תביעת פיצויי פיטורים לנהג מפעיל מנוף

לעניין תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת - מהי התקופה בה התובע לא עבד בנתבעת לאחר שפרץ בין הצדדים סיכסוך לאחר התאונה מיום 24.12.10? האם הנתבעת ידעה בעת קבלת התובע לעבודה כי לתובע לא היה רישיון להפעלת מנוף? מה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע – האם פוטר או התפטר? האם צו ההרחבה בענף ההובלה חל על הנתבעת? לעניין התביעה שכנגד - האם הנתבעת זכאית לפצוי בגין נזקים שנגרמו לה על ידי התובע, לטענתה? העדים התובע העיד לעצמו וכן העידו מטעמו מר ארז חודידה שעבד אצל הנתבעת למשך שלושה חודשים בתקופת עבודתו של התובע משך שלושה חודשים, ומר חדיר עליאן, שהעיד כי הוא יצר את הקשר בין התובע לבין הנתבעת ובעקבות תיווך זה הסכימו הצדדים כי התובע יעבוד אצל הנתבעת.

התביעה שכנגד בכתב התביעה שכנגד טענה הנתבעת כי התובע היתקבל לעבודה תוך שהוא טוען בפני הנתבעת כי יש לו את כל הכישורים והרישיונות הנדרשים לבצע תפקידים של נהג ומפעיל מנוף כבד.

...

התביעה שכנגד מתקבלת חלקית.

התובע ישלם לנתבעת סך 5,800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.7.11 עד לתשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

לאור האמור, נפנה לבחון טיבה של כל תוספת ותוספת ששולמה לעובד: תוספת "מענק מנוף גדול": כאמור, עפ"י גרסת התובע, היה מדובר בתוספת קבועה במשכורתו החודשית שיש לכלול בחישוב פצויי הפיטורים (סע' 6-8 לתצהיר התובע).

לטענת מר סמוכה, תוספת מענק "מנוף גדול" הנה תוספת שתשלומה הותנה בעבודה על מנוף גדול והנתבעת שילמה לעובדים תוספת זו בשל העובדה כי הפעלת מנוף גדול לא היתה חלק מהעבודה הרגילה והשוטפת ודרשה מאמץ גדול יותר מעבודה על מנוף רגיל (סע' 14.1.1 לתצהירו).

בבית הדין הוסיף מר סמוכה: ישנם עובדים בנתבעת שלא עובדים על מנוף, כמו נהגים ועובדים כלליים.

לאור כל האמור לעיל, התביעה ל"הפרש פצויי פיטורים", נדחית.

...

אשר על כן, גם דין תביעתו של התובע להחזר ניכויים להידחות.

סוף דבר: התביעה, על כל רכיביה, נדחית.

לפיכך, לא מצאנו לחייב את התובע בהוצאות המשפט, חרף כשלון תביעתו.

התובע הועסק כנהג מפעיל מנוף (להלן גם: "העובד"), בשרות הנתבעת (להלן גם: "המעסיק" או "החברה"), במשך 34 חודשים (להלן: "תקופת העבודה") ועד ליום 15.5.15, לפי "משכורת קובעת" של 6,500 ₪ על פי מה שנירשם בתלושי השכר שקבל (עמ' 3, שורה 16-13).

זה כשלעצמו, לא מקנה זכות ל"פצויי פיטורים"; וממילא עם התפטרותו לא זכאי היה התובע לקבל מהחברה פצויי פיטורים.

מאחר ודחיתי את טענת התובע ל"שכר כפול" מזה שנירשם בתלושי השכר, נראה כי פסיקת פיצוי של "משכורת חודשית" (רישומית) אחת של 6,500 ₪, ממילא תענה לתביעת התובע בהקשר זה (אין לקבל טענתו ל"משכורת רעיונית", קרי, כפולה).

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 32,175 ₪ (5000 ₪ + 3525 ₪ + 6500 ₪ + 9620 ₪ + 7280 ₪ + 250 ₪), בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום הגשת התביעה (9.6.16), ועד ליום התשלום בפועל.

לפניי תביעה מכח חוק פיצוי נפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

מהתלושים עולה כי כאשר החל התובע את עבודתו אצל עותמאן, כאשר היה גם נהג וגם מפעיל מנוף, משכורתו החודשית היתה אכן נמוכה מאשר המשכורת שהיתה לו אצל איוב, אלא שהתובע לא השכיל להוכיח שהפיטורין ממקום העבודה אצל איוב נבעו עקב מיגבלות שהיו לו בעקבות התאונה ולא הצליח להוכיח שהמשכורת הראשונית שנקבעה לו אצל עותמאן הושפעה מהמגבלות עקב התאונה.

ואפרט – לגבי הפיטורין - מעבר לכך שלא הוכח שהיה קשר בין התאונה בה עסקינן לבין הפיטורין, אזי שיש לראות שהמעביד הקודם, איוב, היה דודו של התובע ולא הוצג כל מיסמך מטעמו באשר לסיבת הפיטורין והוא אף לא זומן לצורך מתן עדות באשר לנסיבות הפיטורין.

...

לכן, יש להכיר בימים אלו לצורך חישוב הפיצוי בפריט זה (ואינני מקבלת את עמדת הנתבעת לפיה המדובר ב-4 ימי אשפוז בלבד).

לא שוכנעתי כי המגבלה הקלה באגודל תמנע מהתובע לבצע את אותן עבודות קלות שהוא מזכיר בתצהיר, והייתי מצפה שלגבי טענה שכזו התובע היה מספק ראיות מעבר לעדותו היחידה בעל-פה (כגון, עדות של מי מבני ביתו).

הדרישה בראש נזק זה נדחית.

לאחר מכן נדון בנסיבות סיום עבודתו וברכיבי התביעה הנוגעים לכך-פצויי פיטורין , הודעה מוקדמת וכן פיצוי בגין אי עריכת שימוע.

לענין מיסמכי ההתחיבות ביחס ללימודי ההסמכה להפעלת מנוף- לא זו בלבד שעסקינן בהרחבת חזית מטעם הנתבעת, אלא שלא נתנו אמון בעדות מר נח ככל שהדבר נוגע לתקופות שלגביהן טען כביכול נהג התובע על משאית מסוג זה (שאינן מתיישבות עם רשומי התובע שבפועל אומצו על ידי הנתבעת), ואף לא ככל שהדבר נוגע לחתימת התובע על התחיבות להשיב העלויות כחצי שנה לאחר תום הקורס.

...

גם דין התביעה לקיזוז שוי הודעה מוקדמת דחיה שכן כאמור מצאנו כי התובע פוטר.

(זאת מבלי להכנס לטענת זיוף המסמך ת/1- טענה שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של נח) סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין ש"נ- בסך של 25,763 ₪.

גם בהתחשב בגובה סכום התביעה אל מול התוצאה שאליה הגענו מצאנו לקבוע כי הנתבעת תשא בהוצאות התובע לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 4000 ₪.