תביעת פיצויי פיטורים, זכויות סוציאליות ואי עריכת תלושי שכר

אשר לעילת התביעה – המבקשת הגישה כנגד המשיב תביעה לתשלום פצויי פיטורים, הפרישי שכר מינימום, זכויות סוציאליות ופיצויים בגין אי עריכת שימוע, אי קבלת הודעה לעובד ואי קבלת תלושי שכר בסכום כולל בסך 241,286 ₪.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתצהיר הנלווה לה על כל נספחיהם ובכתב התביעה, וכן בתגובת המשיב ובתשובה, מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

בנסיבות אלה והגם שמצאתי, כי למבקשת קושי בתשלום האגרה, לא שוכנעתי, כי הבקשה לפטור מאגרה אשר משמעותה הישענות על הקופה הציבורית, היא בבחינת מוצאה האחרון של המבקשת.

סוף דבר על יסוד כל האמור, ולאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין ונוכח מצבה המשפחתי והכלכלי של המבקשת שהוצג לפני, אני נעתרת לבקשה באופן חלקי, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 12(ו) לתקנות האגרה אני פוטרת את המבקשת מתשלום חלק מהאגרה בלבד ומאפשרת תשלומה לשיעורין.

הרקע לבקשה התובע, עובד זר ממולדובה, הגיש ביום 17.2.21 תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פצויי פיטורים, זכויות סוציאליות ורכיבי פיצוי שונים בגין תקופת עבודה נטענת מחודש אוקטובר 2017 ועד למאועד פיטוריו בחודש ינואר 2019, בסכום כולל בסך 102,052 ₪.

התובע כאמור לא הגיב לבקשה לחיובו בהפקדת ערובה, כאשר בנגוד לנטען בכתב התביעה, מעיון בבקשה ובנספחים שצורפו לה עולה, לכאורה, כי התובע אכן קיבל לידיו את תלושי השכר מידי חודש בחודשו במסגרתם שולמו לו, בין היתר, דמי חופשה; עוד עולה, כי התובע חתום על פניו על דו"חות הנוכחות וטענתו בעיניין החסרת 40 שעות עבודה מידי חודש משכרו אינה מבוססת דייה; כך גם לא ברור המקור הנורמאטיבי לתביעה לתשלום פיצוי חלף הפרשות לקרן הישתלמות והתביעה ברכיב זה מצריכה הבהרה; בנוסף, התביעה גם כוללת רכיבים שהם בשקול דעת בית הדין (פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיצוי בגין אי קבלת תלושי שכר ופצוי בגין אי קבלת אישור בדבר תקופת העבודה) אשר פסיקתם בעניינינו מחייבת בירור עובדתי.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה ובכתב התביעה, מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר על יסוד האמור – הבקשה מתקבלת.

אשר לסכום הערובה – לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין ואת זכות התובע מחד גיסא לגישה לערכאות וזכות הנתבעת מאידך גיסא שלא להיגרר להליך סרק, אני קובעת כי על התובע להפקיד בקופת בית הדין, עד ליום 18.7.21, ערובה בסך 2,000 ₪ זאת להבטחת הוצאות הנתבעת בהליך.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים התובע, תושב הרשות הפלסטינאית, הגיש כנגד שטרן תביעה לתשלום פצויי פיטורים, זכויות סוציאליות ורכיבי פיצוי למיניהם, המגיעים לו לטענתו בגין עבודתו אצלה וסיומה, בסכום כולל של 79,761 ₪.

לטענת התובע, הוא הועסק אצל שטרן בתקופה מחודש דצמבר 2015 ועד לחודש אפריל 2018 והוא פוטר על ידי הפסקת היתר העסקתו לאלתר, ללא מתן הודעה מוקדמת כמתחייב בדין וללא עריכת שימוע; עוד נטען, כי התובע הועסק כעובד בשכר יומי בתעריף 400 ₪ והסכומים המופחתים המפורטים בתלושי השכר אינם משקפים נאמנה את הסכומים ששולמו לתובע בפועל.

...

אנו סבורים כי ככל שהתובע מציג היתר עבודה אצל אותו מעסיק, הרי שההיתר מהווה ראשית ראייה לכך שהעובד עבד אצל אותו מעסיק בתקופת ההיתר.

לסיכום הדיון בסוגית הבאת ראשית ראיה נקבע, כי "על מנת שהתובע יהיה פטור מחובת הפקדת ערובה, עליו להראות ראשית ראייה להוכחת תביעתו באופן כללי, וזאת בהתחשב בחזית המחלוקת בין הצדדים, ובכפוף להוראות החוק ולפסיקה בעניין נטל ההוכחה, החובות הרישומיות המוטלות על מעסיק ותוצאות הפרתן, והוראות חוק אחרות" (סע' 53 לפסק הדין בעניין אבו מוחסן).

סוף דבר על יסוד כל האמור – הבקשה נדחית.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים התובע, תושב טול כרם שבשטחי הרשות הפלסטינאית, הגיש תביעה כנגד הנתבעת לחיובה בתשלום השלמת פצויי פיטורים, זכויות סוציאליות ופצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין בגין תקופת העבודה הנטענת וסיומה, סכומים הנתבעים, בין היתר, מכח צו ההרחבה בענף הבניה, בסכום כולל של 191,255 ₪.

...

לבסוף אציין, כי לא שוכנעתי בקיום החריג השלישי, 'טעמים מיוחדים', המצדיקים דחיית הבקשה.

על יסוד כל האמור לא שוכנעתי, כי התובע הוכיח קיומם של מי מהתנאים המופיעים בתקנה 116א המצדיקים דחיית הבקשה לחיובו בהפקדת ערובה בתיק.

סוף דבר הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה בתיק מתקבלת.

אשר לרכיבי התביעה האחרים טען בכתב התביעה כי בתמורה לעבודתו "הישתכר התובע הסך של 30 ₪ בערכי נטו, קרי כ- 33 ₪ בערכי ברוטו"; כי המשיבה לא מסרה לו דו"חות נוכחות; וכי התלושים שהנפיקה עבורו היו פקטביים, שכן הם "אינם מפרטים נאמנה את תעריף שכרו השעתי". המערער תבע פיצוי על אי מתן הודעה על תנאי עבודה, פיצוי על מסירת תלושי שכר פקטביים וכן גמול שעות נוספות וזכויות סוציאליות – חופשה שנתית, ימי חג, הפקדות לפנסיה (כונו בכתב התביעה "גמול פנסיה"), דמי הבראה, שי לחג וקרן הישתלמות.

הפקדות לפנסיה – מתלושי השכר עולה כי החברה שילמה למערער מדי חודש את הכספים להם היה זכאי בגין הפקדות לפנסיה הן ברכיב תגמולים והן ברכיב פצויי פיטורים.

לאור האמור, נטען כי המערער הוכיח שתלושי השכר פקטביים, וכפועל יוצא מכך הוא זכאי הן לפצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין והן ליתר רכיבי התביעה, שכן אלה לא שולמו לו. יובהר, כי המערער לא ערער על קביעותיו של בית הדין האיזורי בעיניין נסיבות סיום קשר העבודה ועל שיעור הפצוי שנפסק לו בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה.

...

כללו של דבר: בנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון, לנוכח העובדה שרק לגבי חודשיים מתוך כל תקופת העבודה הוכיח המערער את התחשיב הנטען על ידו (ככל שלא מתחשבים בקיזוז שעות הפסקה); לנוכח העובדה שלא ברור אם התחשיב נערך על בסיס נתון נכון בנוגע לשעות העבודה החודשיות, שכן לא הובא בחשבון קיזוז שעות ההפסקה; לנוכח העובדה כי בתלושי השכר למעט בתלושי השכר נובמבר 2016 ודצמבר 2016 אין רכיבים בלתי מוסברים כגון הלוואה (ולא נעלם מאיתנו כי גב' ברייטמן לא ידעה להסביר את רכיב ההלוואה); ולנוכח העובדה שיש להביא בחשבון שהמערער מסר בתצהירו גרסה מעורפלת ולא מפורטת, באופן שהקשה על המשיבה להתמודד עם הטענה, והמחלוקת לא חודדה והובהרה במהלך ההתדיינות עובר לדיון ההוכחות – אנו קובעים כי במקרה הנדון עמדה המשיבה בנטל השכנוע כי לא סוכם עם המערער כי שכרו יעמוד על 30 ₪ נטו לשעה.

כפועל יוצא מכך, דין הערעור המבוסס על טענה זו להידחות.

סוף דבר – הערעור נדחה.