תביעת פיצויים בגין אירוע לבבי בעבודה עקב אמצעים חריגים

אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה כי לאחר שמיעת העדויות שוכנעתי כי הארוע היתנהל באופן בו הוא תואר על ידי התובעת, כי מדובר היה בארוע חריג, יוצא דופן בעוצמתו ובהשפעתו, במסגרתו הייתה התובעת, אשה צעירה בתחילת הריונה, נתונה למתקפה מילולית משולחת רסן מצד מנהלה והממונה עליה, אדם המבוגר ממנה בשנים רבות, אשר היה הדמות הדומינאנטית לא רק במקום עבודתה, אלא גם במקום מגוריה ובקהילתה.

מר איתן בן זכאי, שעבד תחת נהולו של מר סלונים ז"ל במשך מספר שנים, העיד כי: "הייתה אלימות מילולית, היו התפרצויות גם כלפיי וגם כלפי עובדים אחרים". וכן כי "הייתה מזכירה בעמותה שעזבה בטריקת דלת אחרי שנים רבות של עבודה עקב התפרצות קשה וחריגה שלו עליה" (ראו סעיפים 4, 6, ו- 7.

על המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים.

לעניין זה נקבע כי "שיקולים של מדיניות משפטית שוללים לטעמי הטלת אחריות על המערערת. הכרה ברוגז ובהתרגשות במהלך העבודה שסופם בארוע לבבי, תגדיל עד לאין שיעור למעלה ולמטה ולצדדים את מעגל הניזוקים ואת האירועים בגינם תוטל חבות בנזיקין על מעבידים" (עמוד 11 לפסק הדין).

מכוחה של הילכת אסותא נדחו תביעות שונות בעילות דומות- כך למשל בת"א (מחוזי חי') 728-07 עז' המנוחה מגן קרן לין ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד החינוך (נבו 09.02.2014) נדחתה תביעת עיזבונה של מורה בבית ספר בגין ארוע לבבי שניגרם בעקבות הצתת אשלגן על ידי תלמיד, בת"א 50584-10-14 פלוני נ' סיגנון (12.1.2021) נדחתה תביעת בה נטען להתפרצותה של מחלה אוטואימונית בעקבות ויכוח עסקי על תנאי שכר וקידום ובתא (עפ') 50034-05-17‏‏ פלוני נ' שירותי בריאות כללית (30.12.2020) נדחתה תביעת עובדת לפצוי בגין נזקים נפשיים שנגרמו לה בעקבות ויכוח עם מנהלה.

...

כך או כך, בהתחשב בנכותה של התובעת ובעובדה כי עד עתה לא הוציאה הוצאות משמעותיות על טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, ומאידך בהתחשב בקביעות ד"ר גונן לפיהן התובעת תפיק תועלת מטיפול CBT למשך חצי שנה, אני קובעת פיצוי גלובלי על סך 10,000 ₪ לעבר ולעתיד בראש נזק זה. נזק לא ממוני האירוע נשוא התביעה הותיר חותמו על התובעת והשלכותיו מורגשות אצלה גם היום.

סוף דבר סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר - 40,000 ₪ אובדן כושר השתכרות - 160,000 ₪ פנסיה 25,000₪ עזרת צד ג' 2,000 ₪ הוצאות רפואיות, נסיעה והוצאות אחרות 10,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 277,000 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 23.4%, החזר אגרה כפי ששולמה, החזר שכר העדים כפי שנפסק והחזר הוצאות למומחים –בכפוף להצגת חשבוניות ובתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.

העובדות בפני תביעה לפצוי על ניזקי גוף בגין ארוע בו נפל על התובע שער ברזל כבד וגרם לו לפגיעות וחבלות.

בליל התאונה עבד במשמרת הלילה, באופן חריג, לאחר שהחליף עובד אחר (עמ' 24).

ככל שהיתה חריגה מהנהלים בנוגע לשעת הסגירה, הדבר אינו רלוואנטי בנוגע לסגירת השער, שכן, כאמור, לא הוכח שהתובע פעל כתוצאה מכך במהירות רבה או בחוסר תשומת לב. אחריות התובע ואשם תורם לנוכח האמור עד כה ניתן לקבוע כבר עתה כי ככל שתוטל אחריות על מי מהנתבעים או צד ג', אין לייחס לתובע אשם תורם, שכן לא הוכח כי הוא לא פעל בהתאם להנחיות שנתנו לו או שחרג מהן באופן כלשהוא.

התובע העיד כי ניתנה לו הנחיה לסגור את השער, אך לא ניתנו לו הנחיות ספציפיות לגבי האופן שיש לבצע את הסגירה (עדות התובע עמ' 18, 19) ולנקיטת אמצעי זהירות מתחייבים.

לטענת הנתבעת התובע נימנע מלעבוד בתקופה של שנתיים לאחר התאונה, ללא אסמכתא רפואית לכך, והוא אינו זכאי לפצוי בגין תקופה זו. עיון בדו"ח רציפות הביטוח מעלה כי מדובר בתקופה קצרה יותר של כשנה.

...

לפיכך אני מקבלת את חוות דעתו של ד"ר קאופמן וקובעת נכות רפואית בגין השבר כאמור בחוות דעתו.

עם זאת, בנוגע לצלקת, ד"ר קאופמן עצמו קבע כי הנכות בגינה אינה תפקודית, ולפיכך אני קובעת נכות משוקללת כוללת בשיעור של 22%.

סיכום לאור כל האמור, יש לשלם לתובע סכום כמפורט להלן: הפסד השתכרות בעבר 100,000 ₪ גריעה מכושר השתכרות 130,000 ₪ עזרת הזולת 15,000 ₪ הוצאות רפואיות 10,000 ₪ נזק בלתי ממוני 125,000 ₪ ניכוי תגמולי המל"ל 214,000 ₪ בסך הכל ישולם לתובע סכום של 166,000 ₪.

להורות ולקבוע כי החברה תשלם עבור ימי חופשה וימי מחלה שהייתה אמורה ליצבור בתקופת החל"ת. להורות ולקבוע כי החברה תשלם לה פיצוי בשל נזק בלתי ממוני בגין היתנכלות והתעמרות בעבודה.

לגירסתה, אירועים אלו הוצגו במסגרת התביעה הקודמת אך לא ניתנה הכרעת בית הדין לגביהם, לפיכך פורטו במסגרת תביעה זו. ואולם, מבחינת פסק הדין הקודם עולה כי הייתה היתייחסות לטענות התובעת אשר ליחסי העבודה החל ממועד הגשת התביעה הקודמת ועד למועד מתן פסק הדין.

עוד הוסיפה והצהירה התובעת כי ביום 20.7.17 כאשר היא הייתה בדרכה לעבודה היא חשה בלחצים בחזה וקשיי נשימה כבדים, ורופאת המשפחה שאליה פנתה החליטה לפנות אותה באמבולנס לבית חולים, שם הוחלט לאשפז אותה בגין חשד לארוע לבבי.

הוחלט כי נוכח הארוע החמור והחריג, אין מנוס מסיום העסקתה של התובעת.

אמצעי המעקב היו שעוני נוכחות ובקרת כניסה, והמעקב נערך לפי נוהל שימוש במצלמות מעקב במקום העבודה של החברה באחריות מנהל חטיבת משאבי אנוש ומנהל (עמ' 97 ש' 31-32, עמ' 98 ש' 1-2, 21-24 לפרוטוקול הדיון).

כך שעובד שמגיע לעבודה לאחר השעה המותרת לכל המאוחר – קרי מאחר לעבודתו בפרק זמן העולה על המותר – לא זכאי לתשלום שכר בגין האיחור (סעיפים 29-34 לתצהירה).

...

מכל האמור לעיל, אנו סבורות כי כלל האירועים לא עלו לכדי מסכת התעמרות והתנכלות בעבודה כלפי התובעת, אלא היו חלק מהפררוגטיבה הניהולית של החברה.

על כן, דין כל טענות התובעת בעניין זה להידחות.

לסיכום דין התביעה להידחות.

התובע טוען עוד כי שבוע ימים לאחר התאונה לא עבד מאחר שהחלו להופיע אצלו כאבי גב וראש חזקים לכן הוא תובע את הפסדיו בגין אותם ימים שנעדר מעבודתו.

נציג הנתבעת העיד כי תדירות הפיקוח בחניון היא יום-יומית וישנו סייר שמסייר בבניין, לרבות החניון, כל היום ואם הוא מאתר דבר מה חריג עליו לדיווח לאחזקה או ללובי (עמ' 4, שורות 19-15 לפרוטוקול).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בראיות שהציגו ושמעתי את העדויות והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, אני סבור כי גירסתו של התובע לגבי אופן קרות התאונה היא מסתברת יותר מאשר עם גירסתו של נציג הנתבעת.

שנית, כאשר נישאל נציג הנתבעת לגבי יומני עבודה המתעדים את הדיווח על כל מפגע שתחת אחריותה של הנתבעת, השיב הנתבע "לא רושמים אירועים פשוט מנקים" (עמ' 5, שורות 23-22 לפרוטוקול).

כמו כן, לא ברור הכיצד לא הבחין התובע בכתם השמן הברור ואך ברור כי אם היה נוהג במהירות נמוכה והיה שם לב למה שקורה בדרך היה מזהה דבר מה חשוד שאז היה עליו לתת את דעתו שבעתיים.

מדובר בראש נזק המתאים לתביעה לפי ניזקי גוף או לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 בצרוף חוות דעת רפואית, ולא במסגרת תביעה לניזקי רכוש.

...

לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

אני סבור כי מהירות נסיעתו של רכב התובע הייתה גבוהה יותר.

לכן, אני סבור כי לתובע אשם תורם בשיעור של 30%, אשר יופחת מהנזק המגיע לתובע.

סיכום אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 8.1.

שנית, טענת המועדון בדבר קיומם של אישורים נוספים מאת הממונה אינה מתיישבת עם עמדתו העקרונית שלפיה אינו מחויב לפנות לממונה על יחסי העבודה לצורך אישור הסכם ההעסקה.

וראו לעניין זה דברי כב' השופטת גליקסמן ב-ע"ע (ארצי) 28475-03-20 סלמאן - אקובג בע"מ, פסקה 41 (7.12.2020): "כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה' או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת" במקרה דנן, מתקיימים כל התנאים האמורים.

וכך, סוכמו העקרונות המנחים שהתגבשו בהלכה הפסוקה בעיניין זה: "ראשית, היתעמרות בעבודה אינה כוללת רשימה סגורה של מקרים, ומדובר - ככלל - בהתנהגות חוזרת או במספר אירועים נפרדים (גם אם שונים זה מזה), להבדיל מארוע חד-פעמי. שנית, קיימת חשיבות לבחינת טענות התובע כמכלול, שכן בחינת הטענות במנותק זו מזו עשויה להוביל להחמצת היתעמרות שבאה לידי ביטוי בתמונה השלמה והכוללת. שלישית, לא כל עוגמת נפש הנגרמת לעובד בגין יחסים עכורים עם חבריו לעבודה או היתנהלות הממונה עליו תחשב כהתעמרות בעבודה, שהרי "מינון מסוים של חיכוכים ומתחים הנו בגדר הכרח בלתי יגונה בהיתחשב באופיים הדינאמי של יחסי העבודה. משכך, לא כל חיכוך מהוה היתנכלות, אולם יש ועוצמתו תגיע כדי היתנכלות..." (.

לפיכך, ובשונה מהנטען, אין מדובר בזכות סטאטוטורית לפצויי פיטורים מכוח חקיקת מגן שאינה ניתנת לויתור על ידי העובד, אלא בעילת תביעה חוזית הנובעת מהפרת חובתו של המעסיק לנהוג בתום לב ובהגינות (רעות שמר בגס "צדק פרוצידוראלי וכבוד העובד בהליך הפיטורים – עיונים בהילכת השימוע" עבודה חברה ומשפט יג 175, 213 (2012)).

בהמשך לפסק הבוררות החלקי כהגדרתו לעיל, שהורה על שיחרורו המיידי של זיקרי משורות המועדון, ביום 10.9.2017 ניתן פסק בוררות ביחס לסעדים הכספיים שהתבקשו בכתב התביעה בגין הפרת הסכם העסקה, הכוללים פיצוי בגין הנזק הממוני והלא ממוני שניגרם לזיקרי כתוצאה מהפרת ההסכם בחוסר תום לב בנסיבות העניין (להלן: "פסק הבוררות"; שצורף כנספח "12" לתצהיר זיקרי).

בתמצית, בפסק הבוררות נקבע כי היתנהלותו של המועדון כלפי זיקרי ואי-שתופו במסגרת האימונים הסדירה של המועדון, במטרה להוות אמצעי לחץ לעזיבתו, מהוים "הפרה בוטה" של חובות המעסיק, ועולים כדי קיום הסכם שלא בתום לב (פסקות 37-27 לפסק הבוררות).

...

משלא הרים המועדון את הנטל המוטל עליו ולא הציג תחשיב נגדי מטעמו, וכן בהיעדר ראיות אחרות, מצאנו לקבל את תחשיבו של זיקרי ולקבוע את הזכאות בהתאם לסכומים שננקבו בו. לאור זאת, אנו פוסקים לזכותו של זיקרי בגין רכיב זה סך של 6,513 ש"ח (שהם מחצית מהסכום הנקוב בשורה השנייה לתחשיב החוב שצורף וכן הסכומים הנקובים בשורות 5-3 לו).

עם זאת, אנו סבורים כי הטענות של הצדדים צריכות להתברר במסגרת של בוררות בפני מוסד הבוררות של ההתאחדות, וזאת לאור המיוחדות של התחום וההוראות הסטטוטוריות הקבועות בעניינו – כמו גם המחויבות למסגרת הבינלאומית.

סוף דבר אנו מחייבים את מועדון הכדורגל לשלם לתובעים את הסכומים הבאים כמפורט להלן: תומר בן יוסף – המועדון יישלם לבן יוסף פיצויי פיטורים בסך 132,498 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.