תביעת פיצויים בגין אפליה בכניסה למועדון לפי חוק איסור אפליה

תביעה לפיצויים בסך 50,000 ₪ מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, תשס"א-2000 (להלן – חוק איסור הפליה).

המחלוקת בתביעה נעוצה בשאלה, האם בנסיבות המקרה מותר היה לנתבעת למנוע את כניסת התובע למועדון או שהדבר נעשה לנוכח הפליית התובע בהיותו ערבי, הפלייה שהנה אסורה.

הלכה היא, כי הגם שהנטל להוכיח שנעשתה הפליה בשל השתייכות אדם לאחת מהקבוצות או בשל מאפיינים על פי אחד הסממנים המנויים בסעיף 3 לחוק מוטל על מי שמבסס את תביעתו על פי החוק, הרי שבשל הקושי להוכיח כי ההפליה אכן נעשתה בשל אחת מהעילות המנויות בסעיף 3 לחוק, נקבעו בסעיף 6 לחוק מספר חזקות, המקילות על הטוען לאפליה לעמוד בנטל זה. כך, מקום שהוכיח התובע אחד מהמעשים המנויים בסעיף 6, קמה חזקת ההפליה האסורה, ועובר הנטל לנתבע לסתור אותה (רע"א 8821/09 פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ (פורסם בנבו, 16.11.2011); בג"ץ 6778/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים, פ"ד נח(2) 358, 368 (2004)).

...

מסקנתי היא כי לא הוכחה טענת הנתבעת כי כניסת התובע ו/או חברו סורבה בשל התנהגות בעייתית או עבריינית.

לאור מכלול האמור, הגעתי למסקנה כי הנתבעת פעלה בניגוד לסעיף 3 לחוק איסור הפליה וכי היא לא סתרה את החזקה בסעיף 6 לחוק.

הנתבעת תשלם את הפיצוי בתוך 30 יום, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

תביעה לפיצויים בגין הפליה בכניסה למועדון כנטען על ידי התובע.

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, תשס"א – 2000 (להלן – "חוק איסור הפליה"), קובע איסור הפליה בסעיף 3 (א): "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות צבורי או בהפעלת מקום צבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השרות הצבורי, במתן הכניסה למקום הצבורי או במתן שירות במקום הצבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות." הנטל להוכיח הפליה כאמור בסעיף 3, מוטל על התובע המוציא מחברו; אולם סעיף 6 לחוק קובע חזקות הפליה המעבירות את הנטל אל הנתבע לסתור אותה, ככל שתנאי החזקה הוכחו על ידי התובע: "הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בנגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:

...

בנסיבות אלה, סבורני כי התובע לא הוכיח כי הייתה הפליה נגדו על רקע דתי לפי סעיף 3 לחוק איסור הפליה, וממלא הנתבע סתר את החזקות הקבועות בסעיף 6 לחוק.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

החוק מבקש להסיר חסמים רבים העומדים בפני נפגעי ההפליה בהגשת תביעה נגד הגוף המפלה והוכחתה, כגון פערי כוח בין הצדדים, שימוש בפרקטיקות המסוות את ההפליה, קושי בהבאת ראיות ועוד: "המחוקק ביקש להעניק לנפגעי הפליה דרך פשוטה, מהירה, זולה ויעילה לפצוי, ללא הוכחת נזק, במטרה לעודד אותם להגיש תביעות מבלי לחשוש מקשיים - בעיקר קשיי כימות והוכחת הנזק, כמו גם עלויות משפטיות - הקיימים במסלולי תביעה רגילים, ובכך לקדם את המאבק בתופעת ההפליה כתופעה חברתית רווחת" (שם; ההדגשה במקור; על החסמים להגשת תביעה על פי חוק איסור הפליה ראו גיל גן-מור "הפליה במבחן: הפעלת בוחנים (טסטרים) לחשיפת הפליה בידי ארגונים לשינוי חברתי" מעשי משפט ט(2) 207 (2018)).

לצורך בחינת השאלה האם הוכחה החזקה לפי חוק איסור הפליה נבחן להלן מספר שאלות משנה: ראשית יש לבחון האם הוכח שלמקוריה הוצג תנאי כניסה לפיו הוא נידרש להשאיר את תיק הגב שלו בכניסה למרכול; לאחר מכן נבחן את טענת ויקטורי כי מדובר בנוהל כללי של הרשת; לבסוף תבחן השאלה האם הוכח כי התנאי שהוצג למקוריה לא הוצג ללקוחות אחרים שאינם משתייכים לקבוצה אליה הוא משתייך, דהיינו מי שאינו ממוצא אתיופי או מי שאינו גבר.

ראשית, מקוריה הוא התובע בתביעה לפי חוק איסור הפליה וויקטורי היא הנתבעת שם. אמנם, תביעה זו הוגשה מספר חודשים לאחר הארוע, אלא שכאמור ויקטורי ידעה מהן טענותיו של מקוריה כלפיה עוד ביום הארוע, ואף הגישה נגדו תביעה כאשר ברור היה לה כי תדון בה שאלת האמת בפירסום והיה בהחלט ניתן להניח כי תוגש מנגד תביעה בגין הפליה.

בע"א (מחוזי חי') 3724/06 קבוץ רמות מנשה נ' מזרחי (7.1.2008) נפסק פיצוי מאקסימאלי בסך של 50,000 ₪ בגין הפליה בארוע יחיד על רקע גוון עור בכניסה למועדון.

...

אני מקבלת את עדותו של מקוריה לפיה שבת לא שלל את טענתו ואמר לו שאם לא מתאים לו שלא יקנה שם (סעיף 33 לתצהיר).

כך למשל נקבע כי- "אכן, ככלל, יש למגר מן השורש תביעות בלתי כנות, ואין לאפשר לתביעות שהופכות את בית המשפט  לכלי משחק אסטרטגי, לחצות את סף ההיכל ולבוא בשעריו.

את המסקנה האמורה יש להביא בחשבון בעת קביעת הסעד והוצאות ההליך.

עסקינן בתביעה לפצוי בגין הפליה בכניסה למועדון "א.ב.ג. רוטשילד בע"מ" (ג'ימי הו) (להלן: "המועדון"), וזאת בהתאם להוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, תשס"א – 2000 (להלן: "החוק" או "החוק לאיסור הפליה").

בדברי ההסבר להצעת החוק (רשומות מיום 28.5.2014 – מנבו) נאמר לעניין זה: "יצוין כי סעיף 3(ד()1 )לחוק איסור הפליה במוצרים קובע, בין היתר, כי לא יראו הבחנה מחמת העילות המנויות בחוק כהפליה כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השרות הצבורי או המקום הצבורי. לפיכך, אם תדרש הבחנה מחמת גיל משיקולים הנובעים ממהות המוצר, השרות הצבורי או המקום הצבורי, למשל איסור כניסת קטין לאולם קולנוע בעת הקרנת סרט המיועד לבגירים, הדבר לא ייחשב להפליה אסורה לפי החוק" אם כן יש לבדוק אם במקרה הנידון מדובר בהפליה על רקע גיל או שמדובר במקרה העומד בתנאי החריגים שנקבעו בסעיף 3(ד)(1).

...

אמנם הנתבעת לא הרימה את הנטל של הוכחת החריג שבחוק ולכן אני קובעת כי הייתה הפליה על רקע גיל, אך מדובר בהפליה על הרף הנמוך.

סוף דבר: לאחר בחינת מכלול הראיות לא מצאתי כי במקרה הנדון לא הוכחה הפליה על רקע מגזרי, אך הוכחה הפליה על רקע גיל, גם אם ברף הנמוך.

הנתבעים ישלמו פיצוי בסך 4,000 ₪ לכל אחד מהתובעים תוך 30 יום.

חזקות אלו נקבעו על מנת להקל על הטוענים לאפליה להוכיח טענותיהם, שכן, מטבע הדברים, אפליית אדם על בסיס קבוצת השתייכותו מתבצעת שלא באופן גלוי ועל כן קיים קושי בהוכחתה (ראו דברי ההסבר להצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים (תיקון מס' 2 חזקת הפליה), התש"ע – 2010, ה"ח 334); יחד עם זאת, עדיין מוטל נטל השיכנוע על התובעים להוכיח כי הופלו מחמת השתייכותם לאחת הקבוצות המנויות בס' 3(א) משמצאתי לקבל את עדות התובעים באשר לעובדה לפיה המאבטח סרב להכניסם למועדון לאחר שבחן את חזותם עליהם בלבד, ובטרם כל שיח עימם, אני קובעת כי אכן הופלו וזאת אף שלא שוכנעתי כי היותם בני עדות המזרח דוקא, היא הסיבה בעטיה לא הוכנסו למועדון.

יחד עם זאת, לטעמי, אין לראות בעובדה לפיה התובעים אינם יכולים להצביע על הפליתם נוכח שיוכם לקבוצה כזו או אחרת ככזו אשר יש בה כדי להראות כי לא הרימו את נטל השיכנוע לצורך הוכחת הפלייתם לפי החוק.

הדרישה לפיה על התובע להפליה להוכיח כי הופלה מחמת השתייכותו לקבוצה אתנית כזו או אחרת, מהוה בעיני מיכשול ראייתי, אשר יש בו בכדי לסכל את מטרת החוק, דוקא מקום בו הטוענים להפליה נזקקים לו ביותר: " תובעים רבים בגין הפליה בכניסה למועדונים נכשלים באפשרות לממשן בשלב הביסוס העובדתי של טענתם. הסיבה העיקרית לכך היא שהם אינם מצליחים לבסס את הטענה כי מוצאם מילא תפקיד בהחלטה לא להכניסם למועדון. זאת, הן משום שהסלקטורים מכחישים זאת והן משום שבמקרים רבים השופטים אינם משתכנעים שהתובעים, לנוכח מראם החצוני ומאפייניהם, אכן נתפסו כמזרחים. מדובר בכשלון בשני שלבים – גם בשלב של טענת ההפליה העיקרית לפי סעיף 3 לחוק וגם בשלב של הניסיון להקים את אחת החזקות הראייתיות שבחוק המעבירות את נטל הראיה אל הנתבע להוכיח כי לא היה קשר בין מוצאו של התובע לבין מניעת כניסתו למועדון. כזכור, סעיף 6 לחוק מונה מצבים אחדים שאם התובע מוכיח שאחד מהם היתקיים, הנטל עובר למועדון להוכיח כי לא הפלה. אלא שהחזקות דורשות מהתובע להוכיח שהיחס השונה שקבל נעוץ בהסתמכות המועדון על אחת מעילות ההפליה האסורות. לכן גם לצורך החלת חזקה מסעיף 6 התובע נידרש להוכיח שהסלקטורית הבחינה בינו לבין אורחים אחרים על רקע השתייכותו הקבוצתית" (תירוש, בעמ' 458 – 459).

מכל האמור לעיל מצאתי לקבוע, כי התובעים הופלו על ידי עובדי הנתבעת בכך שכניסתם למועדון סורבה, לא כל נימוק המצדיק את הפלייתם ולכן, הנם זכאים לסעד בדמות פיצוי ללא הוכחת נזק, כאמור בס' 5 לחוק.

...

מכל האמור לעיל מצאתי לקבוע, כי התובעים הופלו על ידי עובדי הנתבעת בכך שכניסתם למועדון סורבה, לא כל נימוק המצדיק את הפלייתם ולכן, הינם זכאים לסעד בדמות פיצוי ללא הוכחת נזק, כאמור בס' 5 לחוק.

מכל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים סך של 11,000 ₪ (השוו ת"ק (תביעות קטנות בת ים ) 35962-09-21 קורן יהודה אבני נ' מקום בשמיים בע"מ (29.12.2021) וכן ת"ק (תביעות קטנות ירושלים) 29382-01-11 רועי מירו נ' צבי וקובי ניהול והשקעות בע"מ (31.10.2012)).

בנוסף לסכום זה תשלם הנתבעת סך של 1000 ₪ לכל אחד מהתובעים עבור הוצאות המשפט.