תביעת פיצויי פיטורים לעובדת שעתי שעבדה 10 שנים

התובעת עוד מסרה כי במהלך עבודתה אצל הנתבעת היא ביצעה בדיקות רפואיות בשל תסמיני האלרגיה (עמ' 10 ש' 21 – עמ' 11 ש' 3).

מאחר שכפי שהובהר לעיל, הוכח בפנינו, כי התובעת עזבה את הנתבעת על דעת עצמה ובלי שפוטרה, ברי כי אין לפצות אותה בגין רכיב תביעה זה. באשר לפצוי בגין הודעה לעובד – התובעת קיבלה וחתמה על מיסמך הודעה לעובד מרצונה, כפי שצורף כנספח ז' לתצהיר הנתבעת.

מחישוב סך השעות הרגילות שיעבדה התובעת עולה כי היא עבדה 93% משרה, וזאת מבלי שחושבו השעות הנוספות שביצעה: חודש מספר שעות רגילות בחודש אחוז יול-15 190 102% אוג-15 149 80% ספט-15 145 78% אוק-15 178 96% נוב-15 176 95% דצמ-15 186 100% ינו-16 186 100% פבר-16 184 99% מרץ-16 199 107% אפר-16 167 90% מאי-16 176 95% יונ-16 176 95% יול-16 143.75 77%   ממוצע: 93% גם ב"הודעה לעובד", לא ננקב אחוז משרה השונה מ-100%, אלא רק השכר השעתי.

תוספת ותק לטענת התובעת, היא זכאית לסך של 70 ₪ תוספת ותק עבור התקופה שיעבדה מעבר לשנה.

...

התובעת זנחה בסיכומיה את טענתה לזכאות לתוספת ותק, ועל כן התביעה לרכיב זה - נדחית.

בהתאם לאמור, הרי שדין תביעת התובעת לתשלום שעות נוספות להידחות.

סוף דבר התביעה לתשלום פיצוי בגין העדר שימוע, הודעה לעובד, הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, הפרשה לתגמולים, חופשה דמי חגים, תוספת ותק ושעות נוספות – נדחית.

התובעת הגיעה ארצה עם בן זוגה (לדבריה הוא בן זוגה במשך 10 שנים ולהם ילדה משותפת (רישת עמ' 5)) שנהג להתגורר עימה במקום המגורים שהקצה לה הנתבע בסופי שבוע.

כמו כן, לדברי התובעת (שם) זמני ההאכלה הם בבוקר ובצהרים ואולם בהמשך דבריה אומרת שיעבדה בבוקר שעתיים ובערב שעתיים.

יתר רכיבי התביעה פנסיה ופיצוים בח"נ מאשר הנתבע כי לא הפריש חלקית לטובת התובעת סכומים לפנסיה (בסעיף 51 לתצהירו מצין שמדובר בהפרשות שבוצעו עד חודש 5/15), וכי התכוון להסדיר כל זכויותיה עם סיום העבודה אלא שהיא ברחה כדי להימנע מכך, וכי הפריש לפנסיה רק תקופה מסוימת (עמ' 12).

אשר לפצויי הפיטורין- משאישר הנתבע כי התכוון לשלם לתובעת פצויי פיטורין, ונוכח שכר המינימום עם סיום העבודה כפי שנטען בסכומי התובעת (עמ' 18 ש' 23)- 5300 ₪- התובעת עבדה בפועל כ61.5 חודשים ועל כן זכאית לפצויי פיטורין בסך של 27,163 ₪ אשר לפנסיה- הצדדים ערכו כל אחד מהם תחשיב ללא פירוט כלשהוא- הנתבע טען כי יתרת החוב היא 10,750 ₪ ואילו התובעת בסכומיה טענה לזכאות ל14,467 ₪, על בסיס שיעור הפרשה של 6.5%.

...

ואולם, סבורים אנו כי משתם תוקף היתר ההעסקה ואין כל ראיה ליכולת להאריכו, יש מקום לומר כי התובעת היתה רשאית לסיים את ההעסקה בלא להזקק לאותה הארכה.

בנסיבות בהן התנהל דו שיח ביחס לאפשרויות העסקתה שלא מכח ההיתר והתשובה היתה שלא תתכן כזו, הרי שעסקינן בסיום העסקה בהתאם להיתר (גם אם בחריגה של ימים ספורים הימנו) על כן לא מצאנו מקום להורות על קיזוז חלף ההודעה המוקדמת.

הפרשי שכר חודש ינואר 2019 בסך של 1368 ₪ הפרשות לקרן השתלמות בסך של 3353 ₪ נוכח המחלוקת הממשית ביחס לנסיבות סיום ההעסקה לא מצאנו מקום לפסוק פיצויי הלנת הפיצויים ושכר חודש ינואר 2019.

זאת ועוד, התובעים היו עובדים שעתיים וקיבלו תשלום רק בעד השעות שיעבדו בפועל כך שלא ניתן בכל מקרה לקיזוז משכר שלא קיבלו בעד "אי עבודה". אין מחלוקת שהתובעים קיבלו עבור כל שעת עבודה שביצעו את ערך השעה הרגילה, ועל כן הסכום לו הם זכאים כהפרש עבור השעות הנוספות הוא סכום התוספת, ההפרש שבין ערך השעה הרגילה לבין ערך השעה הנוספת, סה"כ 10 ₪ לשעה.

זכאות התובעים ברכיב זה הנה איפוא כדלקמן: התובע מר קרפינסקי: 10 (₪ לשעה) X60) שעות נוספות בחודש) X 5 (חודשים בשנה) X 6.83 (שנות התביעה) = 20,490 ₪.

תביעתו של מר קרפינסקי נסיבות סיום העבודה והתביעה לפצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופצוי בגין פיטורים שלא כדין לטענת התובע, ביום 16/10/18 במהלך ביצוע העבודה ועת שהה בבית לקוחה בקריית מוצקין, פיטר אותו הנתבע בנוכחות הלקוחה ואנשים נוספים ששהו במקום, והוא גורש לביתו בבושת פנים.

...

הנתבע טען כי יש לדחות את תביעת מר קרפינסקי נגדו על כלל רכיביה.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע בגין התביעה והתביעה שכנגד הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובע מר וולפסון את הסכומים שלהלן: הפרשי שכר עבור עבודה בשעות נוספות בסכום של 21,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך ממוצע 31.10.2015 ועד התשלום בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ביום 28.8.2019 הגישה התובעת תביעה לתשלום פצויי פיטורים וזכויות סוציאליות בגין תקופת העסקתה ונסיבות סיומה באשר לטענתה הועסקה בהקף של כ- 90 שעות בחודש, עד שפוטרה מעבודתה בלא מתן הודעה מוקדמת.

הקף העבודה ומתכונתה התובעת טענה בכתב התביעה כי עבדה פעמיים בשבוע: בימי ד' או ה' למשך 4-6 שעות וביום ו' למשך 10-24 שעות, במתכונת עבודה חודשית של כ-90.93 שעות מתוכן 51.96 שעות "רגילות", 8.66 בתעריף 125% ו-30.31 שעות בתעריף 150% וכן 34.64 שעות עבודה בימי מנוחה עבורן זכאית התובעת לתשלום בערך 50% משכרה השעתי.

לטענתה אף אם לא תיתקבל גירסתה במלואה, אין חולק שיעבדה לכל הפחות במתכונת עבודה של 10 שעות שבועיות מלבד התקופות בהן שהה הנתבע בחו"ל. לטענתה, לפחות אחת משתי הפעמים שבהן הגיעה לעבודה הייתה ביום המנוחה השבועי- שבת, אשר לפי דתה הוא היום הקדוש בשבוע בו היא נוהגת ללכת לכנסיה.

פנסיה לטענת התובעת בהתאם לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 ועל יסוד צו ההרחבה בעיניין פנסיה חובה שניכנס לתוקף בשנת 2008, זכאית התובעת לתשלום בסך 14,730.66 ₪ עבור הפרשות לפנסיה ולסך של 6,815.78 ₪ לפי תחשיב "מחמיר" (המתחשב בשהיית התובע בחו"ל, בתקופת עבודה החל מחודש אוגוסט 2014 ועל פי מתכונת עבודה של 10 שעות שבועיות), שהוצג בסיכומיה.

...

משאין מחלוקת שלתובעת לא שולמו דמי הבראה, ומשהנתבע לא סתר את תחשיב התובעת שהוצג בסיכומיה, אנו מקבלים תחשיב זה, העולה בקנה אחד עם קביעותינו לעיל, וקובעים שעל הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,531.30 ₪ עבור דמי הבראה.

מכיוון שהתובעת לא פירטה את ימי החג בגינם היא תובעת שכר היא למעשה לא עמדה בנטל הראשוני המוטל עליה ותביעתה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל: סך של 3,394.72 ₪ בגין פדיון חופשה.

התובע, מר חיים בראון, הגיש תביעה זו לפצויי פיטורין, תשלום חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הליך פיטורין פגום ואי ביצוע שימוע, שכר בעד תקופה שבה התובע היה מוכן ומזומן לעבודה אך לא ניתנה לו עבודה, פיצוי בשל הפלייה מחמת גיל בהחזרה לעבודה לאחר "חל"ת קורונה", אי הפרשה לפנסיה, פדיון חופשה, אי מסירת הודעה על תנאי העסקה, דמי חגים, הפרישי הבראה, גמול שעות נוספות וניכוי שלא כדין של זמני הפסקות.

התובע, יליד שנת 1942, הועסק כעובד שעתי בחדר הבצק במפעל הנתבעת, החל מחודש 06/14.

התובע הודה (ס' 13 לכתב התביעה) שהוצגו לו תנאי העסקתו, אך טוען שאלו לא תורגמו והעתקם לא נימסר לו. התובע העיד (פרוטוקול 27.11.22, עמ' 1, ש' 28) שהגיע ארצה כ-17 שנים טרם ניהול ההליכים.

תשתית עובדתית - מספר העובדים שיעבדו במפעל - בהחלטה מיום 31/07/22 התבקשה הנתבעת לפרט, ללא פרטים מזהים "את גילאי העובדים שהוצאו לחל"ת בתקופת הקורונה והאם הם הוחזרו לעבודה בנתבעת". ביום 14/04/22 הגישה הנתבעת תצהיר לפיו בנתבעת עבדו במועד פרוץ המגפה "לא פחות מ-40 עובדים", לפיו כל עובדי הנתבעת הוצאו לחל"ת, פרט למנהלי הנתבעת ובני משפחתם, ולפיו עד ליום 15/06/20 הושבו לעבודה 12 עובדים, בפירוט גילם.

נוכח הוצאת התובע לחל"ת, נוכח טענת הנתבעת לחשש העסקתו בתקופת הקורונה והקושי האובייקטיבי בהעסקתו בתקופה זו ונוכח כך שהנתבעת לא יצרה קשר עם התובע לאחר השיחה מיום 02/06/20, קמו הנסיבות הקבועות בסעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א-2001.

...

לנוכח האמור טענות הקיזוז נדחות.

סיכום וסעדים הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: בעד היעדר הודעה כדין על תנאי העסקה – 2,000 ₪.

בשים לב לפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק בפועל לא מצאנו לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות ההליך.