תביעת פיצויי פיטורים מוגדלים, ביטול פיטורים ועגמת נפש

בסופו של יום, מצאנו שהתובעת אינה זכאית למלוא הסעדים שתבעה - משום שפגמים בהליך פיטוריה, כפי שעלו בבקשה הראשונה, תוקנו, ולא הונחה תשתית לסעדים כספיים אחרים שנתבעו; עם זאת, ברמת היחסים האישית, ההתייחסות אל התובעת היתה לקויה ומשכך - מצאנו לנכון לפסוק לה פיצוי כספי מסוים, בגין עוגמת נפש, אך, יתר רכיבי התביעה נדחו.

פצויי פיטורים מוגדלים בשל "ביטול משרה" / חודשי היסתגלות לטענת התובעת - נוכח טענת המועצה, שמשרתה של התובעת בוטלה ולאור העובדה שהמועצה נימצאת בתכנית הבראה, חלות עליה הוראות החוזר הישן ולכן היא זכאית לפצויי פיטורים בשיעור 150% כאשר בפועל קיבלה פצויי פיטורים רגילים; לכן, תבעה השלמה, בסך 42,612 ₪, בצרוף הלנת פצויי פיטורים.

...

עובדות ועיקר טענות הצדדים לאחר ששמענו את הצדדים, חזרנו ועברנו על טענותיהם בתצהירים ובסיכומים, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, אנו קובעים עובדות רלוונטיות, כדלקמן: התובעת, הנדסאית בהשכלתה, החלה לעבוד במועצה בחודש 12/2000, לפי חוזה מיוחד לתפקיד "אדרכלית" [נ/1, נספחי יא'], אך, שימשה כל העת כמזכירה: במחלקת ההנדסה - עד לשנת 2005; בשנים 2009-2005 במחלקת החינוך, לרבות כמזכירת בית-ספר; היא היתה גם זמן מה מזכירת מהנדס המועצה; ומשנת 2009 עד חודש 11/13 - כמזכירת הגזבר; ואח"כ בגביה.

משכך, גם התביעה ברכיב זה - נדחית.

בהתחשב בפסיקה ובעובדה שהתובעת עבדה בשרות המועצה כ-14 שנים ולא בבקשה החזר הוצאות נסיעה, תוך כדי עבודתה, ואף לא הצהירה בפנינו היכן גרה, יחסית לבניין המועצה, ושהיו לה הוצאות כאלה, בפועל - המסקנה המתבקשת היא, כי התובעת לא נזקקה לנסיעה כדי להגיע לעבודתה; על כן, גם תביעתה ברכיב זה - נדחית.

סיכום החלטת הפיטורים של התובעת, לאחר שקויים לה שימוע חוזר, בעקבות ההסכמות בבקשה הראשונה, ניתנה כדין, היא מאוזנת ומשיקולים ראויים ואין מקום לבטלה, או לקבוע שהתובעת פוטרה "שלא כדין". יחד עם זאת, המועצה לא התנהלה בשקיפות מלאה מול התובעת, ברמה האישית, כאשר לא נענו רוב פניותיה אל ראש המועצה, למרות טענותיה כלפיו, בעניין התנהגות שלו, ולא הוסבר לה מראש, ישירות, מדוע נכלל שמה ברשימת העובדים המיועדים לפיטורים, במסגרת תכנית הבראה שהמועצה חוייבה בה. לכן - מכל רכיבי הפיצוי הכספי שהתובעת עתרה לקבל, מצאנו לנכון לפסוק לה 35,000 ₪, בגין עגמת נפש.

בפני בית הדין תביעת התובע , עובד הוראה, לפצויי פיטורים מוגדלים, פיצוי של 12 חודשי עבודה בגין הודעה מאוחרת על הפיטורים , הפרישי שכר, הלנה, פיצוי בגין שימוע שלא כדין ובעיקר ביטול הודעת הפיטורים ועגמת נפש, הכל כמפורט מטה.

...

התובע לא הוכיח כי נפלו פגמים בתלושי השכר או כי אלו לא הומצאו לו ואף תביעה זו נדחית.

כל רכיבי תביעתו של התובע נדחו לעיל ,פרט לתשלום בגין העדר טכני של מכתב הזמנה לשימוע, כל רכיב נדחה מהטעמים המפורטים בפסק הדין.

התובע ישלם שכר טרחת ב"כ הנתבע בסך 1,500 ₪ .

לפנינו תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת לתשלום פצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 100% ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש.

בכל מקרה הסכם הפרישה עומד בתוקפו ואישור מענק פרישה בשיעור של 50% מפיצויי הפיטורים למרשך אינו מבטל את ההסכם.

...

בהסכם לא צויין כי ככל שהדירקטוריון לא יאשר את המלצת המנכ"ל אזי לתובע שמורה הזכות לשוב ולדרש שימוע (בסופו של דבר הדירקטוריון אישר לתובע תוספת 50% לפיצויי הפיטורים, זכות שאין לדעת אם היתה עומדת לו אלמלא ההסכמה לפרישה).

סוף דבר: בהתאם להחלטת הדירקטוריון, הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום 50% מפיצוי פיטורים מוגדלים בסך כולל של 193,161 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

תביעתו של התובע להשלמת פיצויי פיטורים בשווי 50% נוספים, בשל הבטחה כביכול שניתנה לו עם חתימתו על הסכם הפרישה, נדחית.

התובע עתר בתביעתו זו להשיבו לעבודתו עקב פיטורים שלא כדין ושלא בתום לב. לחילופין עתר התובע לתשלום פיצויים בגין הפסד הישתכרות עתידית.

ב-ע"ע 573/09 דב זיידמן נ' אי.סי.איי טלקום בע"מ ואח', מיום 16.12.10, פסק בית הדין הארצי : "כאשר מפוטר עובד 'שלא כדין', ובכלל זה תוך שהופרה חובת השימוע, מתעוררת שאלת הסעד אשר יש ליתן לעובד בגין פיטוריו. טווח הסעדים האפשרי נע בין ביטול הפיטורים ואכיפת יחסי העבודה, עם או בלי פיצוי כספי, לבין סעד כספי בלבד, וכן סעד בגין 'עגמת נפש'...

" אין מחלוקת כי שמו של התובע אינו נכלל בקבוצה הראשונה ומכאן שהתובע אינו זכאי לפצויי פיטורים מוגדלים וחודשי היסתגלות.זאת גם לו היה "עובד" מה שאין כן. עוד טוענת החברה כי ההסכם אינו מסדיר את הפצוי לעובדים בחוזים אישיים או לעובדי קבלן (מכתבו של התובע ליו"ר ועד העובדים, מוצג 178-2) ומכאן שכוונת הצדדים להסכם הייתה להחילו אך ורק על העובדים הנקובים.

...

חרף היותו פנסיונר לכאורה, מצאנו כי יש לחייבו בהוצאות של הנתבעות אשר ישקפו, ולו במעט מזעיר, את ההכבדה על הנתבעות מאופן ניהולו של ההליך על ידי התובע.

"פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה - הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, (סוג ההליך -דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה". (ע"ע 753/05 מרכנתיל קופת גמל בע"מ - מעון הורים בית אורה בע"מ, ניתן ביום 2/11/06) על כן: התובע ישלם שכ"ט עו"ד העיריה בסך 7,500₪.

התובע ישלם שכ"ט עו"ד החברה בסך 7,500 ₪.

השופטת ורדה וירט-ליבנה בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור מר נוריאל ממליה ומר יהושע ענר; עב 1195/03) בו נדחתה תביעת המערערת לפצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין עוגמת נפש ועקב היתנכלות והטרדה מינית, ופיצויי פיטורים מוגדלים.

באשר לטענה בדבר אי קיום שימוע – נטען כי למערערת ניתנו מספר הזדמנויות לשפר את הטעון שיפור בהתנהגותה, הפיטורים לא באו לה בהפתעה, והמנעות ממתן זכות שימוע פורמאלית אינה מחייבת בנסיבות העניין את ביטול הפיטורים.

...

כמו כן אין אנו מקבלים את טענותיה של המערערת בסוגיית ההטרדה המינית.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו.

המשיבה תשלם למערערת פיצוי בסך של 19,308 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.7.02 ועד למועד התשלום בפועל, ושכ"ט עו"ד בערעור זה בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ שישולמו תוך 30 יום מהיום.