לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, הגישה התובעת תביעה זו לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, דמי מחלה, חלף הפרשות לפנסיה, תוספת ותק, פצויי פיטורין ופיצויי הלנתם, פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן- חוק הגנת השכר), פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה, פיצוי בגין נזק לא ממוני ועגמת נפש ותשלום הוצאות ניהול הליך והכנת חוות דעת מומחה.
התובעת טענה בכתב התביעה כי "במהלך כל תקופת העבודה, בחוסר תום לב קצוני ושלא כדין, סירבה הנתבעת לאפשר לתובעת לממש ולנצל את ימי החופש להם זכאית עפ"י חוק- ותחת זאת כפתה עליה תשלום חודשי שהתווסף לכאורה לשכר הבסיס של סכומים משתנים בגין "תמורת ימי חופשה", כביכול, וזאת ללא קבלת הסכמת התובעת ועל אף היתנגדותה לתשלום בצורה זו."
פיצוי בגין אפליה מגדרית, העסקה פוגענית ועגמת נפש
התובעת טענה כי הופלתה על רקע מיגדרי (אולצה לקפל כביסה לעומת המדריכים שלא עשו כן, אלא בתשלום נפרד) והועסקה בנגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה שעות רבות ברציפות וללא הפסקה; כי נימנעה ממנה האפשרות לממש זכות לחופשה "בעין" בהתאם להוראות החוק; כי היא נדרשה לברר את החוקים ולהציגם לנתבעת מקום בו סברה כי לא שולמו זכויותיה כדין; כי חל שינוי לרעה בתנאי עבודתה באופן שדרשו ממנה לטפל בבנים ובתינוקת וכי נגרמה לה עגמת נפש ונזק לא ממוני עקב היתנהלות הנתבעת.
על יסוד האמור לעיל תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין אפליה בשכר על רקע מיגדרי נדחית.
...
סוף דבר
התביעה נדחית ברובה.
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.6.16 ועד התשלום בפועל:
דמי הבראה בסך 781 ₪.
בשים לב לסכומים שנתבעו (קרוב ל-400,000 ₪) לעומת הסכומים שנפסקו, למשך הזמן בניהול ההליך ולכלל נסיבות העניין, החלטנו לחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.