ראו בהקשר זה קביעת כב' השופט ארמון, בתביעה שהוגשה כנגד הנתבעת ואשר עסקה אף היא, בין היתר, בהסכם הקבוצי שבנידון: "מאז ועד פיטורי התובע היו שעורי תוספת היוקר כמפורט להלן: 2.1% (דצמבר 2002), 2.1% (ינואר 2003), 2% (ינואר 2004) ו-2% (מרץ 2004). כלומר, השעור הכולל של תוספת היוקר העלה את הסך של 33 ₪ שננקב בהסכם הקבוצי, בשיעור של כ-8.46%, כלומר - לסך של כ-35.80 ₪ ליום"[footnoteRef:20].
לפסק הדין, ולנוכח העובדה כי טענותיו של התובע ביחס לסוגיית השלמת פצויי הפיטורים התקבלו באופן חלקי ביותר בלבד, ומה גם שהמדובר במחלוקת משפטית בין הצדדים, אנו סבורים שאין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה ביחס לרכיב תביעה זה.
התובע מעלה טענת הלנה נוספת, לגבי הסכום ששולם על ידי הנתבעת בסיום יחסי העבודה – סך של 153,267.37 ₪.
באשר לדרך הפעלת שיקול הדעת, הוצע לקבוע מדיניות המבצעת "איזון נאות בין זכויות העובד והמעביד", תוך שיקלול "מכלול נסיבות המקרה" והגעה "להכרעה צודקת ומאוזנת", המעוגנת "במציאות, בהקשר התעשייתי וביחסי האנוש" (אדלר, בעמ' 46; כן ראו את ע"ע 647/07 חיים גפן – בתי מלון מאוחדים בע"מ, מיום 6.7.2009; ע"ע 357/06 ק.ל.ע קרן הישתלמות לעובדים סוצאליים בע"מ – מועצה מקומית פקיעין, מיום 9.6.2009).
...
]
עם זאת, בא-כוח הנתבעת אף הצהיר לעניין זה בדיון המוקדם, כי "אני מבקש להכניס את חברת 'מיקרוגיל' ולו בשביל העובדה שאם ביום הימים יינתן פסק דין, הוא יצרך לצאת מקופה מסויימת. היה וחברת 'מיקרוגיל' יתפרקו, אנחנו לא נתחמק מתשלום על פי פסק דין בגלל שהתביעה הוגשה נגד חברת מחצבות כפר גלעדי.... שתי החברות הם של קיבוץ גלעדי, כך שבסופו של דבר אנחנו משתמשים במשאבי אנוש של שתי החברות"[footnoteRef:3].
]
על כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי לאור הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ובגין נזק שאינו ממוני בסך של 40,000 ₪, אשר נראה לנו הולם בנסיבות המקרה.
]
לסיכום
לסיכום – התביעה מתקבלת ברובה הגדול, ועל הנתבעות לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים כמפורט להלן:
השלמת פיצויי פיטורים בסך של 4,965.15 ₪.
לגבי הוצאות – הנתבעות תשלמנה בנוסף לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪, וכן שכר טרחת עורך-דין בסך של 7,500 ₪.
