"
ביחס לתובעים שלא התקשרו ישירות עם היזם/קבלן, נקבע:
"עם זאת, מקובלת עלי טענתם הנתבעת כי דינן של התובעים 1-9, בעיניין זה שונה מדינן של התובעים 10-20 אשר לא רכשו את דירותיהם מהנתבעת עצמה. תובעים אלה אינם יכולים לטעון לזכותם לפצוי בעקבות הפרת חוזה מצד הנתבעת, שכן תובעים אלה לא התקשרו בחוזה עם הנתבעת. אמנם, תובעים אלה רכשו את דירתם ביודעם מראש שטרם נרשם בית שמותף והדירות אינן רשומות על שם בעליהן, ואולם, אין בכך להפחית מאחריותה של הנתבעת לנזק הלא ממוני שבודאי נגרם להם, גם אם מקורו אינו בהתקשרות חוזית עם הנתבעת, כתוצאה מכך שזכויותיהם לא נרשמו."
בית המשפט הוסיף וקבע:
"אציין, כי העידר רישום בית משותף אינו משפיע רק על אלה שרכשו דירות ישירות מאת הנתבעת אלא גם על אנשים שרכשו דירות מרוכשי הדירות של הנתבעת. הנתבעת אינה יכולה לצמצם את הנזק שגרמה רק לאנשים שרכשו דירות ישירות ממנה, בנימוק כי לאחרים לא נגרם נזק. רישום הבית המשותף הוא רישום זכויות קנייניות, והוא פועל כלפי כולי עלמא. על כן, העיכוב הניכר ברשום הבית המשותף בהחלט גרם נזק גם לאנשים שלא התקשרו ישירות בחוזה עם הנתבעת."
גישה זו מקובלת עלי מהנימוקים המפורטים בה, לרבות עניין גובה הפצוי שנפסק לרוכשים שלא התקשרו ישירות עם הקבלן בסך של 10,000 ₪ לכל דירה.
...
איני מקבל את טענת הנתבע 1, שנטענה בעלמא, שהטעם לעיכוב אינו תלוי בו. הנתבע 1 הינו היזם שהיה אחראי לבנייה וכל ליקוי בניה בגינו לא ניתנה תעודת גמר שמעכב את הליך הרישום נופל לפתחו ואחריותו.
"
ביחס לתובעים שלא התקשרו ישירות עם היזם/קבלן, נקבע:
"עם זאת, מקובלת עלי טענתם הנתבעת כי דינן של התובעים 1-9, בעניין זה שונה מדינן של התובעים 10-20 אשר לא רכשו את דירותיהם מהנתבעת עצמה. תובעים אלה אינם יכולים לטעון לזכותם לפיצוי בעקבות הפרת חוזה מצד הנתבעת, שכן תובעים אלה לא התקשרו בחוזה עם הנתבעת. אמנם, תובעים אלה רכשו את דירתם ביודעם מראש שטרם נרשם בית שמותף והדירות אינן רשומות על שם בעליהן, ואולם, אין בכך להפחית מאחריותה של הנתבעת לנזק הלא ממוני שבוודאי נגרם להם, גם אם מקורו אינו בהתקשרות חוזית עם הנתבעת, כתוצאה מכך שזכויותיהם לא נרשמו."
בית המשפט הוסיף וקבע:
"אציין, כי העדר רישום בית משותף אינו משפיע רק על אלה שרכשו דירות ישירות מאת הנתבעת אלא גם על אנשים שרכשו דירות מרוכשי הדירות של הנתבעת. הנתבעת אינה יכולה לצמצם את הנזק שגרמה רק לאנשים שרכשו דירות ישירות ממנה, בנימוק כי לאחרים לא נגרם נזק. רישום הבית המשותף הוא רישום זכויות קנייניות, והוא פועל כלפי כולי עלמא. על כן, העיכוב הניכר ברישום הבית המשותף בהחלט גרם נזק גם לאנשים שלא התקשרו ישירות בחוזה עם הנתבעת."
גישה זו מקובלת עלי מהנימוקים המפורטים בה, לרבות עניין גובה הפיצוי שנפסק לרוכשים שלא התקשרו ישירות עם הקבלן בסך של 10,000 ₪ לכל דירה.
בית המשפט סיכם את האמור בע"א 8438/09 בדברים הבאים:
"סיכומו של דבר, כי הנתבע אינו חייב להודות בזכותו הקונקרטית של התובע לסעד מסוים לצורך סעיף 9 לחוק ההתיישנות, ודי לו שיודה בעובדות המבססות את זכותו הקונקרטית של התובע. כאשר נתבע מודה כי הפר את חוזהו עם התובע, הריהו מודה מניה וביה בזכותו הקונקרטית של התובע לקבל את הסעד בו הוא חפץ, וממילא מודה הוא בעובדות המבססות אותה.
לאור המפורט לעיל, טענת ההתיישנות נדחית בזאת.
סוף דבר:
לסיכומם של דברים התביעה מתקבלת בחלקה.
