2- 3 נמחקת מחוסר סמכות עניינית, והתביעה בגין חוק ההגנה על עובדים נדחית מחמת התיישנות.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2020 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בית הדין האיזורי הגדיר את השאלה הטעונה הכרעה כך (הדגשה במקור): "38. השאלה שלפנינו אם כן הנה, האם החלטת הנתבעת להמשיך ולשלם לד"ר דולגופולוב את שכרו כפי שנקבע בתקופת היותו מרצה, הנה בנגוד להוראות החוק, והאם היה על הנתבעת בשלב זה לשנות את להשוות את תנאי העסקתם של כל עובדי המעבדה. משמעות השוואה כאמור הנה, הרעת תנאי העסקתו של ד"ר דולגופולוב, או העלאת שכרם של כל יתר עובדי המעבדה העובדים בשכר שעתי – לגובה שכרו של ד"ר דולגופולוב". לאור הסברי האוניברסיטה לגבי צורת ההעסקה השונה בין העובדת לד"ר דולגופולוב ושימור שכרו, כמו גם משהוכח שהיו גם נשים שזכו לתנאי שכר שוים לאלו של ד"ר דולגופולוב, קבע בית הדין האיזורי כי (הדגשה במקור): "40. ...לפיכך, ומשהוכח שגם נשים קיבלו את שכרו של ד"ר דולגופולוב הרי שהתובעת לא הוכיחה כי השיקול האמתי של הנתבעת בקביעת השכר השונה נעוץ באפליה מחמת מין. התובעת לא הניחה אף ראשית ראיה ממנה ניתן ללמוד על כך שהטעם לפערי השכר נעוץ באפליה מגדרית". לצד זאת סייג בית הדין האיזורי את דבריו וקבע כי: "41. ...נבהיר, שאין משמעות קביעה זו כי בכל מקרה ומקרה שבו יטען המעסיק לכך ששכרו של פלוני נקבע שנים לפני שכרה של פלונית ובשל הצדקה עניינית באותה עת, יהא די בכך כדי לשמש כהגנה אפקטיבית בפני תביעה לפי חוק שכר שווה. בהחלט תיתכנה נסיבות שבהן גם אם שכרו נקבע שנים קודם למועד שבו נקבע שכרה, לא יהא בכך כדי למנוע קביעה בדבר אפליה בשכר, ויש לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה בטרם הכרעה בדבר, לכאן או לכאן.
בית הדין האיזורי בפסק דינו היה ער להעדר טענה בדבר נזק מסוג זה, ולכן הדגיש כי הוא פוסק פיצוי אך בגין נזק שאינו ממוני בהיעדר תשתית ראייתית לנזק זה. לאור האמור דין הערעורים ההדדיים כנגד הפצוי בגין פיטורים שלא כדין – להדחות.
ביום 13.10.15 הגישה העובדת את תביעתה, ובסעיף 70 לכתב התביעה טענה בין היתר כי היא זכאית לפצויי פיטורים בלי תלות בנסיבות סיום ההעסקה נוכח גילה.
...
(ה) סוף דבר ערעור העובדת בנוגע לתשלום פיצויי הלנת פיצוי פיטורים מתקבל כך שסכום הפיצוי יעמוד על 35,000 ₪ (תוספת 20,000 ₪).
לפיכך, אני מסכים כי דין הערעור בנושא זה להידחות.
סוף דבר ערעור העובדת בנוגע לתשלום פיצויי הלנת פיצוי פיטורים מתקבל כך שסכום הפיצוי יעמוד על 35,000 ₪ (תוספת 20,000 ₪).

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עם זאת, משקבענו כי התובעת התפטרה, הרי שדין תביעתה לקבלת פיצוי עקב אי מתן הודעה מוקדמת, כמו גם תביעתה שעניינה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ללא שימוע ועל רקע של אפליה מגדרית, להדחות.
...
סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.
כל הסכומים שנפסקו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי העבודה (8.8.18) ועד למועד התשלום בפועל (בנסיבות העניין ונוכח קיומה של מחלוקת כנה בין הצדדים, לא מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מעבר להפרשי הצמדה וריבית).
כמו כן תשלם הנתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

שלושה חודשים לאחר נתוק יחסי העבודה, ביום 21.8.2016 ניתן פסק דין בתביעה הראשונה בו התקבלו טענותיה של העותרת בגין ההפחתה שבוצעה בהקף משרתה, ונדחו טענותיה לפצוי בגין הפליה מחמת גיל עוגמת נפש.
על פסק הדין של בית הדין האיזורי הוגשו ערעורים, הן על ידי העותרת והן על ידי ידיעות אחרונות: העותרת ערערה על דחיית תביעתה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ואילו ידיעות אחרונות ערערה על חיובה בתשלום מענק הפרישה המוגדל.
ודוק, אין הן מגלות כל טעות משפטית מהותית שנפלה בפסק דינו של בית הדין הארצי, לא כל שכן מעלות שאלה עקרונית החורגת מגדר עניינה הפרטני של העותרת (ראו, למשל: בג"ץ 2449/11 ניב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 6 (23.5.2011); בג"ץ 6283/19 צדקה נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 12 (17.5.2020)).
...
כן גורסת העותרת כי פרשנות נכונה של הוראות ההסכם ונוסח כתב הוויתור מביאה למסקנה שהוויתור אינו חל על תביעות שעניינן שכר עבודה, וגם לא על תביעות תלויות ועומדות בשעת חתימת ההסכם הקיבוצי החדש.
לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובות.
אשר על כן, העתירה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו