תביעת פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות של עובד בבית דפוס

בפני בית הדין תביעת שני התובעים, שיעבדו יחדיו בנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ועשו בה את החלק הארי והמהותי של העבודה המקצועית בדפוס, לתשלום פצויי פיטורין, הפרישי שכר מינימום, הלנת פצויי פיטורים, תשלום שכר מינימום, פצויי הלנה מוגדלים, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, אי מתן הודעה מוקדמת, תשלום חלף הפרשות לפנסיה, אי מתן מכתב פיטורים, אי עריכת שימוע, אי תשלום מענק חג ותשלום בגין שעות נוספות.

כל המשכורות והזכויות הסוציאליות שולמו לתובעים במלואם.

עוד טענו התובעים כי "בהתאם לסעיף ל' לצוו ההרחבה והנספח לו, באשר לשכרו של התובע שיקבע הנו שכר מינימלי של 355,802 ₪ לירות שכר מינימום שהם כיום 8,128 ₪ שכר מינימום לעובד כורך בענף הדפוס לאחר שנות עבודה. מצורף נספח ו חישוב שכר להיום". לטענת התובעים היו זכאים לשכר זה 10 שנים לפני הגשת התביעה.

...

הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות על כל חלקיה.

נדחית התביעה בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, גם לגופה וגם משנזנחה ע"י התובעים בסיכומים.

נדחית הטענה בדבר הרמת מסך.

התביעה מתקבלת חלקית ובגין הרכיבים הבאים: מענק חג עבור עימאד בסך של 31,850 ₪.

בגין התקופה הראשונה, תקופת עבודתו של התובע החל מיום 1.6.11 עד ליום 31.8.13 (החודש האחרון לפני הירידה בשיעור משכורותיו של התובע עקב הירידה בהקף שעות עבודתו החודשיות והקף משרתו) זכאי התובע לפצויי פיטורים בסך של 62,909 ₪: ממוצע שעות עבודתו של התובע לאורך תקופת עבודתו הראשונה בנתבעת 3 הנו 186 שעות לחודש ובתוספת 59 שעות נוספות בממוצע.

התובע חישב תביעתו לפצוי פיטורים תוך חלוקה לשתי תקופות ועל בסיס התמורה הקבלנית הגבוהה שקבל, לשיטתו שכרו החודשי עמד על 27,900 ₪ ושכרו יומי על 150 ₪.

לפני כשנתיים ניתן פסק דין מקיף של בית הדין הארצי לעבודה בו הובאו המבחנים השונים לקביעת יחסי עובד ומעסיק (ע"ע 12372-04-18, ע"ע 15868-04-18 גבריאל כותה – עריית רעננה, ע"ע 7338-10-17 דן רבין – מדינת ישראל, ע"ע 34665-10-17 זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ, ניתן ביום 7.4.21 – פורסם במאגרים האלקטרוניים) (להלן: פסק דין בעיניין כותה): "המבחן לקביעת יחסי עובד ומעסיק התפתח לאורך השנים באופן שאפשר יותר ויותר שיקול דעת בהפעלתו. לא אחת הובהר בפסיקה כי על המבחן להיות דינמי, כזה המשתנה בהתאם לשינויים בדפוסי העסקה השונים...

על בית הדין להשיב על השאלה האם נעשה פקוח על עבודת התובע מצד ממונה עליו, מי פיקח על שעות עבודתו של התובע, האם הייתה קיימת מסגרת שעות עבודה לתובע, מי פיטר את התובע.

את התחשיב יש לבצע בהתאם למאפייניו של כל עובד וכל מקום עבודה, אך דרך כלל הזכויות הסוציאליות מכוח חוקי המגן וצוי ההרחבה הכלליים כוללות פצויי פיטורים; הפקדה לתגמולים; חופשה; מחלה; חגים; דמי הבראה; הוצאות נסיעה.

...

אין בידינו לקבל טענה זו. הנתבעת הראתה כי ממוצע קריאות הפתע לתובע עמד על 1.28 לחודש אשר חלקן ארכו כשעה עד שעתיים (נספח 3 לתצהיר המשלים של לוי, נספח ב' לסיכומי הנתבעות).

מצאנו כי הנתבעות התנהלו בתום לב ואין מקום לפסוק לתובע בגין פיצוי בגין נזק לא ממוני.

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

לפנינו תביעתה של גב' חופית מחלוף (להלן – התובעת) אשר הועסקה על ידי חברת נחליאלי הפקות דפוס בע"מ (להלן - הנתבעת), לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתה וסיומה.

אמנם, בהתאם להלכה פסוקה בית הדין אינו ניכנס בנעלי המעסיק וכן אינו בוחן האם יש הצדקה לשקול פיטורים ככל שהועלו עילות סבירות והוכח שהמעסיק נהג בתום לב. בית הדין הארצי קבע בפסיקתו את הדברים הבאים: "על בית הדין להזהר מלשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של המעסיק. מובן, כי עת המעסיק טוען כי נפלו כשלים בעבודתו של העובד שפוטר, על בית הדין לבדוק אם מדובר בטענה אותנטית המועלית בתום לב, או בתואנה להצדקת פיטוריו של העובד שמועלית בחוסר תום לב, ומשמשת מסווה לעילת פיטורים שלא כדין. במסגרת בדיקה זו, בוחן בית הדין את מהות הטענה, שכן ככל שנראה כי המעסיק מעצים את חומרתו של הכשל הנטען מעבר לסביר, יש בכך אינדיקאציה כי מדובר בתואנה המשמשת מסווה לעילת פיטורים שלא כדין. אולם, כאמור, בעת בחינת שאלה זו, על בית הדין להזהיר עצמו ולוודא שאינו מחליף את שיקול דעתו של המעסיק בשקול דעתו [השוו: ע"ע (ארצי) 8636-05-15 המשביר בתי כל בו בע"מ – טליה קיסין [פורסם בנבו] (13.7.2016)]. בהקשר זה נוסיף כי "מעסיק זכאי שלא להמשיך את העסקתו של עובד שאינו שבע רצון ממנו, גם לא בצורה קיצונית. לא כל שכן, כאשר עסקינן בפיטורים לאחר תקופה קצרה במהלכה, מטבע הדברים, נבדקת התאמתו של העובד לעבודתו [השוו: דב"ע (ארצי) מו/118 – 3 תדיראן בע"מ – טוביה שפיר, [פורסם בנבו] פד"ע י"ח 264 (1987)]" [עניין הר זהב].

ביום 15.1.18, באיחור של 80 ימים, הועבר לחשבון הבנק של התובעת סך של 50,542 ₪ על חשבון פצויי פיטורים (ס' 16 לכתב התביעה).

...

סיכומו של דבר, לאור עיסוקה של הנתבעת, הודאת מר דלח בעדותו בדבר תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי, כאשר טענת התובעת אושרה הלכה למעשה, שוכנענו כי ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס וכן צווי ההרחבה מכוחו חלים על יחסי הצדדים.

משטענה הנתבעת להתיישנות במסגרת כתב ההגנה וכן לא זנחה טענתה זו בסיכומיה, אין בידינו להעניק לתובעת סעד בגין רכיב זה. על כן, דין בגין רכיב זה להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין גמול שעות נוספות בסך של 1,224 ₪.

בפנינו תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, ולתשלום זכויות סוציאליות הנובעות מתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת ונסיבות סיומה.

אשר לשאלת תחולת צו הרחבה בענף הדפוס הגם שמלכתחילה הנתבעים חלקו על הטענה כי חל על הצדדים צו הרחבה בענף הדפוס, הרי שהנתבעת לא חזרה על טענותיה בסיכומים, ומכל, מקום כפי שיפורט להלן, בשים לב למהות המחלוקת ולראיות שהובאו בפני לא נידרשתי להכריע בשאלה זו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בסיכומייהם ובמכלול הראיות והעדויות שהומצאו החלטתי היא כדלקמן: נסיבות סיום יחסי העבודה טענות הצדדים התובע טוען כי הוא פוטר לאחר שפנה לנתבע בטענות בדבר זכאות לתשלום עבור שעות נוספות ובטענות לחוסרים בהפרשות הפנסיוניות ואף עודד עובדים אחרים לפנות בדרישות דומות.

בנסיבות של פיטורים (להבדיל מהתפטרות) כאשר עובד לא מתייצב בתקופת ההודעה המוקדמת שניתנה לו, בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה המעסיק אמנם איננו מחוייב לשלם לו שכר / דמי הודעה מוקדמת, ואולם אין המעביד רשאי להפחית את דמי ההודעה המוקדמת מפיצויי הפיטורים שכן זכות זו עומדת למעסיק על פי הוראות סעיף 7(ב) הנ"ל רק ביחס לעובד שהתפטר.

...

אשר לשאלת תחולת צו הרחבה בענף הדפוס הגם שמלכתחילה הנתבעים חלקו על הטענה כי חל על הצדדים צו הרחבה בענף הדפוס, הרי שהנתבעת לא חזרה על טענותיה בסיכומים, ומכל, מקום כפי שיפורט להלן, בשים לב למהות המחלוקת ולראיות שהובאו בפני לא נדרשתי להכריע בשאלה זו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בסיכומייהם ובמכלול הראיות והעדויות שהומצאו החלטתי היא כדלקמן: נסיבות סיום יחסי העבודה טענות הצדדים התובע טוען כי הוא פוטר לאחר שפנה לנתבע בטענות בדבר זכאות לתשלום עבור שעות נוספות ובטענות לחוסרים בהפרשות הפנסיוניות ואף עודד עובדים אחרים לפנות בדרישות דומות.

לפיכך התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

כללו של דבר על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין גמול עבודה בשעות נוספות - 55,377 ₪.

בשים לב לכך שמרבית התביעה כנגד הנתבעים (אשר יוצגו במשותף) נדחתה, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.

בתיקון הראשון דרשה התובעת סעדים כספיים – פיצוי לעבר בגין החזרת שעות עבודה חודשיות למשך חמש שנים; פיצוי בגין זכויות סוציאליות לרבות נילוות לשכר ונגזרות ממנו, לרבות פנסיה, הבראה וחופשה; פיצויים מוגברים לא ממוניים עקב אפליה, לרבות עוגמת נפש.

בתיקון הרביעי נוספו סעדים שעניינם תשלום פצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פדיון ימי מחלה והשבת סכומים שנוכו משכרה של התובעת.

משקולי אגרה, התובעת הותירה את סכום התביעה הכולל 280,000 ש"ח. הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן, וביום 8.6.22 נערך דיון מוקדם שלישי לפני כב' השופטת רש. ז) לאחר הדיון התובעת הגישה בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, וביקשה "להמיר את דרישת הפיצויים בגין פיטורין שלא כדין לפיצויים בגין, בין היתר, היתעמרות המתבטאת בקפוח העמסה וכו'". ברשות בית הדין הגישה התובעת ביום 17.7.22 כתב תביעה מתוקן (להלן: התיקון החמשי).

עם זאת, בית הדין הארצי חזר והדגיש, כי גישתו הסלחנית בכל הנוגע לסדרי הדין אינה בלתי מוגבלת ואינה מיתעלמת מאינטרסים לגטמיים של צדדים אחרים לדיון ומאנטרס הציבור ביעילות הדיון (ע"ע (ארצי) 53169-10-12 חגי דוד (דפוס משה) – יגאל אורמן, מיום 4.4.2013; ע"ע (ארצי) 62411-10-13 ויקטור קובלקובסקי – י.מ. ניהול ואחזקות חדרה בע"מ, מיום 4.2.2014).

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה, ולאחר שעיינתי בתמליל שהתובעת מבקשת להגיש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

על רקע זה אני קובעת, כי תמליל השיחות הוא ראיה רלוונטית הנוגעת למחלוקת מרכזית בהליך זה. מדובר אפוא בראיות בעלות חשיבות לבירור האמת.

סוף דבר: הבקשה להוספת ראיות מתקבלת.