לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו שלא כדין, ועל כן נתבעו פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי גמולים לפנסיה ולקרן הישתלמות וכן פיצויים בגין תלושים שהונפקו שלא כדין ופיצויים בגין עגמת נפש.
לאור האמור לעיל, נדחות התביעות לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ותמורת הודעה מוקדמת.
שיעור ההפרשות נקבע בסעיף 9 לצוו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה, כך:
(ב) בעיניין הפרשות לקופת גמל לקיצבה יהיה על המעסיק לנהוג בהתאם לאמור להלן:
(1) שיעור ההפרשות בעד רכיבי השכר המובאים בחשבון לחישוב פצויי פיטורים, לפי חוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פצויי פיטורים), ובעד רכיב דמי הבראה, יהיה כדלקמן:
שיעור הפרשות המעסיק יעמוד על % 7 לתגמולים ו–8.33% לפיצויים (סך הכול 15.33%).
...
משכך, בהתחשב בכל ההערות לגבי חישובי התובע ומשלא התייחס כלל לסכומים שהנתבעת שילמה לו בפועל, יש לקבוע כי הנתבעת השלימה את דמי הגמולים החסרים, כך שדין התביעה בשני רכיבים אלה להידחות.
מאחר שאין לפסוק לתובע יותר מתביעתו, הנתבעת תשלם לתובע ברכיב זה את ההפרש בין הסכום ששילמה ובין הסכום שהתובע תבע כפדיון חופשה, היינו 576 ₪.
ר' בעמוד 11 שורה 26: "מה שרשום בתלושים הכול נכון".
סוף דבר – התביעה מתקבלת רק בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע הפרשי פדיון חופשה, בסך 576 ₪.
