תביעת פיצויים בגין אי יכולת להתנתק משירות אינטרנט

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 12434-09-19 גולן נ' הוט נט שירותי אינטרנט בע"מ ואח' לפני כב' השופטת רויטל באום תובע יהונתן גולן נתבעת הוט נט שירותי אינטרנט בע"מ פסק דין

לפני תובענה כספית לפצוי בגין הפרה שבוצעה בידי הנתבעת לפי סע' 31א(א)(2ב) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, שעניינה פיצוי ללא הוכחת נזק בגין אי קיום הוראת סע' 13ד(ג) לחוק.

כן אין מחלוקת, כי ביום 30.10.17 השיבה הנתבעת לתובע בכתב, כי היא אינה יכולה לבצע נתוק עתידי כפי המבוקש, והודיעה לתובע כי בתאריך בו הוא מעוניין להתנתק עומדות לרשותו מספר דרכים לעשות כן (נספח ב לכתב התביעה).

11.4.4 תשובתה של הנתבעת מיום 30.10.17 כי היא 'אינה יכולה' לבצע נתוק עתידי – מהוה הטעייה של התובע ביחס למועד מתן השרות ולתנאי ביטול העסקה.

...

על כן, אני קובעת כי תשובת הנתבעת מיום 30.10.17 מהווה הפרה שנעשתה בנסיבות מחמירות, המצדיקות מתן פיצוי כספי שלא יעלה על 50,000 ש"ח בהתאם להוראות סע' 31א(ג)(1) לחוק.

11.7 אני סבורה כי התנהלותו של התובע הייתה ראויה ביותר, וגם אם שגה במען אליו שלח את פנייתו מיום 9.1.18 או התבטא לעיתים באופן חריף מידי תוך מהלך עדותו לפניי כמובא לעיל, אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו כמו גם עידוד הצרכן למימוש זכויותיו וחומרת ההפרה ונסיבותיה - מעודדים פסיקת הוצאות לדוגמה על הצד הגבוה, בעוד ששווי העסקה – תומכים בפסיקת הוצאות לדוגמה על הצד הנמוך.

בנסיבות שלפניי, אני סבורה כי מניין השיקולים לחומרא עולה לאין שיעור על מניין השיקולים לקולא, ואני סבורה כי הפיצוי המתאים הוא בסך של 40,000 ש"ח. התוצאה 12.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 40,000 ש"ח בגין הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, כמובא לעיל.

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 5416-03-21 נוריאל נ' הוט נט שירותי אינטרנט בע"מ לפני כבוד השופט רונן אילן התובע: עידו נוריאל הנתבעת: הוט נט שירותי אינטרנט בע"מ פסק דין

לפני תביעה לפיצויים בטענה להפרת התחייבות למהירות גלישה גבוהה, ברכישת חבילת שירותי תיקשורת.

כשבוע לאחר מכן הוגשה תביעה זו. לטענת התובע, לא זו בלבד שהנתבעת הפרה את ההיתחייבות שעמדה בבסיס ההיתקשרות לרכישת חבילת התיקשורת – ההיתחייבות למהירות גלישה שלא תפחת מ- 120 מג"ב, אלא שהנתבעת למעשה הונתה אותו בהבטחה שלא יכלה לקיים.

ביום 25.2.21 בקש התובע להתנתק משירותי הנתבעת, בקשתו נענתה והוא נותק ביום 26.2.21.

בהתאם, חלות על הנתבעת גם הוראות סעיף 41 בחוק התיקשורת המורות כך: בעל חסינות, עובדיו וכל הבאים מטעמו, לא ישאו באחריות לנזק שניגרם – (1) עקב אי אספקת שירותי בזק ושירותים נלווים, השהייתם, הגבלתם או הפסקתם, הנובעות מפעולה מכוונת של בעל חסינות ככל שזו דרושה לשם ביצוע פעולת בזק או מתן שירות בזק; (2) עקב טעות במתן שירות בזק, טעות במסר בזק או השמטה ממנו, אי מסירת מסר בזק או איחור במסירתו, מסירת מסר בזק למען בלתי נכון או רישום מוטעה במדריך מנויים או בפירסום אחר של בעל החסינות, אלא אם הדבר נגרם ברשלנות חמורה.

...

ולמרבה הצער, המסקנה המתחייבת היא שכך בדיוק ארע.

ובלבד, כפי שצוין, שחבות בנזק תחול רק במצב של "רשלנות חמורה". לפיכך, אני מקבל את טענות התובע וקובע כי הנתבעת התנהלה כלפיו ברשלנות חמורה, באשר התקשרה עמו בהסכם למתן שירותי גלישה בלי שום יכולת לעמוד בהסכם, ובלי שטרחה לבצע ולו בדיקה ראשונית של יכולת זו טרם ההתקשרות עם התובע.

לפיכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 30729-01-22 הוט נט שירותי אינטרנט בע"מ נ' גולן תיק חצוני: בפני כבוד השופטת תמר שרון נתנאל מערערת הוט נט שירותי אינטרנט בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אריאל לאונה ומעיין אלישע משיב יהונתן גולן פסק דין

העירעור לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) מיום 14.11.2021, בתא"מ 12434-09-19 (להלן: "פסק הדין") לפיו התקבלה תביעתו של המשיב, נגד המערערת, לפסיקת פיצויים לדוגמא ללא הוכחת נזק, בשל נסיבות מחמירות, מכוח סעיף 31(א)(2ב) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א -1981 (להלן: "החוק"), נוכח אי קיום הוראת סעיף 13ד(ג) לחוק.

בית משפט קמא קבע, כי הנסיבות המחמירות, אשר היתקיימו במקרה דנן, הן אלה האמורות בסעיף 23א(ב)(5) לחוק, שזו הוראתו: "נעברה עבירה לפי סעיף 23(א)(1) תוך טענת עובדה אשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת". נפסק, כי "תשובתה של הנתבעת מיום 30.10.17 כי היא 'אינה יכולה' לבצע נתוק עתידי - מהוה הטעייה של התובע ביחס למועד מתן השרות ולתנאי ביטול העסקה" וכי נוכח תשובתה של גב' ברנדס, לפיה, בעת שנשלח מייל התשובה, היה קיים נוהל נתוק ידני, במערכות הניהול של הנתבעת ועל נציג השרות היה לוודא את הנתוק העתידי במועד שהתבקש על ידי המשיב מהוה תשובת המערערת ש"לא ניתן" למלא אחר בקשת המשיב לניתוק עתידי, הטעייה של המשיב.

...

אציין, כי מדובר במסקנה של בית משפט קמא ובמסקנה רשאית ערכאת הערעור להתערב, ככל שהיא איננה מביאה בחשבון את כל השיקולים הרלבנטיים.

פסיקת פיצוי בסך של 40,000 ₪, המהווה שיעור של 4/5 מהפיצוי המקסימלי, בגין הטעייה, שהיא אמנם חמורה, אך מצוייה, מבחינת חומרתה היחסית, במחצית הנמוכה של חומרת ההטעיות, אינה מותירה "מרווח" רחב דיו, בין הפיצוי שנפסק לבין הרף העליון של הפיצוי הקבוע בחוק, לצורך פסיקת פיצויים בשל הטעיות חמורות יותר, ולכן אינה הולמת ויש להתערב בה. בהביאי בחשבון את כלל נסיבות העניין שבפניי ואת כל האמור לעיל, סבורה אני שהפיצוי ההולם מקרה זה, הוא סך של 20,000 ₪.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור, באופן שבמקום פיצוי בסך של 40,000 ₪, יבוא פיצוי בסך 20,000 ₪.

תביעה לפצוי בגין נזקים נטענים שנגרמו לתובעת עקב היתקשרות עם הנתבעת.

תמצית העובדות והמחלוקת ביום 2.3.16 היתקשרה התובעת עם הנתבעת, חברת סלקום, בהסכם "מבצע טריפל", הכולל שירותי אינטרנט, טלויזיה וטלפון נייח.

אלא שביוני 2016 הבחינה התובעת שלא נותקה מקוו בזק, ושילמה בגינו, במקביל לתשלום לנתבעת, עבור החודשים אפריל-יוני, עד שביטלה בעצמה את השרות מבזק.

מתדפיסי כרטיס האשראי שהוגשו ביחס לחודשים הרלוואנטיים לתביעה, לא ניתן ללמוד בגין איזה שירות וקו חויבה התובעת.

מעבר לאמור לעיל, הרי שיפים לעניננו הדברים שנפסקו למשל בת"א (ראשל"צ) 3298-11-20 שאשא נ' פרץ (27.3.22): "העולה מן המקובץ, כי גם תחת ההנחה שעיקול יכול להוות פירסום לשון הרע (הנחה שאינה נקייה מספקות, והשאלה כאמור טרם הוכרעה ע"י בית המשפט העליון), עדיין בהתאם לפסיקת הערכאות הדיוניות, לרבות פסיקה המנחה בית משפט זה – מהוה עיקול שהוטל במסגרת הליכי הוצאה לפועל פירסום מותר, כמשמעותו בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, אשר לא יכול להוות עילה לתביעת לשון הרע.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתצהירי הצדדים על נספחיהם, שמעתי את העדים ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות אלו, הרי שדין תביעת התובע להידחות, וזאת ללא קשר לשאלה אם הייתה המצאה כדין אם לאו".

סיכומם של דברים דין התביעה להידחות.

ביום 9.3.2020 הוגשה תביעה על-ידי הנתבעת (להלן: "פרטנר") כנגד התובע (להלן:" מר אשלאמי") בת.א 18664-03-20 אשר חזרה על טענות ההגנה ועתרה לנזקים שנגרמו לה לטענתה על-ידי מר אלשאמי: סך של 662,177.49 ₪ בגין מזומן שהופקד בקופת מר אלשאמי למטרת פרעון חובות לקוחות, ובוטל מיד לאחר הפקדתו, אשר לא ניכנס מעולם לקופתה של פרטנר; סך של 897,530 ₪ המהוה את סך חובם של הלקוחות החייבים שפרטנר לא יכולה לנקוט בהליכי גביה נגדם ללא סריקת מיסמכי הזיהוי והסכמים חתומים או מבלי להזין נתונים כנדרש או תוך הזנה של נתונים פקטביים במכוון; סך של 500,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם הקבוע בסעיף 13.6 להסכם בגין הפרת האיסור על שימוש לצורכי הונאה בכל דבר מידע או נתון אודות לקוחות פרטנר אשר הגיע לידי מר אלשאמי במסגרת פעילותו עבורה; סך של 43,430 ₪ בגין העמלות ששילמה למר אלשאמי עבור ביצוע עיסקאות אלה שאת התמורה עבורן היא לא קיבלה.

הנתבע טוען, כי הטענה בדבר "גילוי" מאות תיקים חסרים, נטענה רק לאחר שנותק מהמערכת של התובעת, ולא יכול היה לבדוק את נכונות הטענה.

אלא, שלטענת הנתבעת החוזה בעניינינו הוא אינו חוזה לשם "רכישת טובין", כי אם חוזה למתן שירותים שונים ללקוחותיה של הנתבעת, לרבות שירותי אקטיבציה של חבילות תיקשורת, תכנית DATA שירותי אינטרנט ושירותי טלפון קוי, שירותי ייעוץ והדרכה ללקוחות פוטנציאליים המעוניינים במוצרי הנתבעת וללקוחות הקיימים, שירותי תיקון יחידות קצה תקולות וכיו"ב. כמו-כן, טוענת הנתבעת, כי כתב התביעה נעדר מאמירה לפיה החוזה בעניינינו מוגדר כ"חוזה סוכנות" לפי החוק.

...

לפיכך, דין ראש נזק זה להידחות.

לאחר עיון בטענות הצדדים עולה, כי דין טענה זו להידחות.

בנסיבות התיק, ובהתחשב בראיות שהוגשו, יש להפחית את הפיצוי המוסכם לסכום המשתווה לסכום שחברת פרטנר מודה שמגיע למר אלשמי בגין עמלות המכירה שביצע בהתאם לסעיף 40 לפסק דין זה. סוף דבר אשר על-כן ולאור כל הנימוקים לעיל, שתי התביעות שבכותרת מתקבלות, באופן שסכומיהן מתקזזים זה מול זה. בנסיבות הענין, כל צד ישא בהוצאותיו.